עשור של תהילה

עונת 1989/90 הייתה עונת השליטה השנייה של הדטרויט פיסטונס, אשר ניצחה בגמר הפעם את פורטלנד, 4-1. בעונה עצמה הצטרפו לליגה שתי קבוצות חדשות- הטימברוולבס ממינסוטה והמג'יק מאורלנדו, ומג'יק אחר, ג'ונסון, הוכיח שכוחו במותניו, וזכה בתואר MVP של העונה, ובתואר MVP של האולסטאר, אבל מייקל ג'ורדן ושיקגו כבר נראו כמי שיהיו הדבר הבא, וחיכו לתורם בשקט, כי עוד לא ידעו שרצף האליפויות הגדול עומד להתחיל כבר בשנה הבאה.

הדראפט שקדם לעונת 1988/89 היה דראפט עמוק, אם כי בינוני משהו בראייה כוללת. פרוויס אליסון נבחר ראשון, על ידי סקרמנטו, ושון אליוט, האיש והכליה, נבחר שלישי על ידי סאן אנטוניו. מעבר לזה בלטו גלן רייס הידית (בחירה 4, מיאמי), ג'י. אר ריד (5, שארלוט), מוקי בליילוק (12, ניו ג'רזי), טים הארדווי (14, גולדן סטייט), דנה בארוס (16, סיאטל), שון קמפ (17, סיאטל), וולאדה דיבאץ' (26, לייקרס).
בסקשן האירופאי אפשר לציין את רנדי וויט בבחירה 8 (דאלאס), דיירון ניקס (28, מיאמי) ואת אד הורטון האימתני (39, וושינגטון).

מתוך השנתון הזה בחרתי להתמקד בשני שחקנים מלהיבים במיוחד. שון קמפ, האתלט הגדול והבעייתי, שכולם אהבו לראות, אך גם השחקן שאיש לא האמין, עם השנים, שיוכל להגיע להישג משמעותי, ובטים הארדווי, אחד הרכזים המעניינים בליגה, אשר בשיאו היה הטוב בגארדים, שחקן נמוך קומה אך עם קלאץ' משגע, וגם חדשני, עם קרוס אובר קטלני.

נולד: 26.11.1969
כינוי: Reign man
קולג': לא שיחק בקולג'.
גובה: 2.08

הישגים בולטים:
שחקן אולסטאר פותח הראשון בהיסטוריה של קליבלנד (סה"כ 5 הופעות אולסטאר), מוליך את רשימת החוסמים של סיאטל עם 959 חסימות, ומחזיק בשיא מועדון של 10 חסימות במשחק אחד, מול הלייקרס ב-18.01.1991. שחקן קבוצת המשנה של הליגה שלוש פעמים, זוכה מדליית זהב באולימפיאדת 1994.


ממוצעי קריירה:
שיחק 1051 משחקים, קלע 15,347 נקודות, הוריד 8.4 ריבאונדים לערב, מסר לחברים 1.6 פעמים, חטף מן היריבים 1.13 כדורים וחסם 1.22 ניסיונות של תוקפים לקלוע.

שון קמפ היה אחד השחקנים הכי פחות "אורתודוקסים" בליגה, לכל אורך הדרך. הוא היה בעייתי, אבל פרפורמר ענק, אחד השחקנים הכי מעוררי השראה, אשר בשיאו כל ילד בשכונה (וגם אני) רצה להיות "שון קמפ" כשהוא עולה לסל (ובקושי מגיע לקרש).

קמפ הצעיר היה רשום בתיכון בקנטקי, ונרשם בקולג' עלום שם בטקסס לאחר שהועזב בתיכון עקב בעיות משמעת. הוא לא שיחק דקה במשך העונה (1988/89) אך הכריז על עצמו עם סיומה כמוכן ל-NBA. אתם הייתם מהמרים על ילד לא מוכח כזה? סיאטל הימרה, בבחירה ה-17 של דראפט 1989.

עונת הרוקי של קמפ לא הייתה מרשימה, סטטיסטית, אך הוא הופיע פעם אחר פעם בהי-לייטס השבועיים עם הטבעות מהדהדות, והגיע רביעי בתחרות ההטבעות של האולסטאר. קמפ נאלץ לקבל 5 תפרים במשחק אחד לאחר שנפגע בראשו על ידי הטבעת כאשר קפץ באחד המהלכים אל הסל. האירוע היה פריוויו קצר ליכולות האתלטיות המטורפות של קמפ לכל אורך הקריירה.

במהלך העונות הבאות קמפ הלך ושיפר את ממוצעיו בכל עונה (בסה"כ שיפר ממוצעים 7 עונות ברציפות). כבר בעונה השנייה הוא הגיע עם הסוניקס לפלייאוף, ובשנה השלישית עזר לסיאטל להגיע עד לסיבוב השני. בסיבוב הראשון של עונת 1991/92 הוא רשם 25 ריבאונדים בהתקפה, שני בכל הזמנים בסדרת פלייאוף של 4 משחקים.

בעונת 1992/93 קמפ הגיע לראשונה לאולסטאר והגיע עם סיאטל עד לגמר המערב. קמפ הצעיר נראה היה כמי שעומד בפני פריצה אמיתית, וזו כמעט הגיעה בעונה הבאה.

קמפ היה מהמם בעונת 1993/94, קלע 18.1 נקודות, הוריד 10.8 ריבאונדים והוליך את סיאטל למאזן 63-19, הטוב בליגה ובהיסטוריה של המועדון. אלא שאז הגיעה סדרת פלייאוף שלנצח תישאר חקוקה בזיכרון הקולקטיבי ותסמן את חוסר היכולת של קמפ לעשות את האקסטרה מייל לגדולה אמיתית. דנבר הקטנה, מן המקום השמיני במערב, היממה את הסוניקס ולנצח תיזכר כאות ללוזריות של קמפ בזמן אמת.

עונת 1995/96 הייתה הטובה ביותר של קמפ מבחינה אישית וקבוצתית. הפאוור פורוורד הציב את הממוצעים הטובים ביותר שלו ועשה הכל נכון. סיאטל של קמפ וגארי פייטון הצליחה אפילו להגיע עד סדרת הגמר, מול שיקגו, בהישג הקבוצתי הטוב ביותר של המועדון, מה שלא הספיק מול ג'ורדן ולהקתו.

לאחר מכן החלו חילוקי דעות, בעיות משמעת וירידה ביכולתו של קמפ המתבגר. הוא העביר 3 עונות משעממות בקליבלנד ואת דמדומי הקריירה עשה בפורטלנד. לפני סוף הדרך עוד חתם כפרי אייג'נט באורלנדו, ב-2002. בין לבין נודע קמפ כשחקן בעייתי, בייחוד בשנים האחרונות, והסתבך עם בעיות משקל, סמים ואלכוהול ונודע כאביהם של לפחות 7 ילדים בלתי חוקיים, כולם עם נשים שונות. ולמרות הכל, קמפ מנסה גם כיום לחזור אל הליגה, אולי לפרק אחרון בקריירה רצופת הצבע והעניין שלו.

נולד: 01.09.1966
כינוי: Tim Bug
קולג': אוניברסיטת טקסס, אל פאסו.
גובה: 1.82

הישגים בולטים:
5 פעמים אולסטאר, הגיע שני הכי מהר בהיסטוריה של ה-NBA לקלוע 5000 ולמסור 2500 אסיסטים (רק אוסקר רוברטסון הקדים אתו), נבחר פעם אחת (1996/97) לחמישיית העונה הסדירה של ה-NBA.

ממוצעי קריירה:
שיחק 867 משחקים, קלע 15,373 נקודות, הוריד 3.3 כדורים חוזרים מהלוחות, מסר 8.2 כדורים לחברים, חטף 1.65 כדורים מהיריבים.

טימוטי דווין הארדווי ייזכר כאחד הגארדים המעניינים בליגה. בגובה 1.82 (יש האומרים נמוך מכך) הוא נודע כרכז אגרסיבי, אנרגטי, שחקן קלאץ' אדיר וכמפתח הקרוס אובר הייחודי, סגנון אשר יצר מהפכה ואשר ניתן לראות עד היום במשחקם של גארדים כאלן אייברסון וסטפון מארבורי. בשיאו היה הארדווי הרכז הטוב בליגה.

אחרי קריירת קולג' הגונה, בה קלע 1586 נקודות וחלף על פני נייט ארצ'יבלד בדרך להיות הקלע המוביל של האוניברסיטה בכל הזמנים, נבחר הארדווי בבחירה 14, על ידי גולדן סטייט.
עונת הרוקי שלו הייתה משובחת והוא נעשה לרוקי השני בלבד בכל הזמנים להיות הרכז המוביל (כבר בעונתו הראשונה) של הקבוצה אשר קולעת הכי הרבה בליגה. הוא העמיד 30 דאבל דאבלים ו-3 טריפל דאבלים. עוד מישהו נזכר בכריס פול?

בשלוש העונות הבאות הארדווי הציג יכולות אישיות מרשימות, אך ללא הישגים משמעותיים, בעיקר עקב פציעות וחוסר מזל בשלבים המכריעים. טים באג נעשה לכוכב לגיטימי, ולחלק בלתי נפרד מן הטריו אשר נודע כ-RUN TMC, ויחד עם כריס מולין ומיץ' ריצ'מונד הייתה לגולדן סטייט ההתקפה אשר קרוב לוודאי הייתה הטובה בליגה.

בשתי העונות שלאחר עונת הרוקי שלו, רשם טים מעל 20 נקודות ו-10 אסיסטים לעונה, רק החמישי בהיסטוריה לעשות זאת, אך בעונת 1993/94 פציעת ברך השביתה אותו לעונה שלמה. גם העונה שלאחריה, 1994/95, הייתה מאכזבת והיכולת של הארדווי נפגעה, בעיקר במהירות ובאחוזי הקליעה, וגולדן סטייט סיימה עונה מזוויעה הרחק מקרבות הפלייאוף.

בעקבות האכזבות החליטו הלוחמים לעשות שינויים, וטים באג נאלץ להחליף בית. מיאמי שמחה לקלוט אותו ולראות שעדיין יש לו בטנק יכולות של אלוף. הארדווי העניק למיאמי את הניצוץ והוביל אותה לפלייאוף.

עונת 1996/97 הייתה הטובה ביותר של טים, והוא מצא את עצמו בסופה בחמישיית העונה של הליגה, ומועמד ל-MVP. הארדווי ואלונזו מורנינג היו שותפים לקרבות הגדולים של מיאמי עם הניקס של פט יואינג, ובעונה זו ניצחו אותם ב-7 משחקים בחצי גמר המזרח. בשלב הגמר הצטרפו הארדווי ומיאמי לחבורה מכובדת של קבוצות ושחקנים גדולים אשר הודחו במהלך השנים על ידי ג'ורדן ולהקתו.

טים באג היה שותף לעונות הגדולות של מיאמי ומורנינג תחת פט ריילי, אך הלך ודעך. הוא לא השיג הישגים משמעותיים עם הקבוצה, וסבל מפציעות, בעיקר בברכיים.
הוא הספיק לעבור לקראת סוף דרכו בדאלאס, ולאחר מכן בדנבר, בעסקאות בהן לא היה הדמות המרכזית, וחתם כפרי אייג'נט ב-2003 באינדיאנה, שיחק 10 משחקים ופרש מן המשחק.