דרור קשטן יכול להתחיל את הקדנציה שלו כמאמן נבחרת ישראל עם הישג היסטורי, עוד לפני שריקת הפתיחה של מוקדמות יורו 2008: לבחור בוואליד באדיר כקפטן החדש שלו לשנתיים הבאות, עם אופציה לשנתיים נוספות. אין לקשטן או לכדורגל הישראלי סיבה להימנע ממינויו של קפטן ערבי ראשון, אחרי יותר מ-50 שנה. אחרי ג'ימי טורק (השחקן הערבי הבולט הראשון בנבחרת ישראל), אחרי הגביע של סכנין, אחרי אותו שבוע מיוחד, בו סואן ובאדיר הצילו את הנבחרת מול אירלנד וצרפת, אחרי גל המחאה האחרון כנגד הגזענות בכדורגל, אותו הנהיג סמואל אטו מול חטאפה, הגיע הזמן לפריצת דרך היסטורית. פריצת דרך גדולה יותר מכל ההבטחות שהפוליטיקאים זרקו מהשפה אל החוץ במערכת הבחירות האחרונה, יותר מאיצטדיון בסכנין, האכיפה החדשה של אופ"א כנגד הנוהמים ודומיהם או מדד הגזענות, אירוע שישנה את פני הנבחרת לתמיד ויחבר אליה מגזר שחלקו השקיף אליה מהצד. מגזר שרובו הגדול משחק בליגה א', ב' ו-ג', שמחביא בתוכו עוד עשרות באדירים, שאף אחד לא טרח לגלות, מגזר שתמיד אומרים עליו שהוא חלק ממדינת ישראל. אם קשטן יבחר את האיש הנכון למשרת הקפטן, יש לו הזדמנות אמיתית לפרוט את זה למעשים.
קודם כל, למען הסר ספק, אין מניעה מקצועית מלתת לבאדיר את הסרט. מבחינת קריטריונים כאלה, באדיר עונה בדיוק על הדרישות (61 הופעות), כמו המועמדים האחרים: גרשון (36 הופעות), קייסי (52 הופעות), עידן טל ( 58 הופעות), דוידוביץ' (39 הופעות) ובניון (48 הופעות). כמו בניון, יש לו 11 שערים לאומיים, חלקם כידוע לכם במאני טיים, הזמן שבאדיר אוהב להופיע. כמו רוב המתחרים האפשריים, הוא היה שם אצל של שלמה שרף, ריצ'רד נילסן ואברהם גרנט, כשאצל שני האחרונים הוא היה אחד האנשים החשובים על המגרש. באדיר מקובל על כל השחקנים, מעולם לא חשב על עצמו יותר מהדרוש ועשוי מהחומרים שדרושים לתפקיד הקפטן.
אפשר גם לתת את הסרט לגרשון, בניון או טל, אפשר גם להשאיר אותו אצל אבי נמני, במקרה שקשטן ימצא לנכון לזמנו מחדש. אבל כאשר מדובר בנבחרת ישראל מותר גם להוסיף שיקולים שהם מעבר למקצועיים. שיקולים חברתיים, תרבותיים, פוליטיים אם תתעקשו. נדמה שהבשיל הרגע לכך, לאחר כל האירועים שתיארנו לעיל. אין דרך טובה יותר לתת מכת מוות לגזענים ההולכים ומתרבים. אין שחקן שמגיע לו יותר מבאדיר לעשות את זה.
למה דווקא באדיר? אולי כי הוא מסמל את היכולת של שני העמים לחיות באותה מדינה ולשים בצד את ההיסטוריה, להדחיק את השאלות הפוליטיות הבלתי פתירות, את המחלוקת המעיקה, שחוזרת ועולה בכל מערכת בחירות. למרות שמשפחתו של באדיר נפגעה באירועי כפר קאסם ב-1956, אחד הכתמים הגדולים בתולדות מדינת ישראל, מעולם לא שמעתם אותו פותח את הפצע הזה ומעורר ויכוח פוליטי בנושא. הוא תמיד סירב להיכנס לשטח המסוכן, אף פעם לא יוצר סקנדל שעלול היה למתג אותו כדמות שנויה במחלוקת. סגנון הליכותיו והרושם שהוא נתן בהפועל פ"ת, הפועל ת"א ומכבי חיפה (גם כשחלק מהקהל קילל אותו בתחילת דרכו בקבוצה), לא הבדילו אותו משאר הישראלים. ומעל הכל, אם זה לא היה ברור, הוא שחקן מצוין שזכה בארבע אליפויות.
הסיבה היחידה שיכולה לפסול את באדיר, גם אם לא תודו בכך, היא מוצאו. אבל מאחר שאנחנו לא עם גזען, וכולנו באמת מזדעקים מעומק ליבנו כאשר אנחנו שומעים את ההערות הפרימיטיביות נגד סואן, אבו סיאם ובאדיר, וכולנו מעריצים את המעשה של סמואל אטו ומברכים על החקיקה המחודשת של פיפ"א, אין סיבה שקשטן לא יעשה היסטוריה. נכון שאנחנו לא כאלה?
בחרו באדיר לקפטן הנבחרת
28.3.2006 / 11:54