הערות המערכת

רוב אוהדי הכדורגל בעולם הם אנשים מדוכאים. ברי המזל חוגגים תארים או מתברכים בעונה מפתיעה, הרוב המכריע נאלץ לעקוב באדיקות אחר קבוצה בינונית. אבל גם לקבוצות המדשדשות יש פעם אחת בשנה את המשחק הקטן שמשכיח מלב את כל הצרות, את רגעי השמחה שמזכירים לאוהדים למה מלכתחילה הם אוהבים כדורגל. זה לא המקרה בניצחון אמש (ראשון) של מכבי על בית"ר. אוהדי מכבי אומנם התמוגגו מהמהפך הדרמטי בדקות הסיום, אבל גם השמחה הרגעית לא יכולה להשכיח מלבם את טראומת המחצית הראשונה, שבה שחקני בית"ר עשו את כל מה שרצו על המגרש, כשהקהל הבית"רי כבר בדקה ה-30 התענג ב"אולה" על כל מסירה, ואוהדי מכבי קראו לשחקנים "אין לכם כבוד".

למכבי ת"א של לפני עידן לוני הייתה מסורת של קבוצה מנצחת. המסורת של השנים האחרונות היא להשיג כמה ניצחונות בגארבג' טיים, ולטשטש את הזיכרון מהעליבות של העונה שחלפה. אבל עשר דקות טובות של רוסו לא יכולות לכפר על 2,000 דקות מזעזעות, שער ניצחון של דמיטרדזה לא יעניק מחילה לכל איבודי הכדור שלו, וגם אם קאנן יעשה את הבלתי ייאמן ויצליח לחלוף על האימפריה של בני יהודה ולסיים במקום הרביעי שמוביל לאירופה, וגם אם ברקוביץ' ודוארטה יכבשו שלישיות בכל משחק, הפצע הצהוב לא יגליד, הזעזוע מעונת הגלאקטיקוס לא ייעלם. לא נשכח ולא נסלח, אנחנו דורשים שינוי. לוני, תתפטר.

אני לא יודע אם אלון יפת בא לסגור חשבון בבלומפילד. למעשה, אני בטוח שלא הייתה לו כוונה להכריע את תוצאת המשחק, ואני גם לא חושב שהוא הכריע את התוצאה, כי אם בית"ר ירושלים לא כבשה שביעייה לרשת של מכבי ת"א עד לדקה ה-60 עם כל המצבים שהגיעה אליהם, לא הגיע לה לנצח. אבל יפת הגיע עם מסר ברור והרבה זיכרונות מהבית.

בשבועות האחרונים היינו עדים לגל ברוטליות של הזרים של בית"ר ירושלים. דויד אגאנסו חמום המוח, ז'רום לרואה ששולח מרפקים לכל עבר, מזואה אנסומבו שמכשיל, עושה הצגות וגורם להרחקות של שחקני בלי לצאת בנזק. יפת עצמו שגה כשלא הרחיק את אנסומבו בגין עבירה שחייבה אדום בסכנין. עד המשחק הזה היו השופטים סלחניים כלפי בית"ר. יפת הביא איתו מהבית את ההחלטה שהוא לא הולך לעבור על הקצירות האלה לסדר היום.

וזה לא בהכרח רע, כי מישהו היה צריך להפסיק את זה. לצד כדורגל סקסי שבית"ר יודעת להעניק בדקות רבות במשחק, השחקנים שלה משתוללים לפעמים במגרש. הצהוב לאנסומבו בדקה ה-5 לא העביר את המסר. אגאנסו המשיך להתכתש עם חצי מהגנת מכבי ת"א, וליפת כל כך נמאס, שאת האדום ללרואה הוא הוציא דווקא על פעולה בה היה צריך להרחיק גם את סאלם אבו סיאם. או אדום לשניהם או כלום.

אולי בבית"ר ילמדו משהו. ואם לא, אולי השופטים ילמדו שמותר להוציא כרטיסים. יפת קצת הגזים, לפחות במקרה של לרואה, אבל העביר מסר שצריך להיטמע היטב: אין מקום לאנרכיה על המגרש.