הכדור חוזר לפיני

1. לוחמי התחרותיות, אין טעם לחגוג. מכבי תל אביב עדיין גדולה על הליגה בכמה מספרים, עוד אליפות תצטרף לארון העמוס בסיום העונה, והסיכוי שהצהובים יגיעו ברמה מנטלית דומה לזו של הערב מול אולימפיאקוס, שקול לאפשרות שגבעת שמואל לא תחליף זרים לפני תום מועד ההעברות.

הנקודה המרכזית שצריכה להדאיג את האוהדים בצהוב השבוע היא ההשלכות של ההתנשאות המתמשכת בה נוהג המאמן שלהם כלפי הליגה המקומית. לבני השרון אין שחקנים גדולים כמו של היוונים, ובזה פיני צדק, אבל עם יחס מינימלי ליריבה יכול היה גרשון להימנע מהניסיון חסר הסיכוי להתחיל בניהול המשחק עם 1:37 דקות על השעון. משחק ליגה לפני הכרעה אירופית הוא אמנם מיותר, אבל הפסד בו, ועוד ביכולת אותה הציגה מכבי, עלול להפוך לפגיעה של ממש בביטחון.

פיני ודאי כבר שם את זה מאחוריו ומתכונן לקזלאוסקאס, אבל שמעון מזרחי עוד ישאל את עצמו הלילה כיצד התכופפה הממלכה הצהובה בפני קבוצת כדורסל ללא קלעי טבעי, שהרכז והשחקן הכי חשוב שלה משחק הפוך במשך 25 דקות, כשסביבו חבורת שחקנים שחלקם היו לפני שנה נערי פוסטר, ואחרים שיחקו בליגה הלאומית. ובאמת הכיצד?

2. פיני גרשון הוא מאמן בעל יכולת מקצועית אדירה וכריזמה יוצאת דופן, אבל הוא סובל ממערכת אגו מוגזמת שנותנת לשחצנות הטמונה בו להתוות לא פעם את סגנון הפעולה שלו. הגאווה של מאמן הדובדבנים הופכת אותו לאחראי העיקרי לכך שוויל סולומון חש עדיין כבן החורג במשפחת מכבי, חרף העובדה שהגארד הוא שמחזיק אותה מעל המים בשבועות האחרונים. למרות שזה לא תמיד מצליח לו ברור שסולומון משתדל, והזריקה עליה ויתר בדקת הסיום לטובת הידית של דרק שארפ (שמאז גמר הגביע מול ירושלים אינה כתמול שלשום), במהלך של מאמן, מוכיחה זאת שוב.

בשני המשחקים האחרונים משלמת מכבי את מחיר הניצחון בבולוניה. כן, אותו משחק מוזר בו ניצחו הצהובים למרות שאיפשרו ליריב לקלוט 23 כדורים שנפלו מהסל שלהם, הוא שעומד בבסיס שני ההפסדים האחרונים. ריבאונד ההגנה של מכבי זיכה את בני השרון בארבע הזדמנויות בהתקפה החשובה במשחק, ולגרשון מומלץ להתרכז בתיקון הליקויים כדי לא לחזור ולסמוך על השלישייה באפור שתהיה זו שתגרש מהפרקט את צילו הרחב של שחורציאניטיס. עם וויצ'יץ' בשקיעה, ארנולד המפוחד וגרין שנראה כמו צל של עצמו, קל זה לא הולך להיות.

3. אמצע אפריל, ליגות אירופה בישורת האחרונה, ורק אצלנו המסע המפרך נמשך. ראשון חוזרת לנצח למרות משחק מפוזר ו-22 איבודי כדור, רק בזכות התעוררות של מורן רוט ואור איתן שעמדו מאחורי ההצלחה הכתומה עד הנה. נהריה שוב מגיעה למשהו שנראה כמו רגע הכרעה ומיד בועטת בדלי. רמת גן משחזרת את תרגיל ראשון וטוני יאנגר מהעונה שעברה, ומצרפת זר מהלאומית (רוד נילי) שעוזר לה לשוב ולנצח. אז בשביל מה לנו סיבוב שלישי? בשביל הפיניש שמתכננת לנו הפועל תל אביב, גבעת שמואל שהחליטה להתחיל את העונה בתחילת האביב, ואולי גם כדי לגלות עם הפאזל היקר שבנו במלחה יתחבר ברגע האמת. ביוני התשובות.