רואים 5/5

1. למאר הגדול. למאר אודום פורח לאחרונה, ורשם בשבוע האחרון כ- 18 נקודות למשחק ב-65 אחוזים מהשדה, לצד 8 ריבאונדים, 6.5 אסיסטים, 1.2 חטיפות ו-0.6 חסימות. בעונה שעברה הלייקרס התפרקו בחלק המכריע של העונה, אבל העונה נראה שהם נמצאים כאן על מנת להילחם עד הסוף. אודום, שזכה למלוא החופן ביקורת מהמועדון, מהאוהדים ובעיקר מקובי בריאנט, נראה כמי שהפנים את הדברים לכיוון החיובי ומתחיל להחזיר לאגמיים ביכולת טובה יותר, ככל שהעונה מתקדמת.

2. שקט תעשייתי. בשקט בשקט, ועם רוסטר פצוע ומגמגם, סן אנטוניו מתייצבת עם מאזן ניצחונות זהה לזה של דטרויט, ורק שני הפסדים מפרידים בין הקבוצות במאבק על המאזן הטוב בליגה בעונה כולה. הספרס הם בראש ובראשונה טים דאנקן, בעונתו החלשה בשנים האחרונות, ולאחר מכן מאנו ג'ינובילי, אשר נראה כמו צל של עצמו כבר זמן רב. למרות זאת הם שומרים על המקום בצמרת, מה שרק מחזק את תחושת העוצמה של הקבוצה, עם הסגל הרחב, המאמן היציב והחכם ובעיקר הרכז טוני פארקר, בעונתו הטובה ביותר. אין מה לעשות: הכדורסל המעט משעמם של הספרס מוכיח את עצמו.

3. מלכים ולא רק בפורים. סקרמנטו שמו ברקס על העונה החלשה שלהם בדיוק בזמן הנכון, הביאו את רון ארטסט, שהפך את הבלגן הקולקטיבי שם למבצר הגנתי, והקבוצה טסה למקום השביעי במערב. לא בטוח שהם יצליחו להדביק את ממפיס, במקום השישי, אבל גם אם ישרדו במקום השביעי (מאבק מסתמן מול הלייקרס), זה יהיה הישג מרשים, לקבוצה שנראתה גמורה רק לפני חודש.

4. תומאס הולך ותומאס בא. קורט תומאס נפצע וייעדר לפחות עד הפלייאוף, אז בינתיים נפתחה הדלת לתומאס אחר, טים, אשר הוחתם בפיניקס סאנס לאחר ששוחרר משיקאגו, אשר לא רצתה עוד בשירותיו היקרים. וראה זה פלא, הזבל של אישה אחת הוא הזהב של אחרת, ופיניקס מצאה בתומאס מציאה של ממש. בשבעת המשחקים מאז החל את הקדנציה הנוכחית קלע תומאס כ-14 נקודות (מעל 50 אחוזים), שתי שלשות לערב, 4.6 ריבאונדים, ו-0.9 חטיפות. וכל זה עם אובר-לואד של כמה קילוגרמים טובים שטרם ירד. אחלה החתמה.

5. שובה של הקליפרס. כבר נראה היה שהלוס אנג'לס קליפרס מאבדים מומנטום ודוהרים להם אל עבר השקיעה, כלומר עוד יציאה מוקדמת לחופש, כמיטב המסורת. אבל העונה צוות השחקנים שם בנוי אחרת. הקליפרס שוב מרימים את הראש עם ארבעה ניצחונות רצופים בשבוע שעבר ו-7 מתוך 10 האחרונים, מתייצבים במקום השני בבית הפאסיפי והחמישי הכולל במערב, וכולם מחכים לראות אותם בפלייאוף. הקליפרס היא קבוצה סימפטית להפליא, שאפילו מצליחה להביא את עצמה לכושר טוב בזמן הנכון. תקראו שוב את המשפט האחרון, ואז צבטו את עצמכם. זה אמיתי.

1. טלנובלה ניו יורקית. לסטפון מארבורי נמאס להפסיד. מבחינתו, מאז הגיע לארי בראון אל הניקס (כידוע, כבר ארבע עונות ברציפות אלופת העולם) הגיעו ההפסדים. וסטפון, ווינר גדול, אינו אוהב להפסיד, ולכן החליט לעשות מעשה של מנהיגות שקטה והודיע קבל עם ועולם שמעתה ישחקו בתפוח הגדול כדורסל על פי השיטה שלו. עכשיו נראה לאן יוביל מארבורי את הניקס העלובים (במשחק הראשון מאז ההצהרה הם הפסידו, ובשני ניצחו, בעיקר משום שהכוכב ישב על הספסל בדקות ההכרעה). מארבורי יוביל כנראה רק את עצמו, למקום רחוק מניו יורק.

2. גאות ושפל באגם. הלייקרס מזגזגים לאחרונה והיו מועמדים לגיטימיים, כקבוצה, לפינת כריס קרוס בטור הנוכחי. שמונת המשחקים האחרונים החלו בהפסד מעליב לפורטלנד, המשיכו בשני ניצחונות נאים על גולדן סטייט ודטרויט, המשיכו בהפסד לגיטימי בבית לסאן אנטוניו ולאחריו ניצחון מרשים בניו אורלינס, המשיכו בניצחון עוד יותר מרשים בסאן אנטוניו (תוך תצוגת כדורסל איכותית במיוחד, שנתנה תחושה שהלייקרס מתחברים להיות קבוצה מאיימת במיוחד), המשיכו בהפסד מעליב נוסף, בבית, לסיאטל והסתיימו בהפסד נוסף בסקרמנטו.

הלייקרס לא מסוגלים לחבר שלושה ניצחונות, ומנגד גם לא נכנעים לרצף הפסדים. הבעיה היא שהאגמיים מנצחים ומפסידים לקבוצות הלא נכונות, ולא נותנים לנו להבין מי הם באמת ולאן מועדות פניהם.

3. ביטול סופי לשיגור. העונה הנוכחית היא אכזבה אחת גדולה לטרייסי מקגריידי, שגם בגיל 27 לא יגיע לשום הישג רציני בקריירה. ולחשוב שהשוו אותו לקובי בריאנט, ושהיו מי שטענו שהוא הוא הדבר האמיתי. טימאק סבל כל השנה מבעיות גב ובשבוע החולף הושבת סופית, עד לסוף העונה הסדירה. יוסטון, קבוצה שנבנתה כדי להגיע עד לגמר המערב כבר השנה, לא תהיה בכלל בפלייאוף. כולנו ניאלץ להמתין לדיווחי מחנות האימונים של הקיץ כדי לדעת אם הוא חוזר לעצמו ויוצא מהדיכאון.

4. צרעות מסורסות. ניו אורלינס היא אחת ההפתעות הטובות של העונה, קבוצה סימפטית, חמודה, מוכשרת ולוחמת. בתחילת הדרך הם נישאו על גלי האהדה (לאחר אסון קתרינה) לעוד ועוד ניצחונות, עד שנראה היה שמקומם בפלייאוף מובטח. אך ככל שהזמן עובר והפלייאוף מתקרב נראה שהמחשבה עליו גורמת לרעד קל בידיים של קלעי הקבוצה. גם ההגנה התרופפה, כריס פול נראה לפתע אנושי יותר וחלומי פחות, פי.ג'י. בראון נראה כמי שהגיל (37) סוף סוף הגיע אליו וזה פשוט לא זה. המקום בארץ המובטחת נראה עתה רחוק מאי פעם, וההורנטס יאלצו כנראה לחכות (לפחות) לשנה הבאה.

5. מארקו מחפש יציבות. פינת כריס קרוס, על שם כריס מיהם, יקיר המדור (אשר נפצע למספר שבועות ומותיר אותנו אבלים וחפויי ראש), חוזרת לאחר היעדרות אחת לצורך סיכומי אמצע עונה, ושמחה מאד לארח שחקן חדש שטרם כיבד אותנו בנוכחותו. אנו גאים להתכבד בנוכחותו מארקו יאריץ', היגוסלבי של מינסוטה ושנוא ליבו של מאמן הקבצה, דווין קייסי.

יאריץ זיגזג השבוע על פי מיטב המסורת של הפינה, עם הופעות כמו ב-7 במרץ מול יוסטון, עת הרשים הסרבי עם 0 נקודות ו-0 ריבאונדים, בעוד למחרת מול יוטה, הרשים עם 20 נקודות, 3 שלשות, 4 ריבאונדים ו- 4 חטיפות. יאריץ' לא סיים את חלקו וחזר ב-10 במרץ מול סיאטל, ואז רשם שוב סך מושלם של 0 נקודות והשלים את ההופעה העוקבת ב-11 במרץ מול פיניקס, עם 14 נקודות, 8 ריבאונדים, 4 אסיסטים ו-3 חטיפות. יאריץ' הרוויח את מקומו בפינה בכבוד השמור למיטב הזגזגנים.

כמדי שבועיים אנו ממליצים לכם בחום ובנדיבות יוצאים מגדר הרגיל על משחקים מרתקים הצפויים לכולנו בשבועיים הקרובים. לא בטוח שתצליחו לתפוס את המשחקים הללו בטלוויזיה הישראלית המשתבחת בהשקעתה בצופיה, אבל שווה לנסות. יש תמורה לאגרה.

1. יום ראשון, 19/3, 20:00, קליבלנד מארחת את הלייקרס: קליבלנד חוטפת פיק ברכיים לפני הפלייאוף, אבל איזה לייקרס יגיעו הפעם? שואו טיים או נו טיים?

2. יום חמישי, 23/3, 03:00, דטרויט מארחת את מיאמי: דטרויט בירידה מסויימת אך בבית, באווירת פלייאוף, לא הייתי מהמר נגדה, גם מול הכוח העולה ממיאמי.

3. יום חמישי, 23/3, 05:30, לייקרס מארחת את סקרמנטו: משחק שעשוי להיות קרב על המקום השביעי, או השמיני, במערב (תלוי גם בניו אורלינס) וצפוי להיות משחק רותח.

4. יום ראשון, 26/3, 04:00, פיניקס מארחת את דנבר: משחק בין שתי מובילות בתים במערב, שתי קבוצות מהירות והתקפיות.

5. יום רביעי, 29/3, 02:30, דטרויט מארחת את דאלאס: דטרויט, בבית, מול הקבוצה המפתיעה של העונה. דאלאס נהדרת אך תיאלץ לעבוד קשה כדי להוכיח זאת בדטרויט.

סייע בהכנת הכתבה: ליאור חובב.