בלי טובות, פרננדז

המציאות של טדי טפחה אתמול על פניו של לואיס פרננדז. אי לכך, המנהל הטכני, המנג'ר הספורטיבי, ראש הצוות המקצועי, או איך שהוא לא יתעקש לקרוא לעצמו, הודיע לנו שוב שהוא מעלינו. הצרפתי האקסצנטרי בא לעשות לנו טובה. החבר של קאפלו וליפי שמע שיעור בתושב"ע והחליט לעשות לנו טובה וללמד אותנו כדורגל, כאות מחווה לאבות אבותיה של אשתו, הים תיכוניים האלו שבנו את בית המקדש, וכמובן, למען עתיד ילדיו וילדינו. שלוש פעמים הפסיד הצרפתי 1:0 בטדי. ליוסי מזרחי, לאורי מלמיליאן, ולאלי אוחנה. אחרי ההפסד האחרון הודיע שהוא מפסיק לעשות לנו את הטובה ועוזב. אחרי הכל, בית"ר החדשה שלו הפסידה לבית"ר הישנה שלהם.

התבוסה במשחק הראשון מול מכבי חיפה לא הייתה באשמתו. הוא בכלל היה עסוק באותה תקופה במלחמת עולם עם איזה פישר הולנדי, שתעודת המאמן שלו מוטלת בספק, על הכסף של ארקדי ועל הזכות לשלוט באדמה החרוכה של הכדורגל הישראלי, בית"ר ירושלים. הוא, שאימן בסן מאמס המפחיד של בילבאו ובפארק דה פרינס ההדור של סן ז'רמן, בכלל חשב שכאן משחקים כדורגל שביעיות על חצי מגרש, כמו בילדים א', במתקן המפואר של קאן מהריביירה הצרפתית, איפה שעושים את הפסטיבלים. כשבית"ר הפסידה לאשדוד זה היה בגלל השופט, וכשהיא עפה מהגביע זה היה בגלל ש"דברים כאלה קורים בכדורגל".

לזכותו של האיש, שלבש את הטריקולור שאנחנו ראינו רק בשחור לבן, יאמר שהוא והכסף היו שילוב מנצח שסייע להביא זרים מצוינים, ובראשם ז'רום לרואה. אלא שפרננדז מלביש אותם על המערכים הפחדניים שלו, ובמקום לנסות לתת הצגות במשחקים הגדולים הוא מנסה להוציא קצת מפה וקצת משם, כדרכם של גנבי הברזל בישראל. תנו לדרור קשטן את מיטרסקי במקום דומב, את פבריס פרננדז במקום דגו, ואת אנסומבו שיעזור לאבוקסיס ולבאדיר, והוא מסדר לנו אחלה ליגה עד המחזור האחרון. בשביל האוהדים של בית"ר גוטמן היה "הגנתי". במקרה של הצרפתי, האיש והקלאסה, הם קוראים לזה טיפה אחרת: "הוא מלמד את השחקנים לעמוד על המגרש". גרנט הוא "בונקריסט", אבל פרננדז הוא "מחושב". עד יום שבת האחרון. אז הם הבינו את הבלוף.

כשעשרה אוהדים מהיציע המערבי צעקו לפרננדז "המלך הוא עירום" בשפת האם שלו, והוסיפו מחווה צינית בדמות זריקת סוכריות, הוא נעלב. הצרפתי גם מאוכזב מהיחס של גאידמק, שלא רוצה להביא עוד מאמן שיעבוד תחתיו ויעזור לו, בזמן שהוא ייסע לצרפת בימי חול. מוט'לה שפיגלר לבש את גלימת הסנגור ויצא לערוץ 1 כדי להגן בגופו ובגפו על החבר הטוב לואיס, וכדי להסביר אחד כבוד, שבאירופה שיטת המנג'ר והעוזר מקובלת. המאמן נותן הוראות מלמעלה, העוזרים עושים את העבודה השחורה. רק אנחנו עוד לא שמענו על זה. פרימיטיביים. תנו לניר קלינגר ולגילי לנדאו עשרה מקללים מאחורי הגב ושחקן עבר שמסביר אותם בתקשורת, ועד היום אבי נימני בגלות, אבוקסיס על הספסל, ובשבוע הבא שניהם עומדים על הקווים בדרבי. כשסיפרו לאלי גוטמן שהצרפתי נעלב מהחבורה שעמדה לו מאחורי הספסל הוא צחק. שפרננדז יביא גיליון רפואי, אחרי זה הם יעשו השוואות.

פרננדז בנאדם של כבוד. הבטיח – יקיים, לנו ולאישתו. הוא ישלים את המשימה, יביא את בית"ר לאירופה דרך המקום השני או השלישי, ואז יילך הביתה. לא רוצים, לא צריך. אנחנו עוד נודה לו. הרי הוא באמת מאמין שאף מאמן ישראלי לא היה מצליח להביא את בית"ר למקום הרם והנישא בו היא נמצאת היום.

לפחות אוהדי בית"ר ועמרי אפק בחברה טובה. אין הרבה ישראלים שיכולים להתגאות בעובדה שהם הסתכסכו עם האיש שרב עם רונאלדיניו. בכל מקרה, ההפסד כולו שלנו, כמו שהוא היה כולו של הכוכב הברזילאי. לו רק היינו נותנים לפרננדז ללמד אותנו כדורגל.

מספר שבועות אחרי העלייה של הפועל כפר סבא לליגת העל, עשיתי כתבה על אתר האוהדים של הקבוצה. אוהדים סימפטיים, הרבה הומור עצמי. "אנחנו לא עושים חגיגות עלייה", אמר אחד מהם, "ממילא נרד עוד פעם ליגה בסוף העונה. התרגלנו".

האוהדים של כפר סבא כל כך סימפטיים, שאפילו בטדי עשו להם כבוד אחרי ההפסד בשבת. מה שמפתיע הוא החיבור הבלתי אפשרי בין אלי אוחנה לכפר סבא, ומה שעוד יותר מפתיע היא העובדה שאוחנה הפך לחביב הקהל, ולא רק זה של יושבי טדי אלא של כל אוהדי הכדורגל, מלבד אלה של נצרת עילית וסכנין כמובן. אותו אלי אוחנה שבית"ר לא הלכה אתו לשום מקום בשנתיים פלוס בהן אימן אותה בקדנציה האחרונה, הגיע למבצרה, לקח את הנקודות ויצא בתשואות. נכנס כמו מלך, יצא כמו קינג.

מפתה לחשוב שאוחנה הוא מאמן טוב יותר משהיה בספטמבר האחרון, כשמסר את המפתחות לארקדי, אבל לא בטוח שאכן כך. אבל הוא בא בהרגשה שאין מה להפסיד, יש לו יותר מוטיבציה ופחות לחץ בקבוצה שכבר נחשבה למתה. לאחרונה הוא גם מקבל רוח גבית חזקה מהתקשורת, משהו שלא קרה מאז סוף שנות ה-90, כשעדיין שיחק בבית"ר. אם אוחנה ישאיר את כפר סבא המנייה שלו, שגם כך בקו עלייה, תנסוק. ואז יהיה מעניין לראות אם הוא ימשיך את הזיגזג המלווה אותו מאז החל את קריירת האימון, או שיעלה מדרגה ויקבע את עצמו כמאמן טוב באמת.