האליפות בסכנה?

רוני לוי, רוברטו קולאוטי, יעקב שחר, עידן טל, איתמר צ'יזיק, חבייר דירסאו, אריה בורנשטיין ושאר החלקים במערכת של מכבי חיפה, ששוב הולכים לים הרבה לפני הקיץ. הגדולה של קבוצות שזוכות באליפות היא היציבות וההתמדה, היכולת לשמור על אותה רמה, אותו רעב, אותו רצון לנצח, כמעט לאורך עונה שלמה. בדרך-כלל, קבוצות אלופות מורידות הילוך שלושה-ארבעה מחזורים לסיום, לא לפני כן. אבל מכבי חיפה מורידה את הרגל מהגז ממש לקראת הסיבוב השלישי, כבר שנה שנייה ברציפות.

כרגע למכבי חיפה יש נקודה אחת מתוך שש בסיבוב השלישי. בסיבוב השני לאלופה היו 70 אחוזי הצלחה, לעומת 100 בסיבוב הראשון. מסלול צניחה חופשית דומה ניתן לגלות גם בעונה שעברה, אז צברה הקבוצה 87 אחוזי הצלחה בסיבוב הראשון, 79 בסיבוב השני ורק 48 בשלישי. שחקני ההרכב במכבי חיפה מתלוננים על עייפות, אבל לא ברור למה. מאז ההדחה מול מאלמו, הקבוצה משחקת בדרך כלל רק משחק אחד בשבוע. מה גם שאם חיפה של רוני לוי רוצה להצדיק את הדימויים האירופאים שהדביקו לה בימים טובים יותר, התירוצים העלובים על עייפות חייבים להיעלם מהשטח במהירות. מה יהיה כשמכבי חיפה תשחק גם בליגת האלופות?

רוני לוי זכה כאן לאינספור סופרלטיבים, אבל יש לו חלק גדול בצניחה של קבוצתו. לוי ממשיך להשתמש בכמות שחקנים קטנה מדי, כשהספסל בקושי תורם ולוקח חלק במעמסה (2 שערים בלבד לשחקני הספסל הירוק העונה). אי אפשר להסתמך עונה שלמה על הנוסחה הקבועה דירסאו/ בוקולי/ זנדברג/ טל/ קולאוטי. גם נוסחה מוצלחת נשחקת בסופו של דבר.

כבר כמה שבועות שבירושלים טוענים כי ולדימיר שקלאר הוא שחקן הרכש הטוב ביותר שצירף ארקדי גאידמק העונה. כרגע, להוציא את ז'רום לרואה, זה די נכון. מי שביקר בטדי בתקופה האחרונה ושם לב לסדר החדש באיצטדיון, לעבודה המואצת של השוטרים, שפתאום התחילו גם לכוון את התנועה מסביב, ודאי חש בשינוי. חוץ מזה, כמה אנשים מסוגלים למשוך 20 אלף צופים למשחק ידידות מול דינמו מוסקבה באמצע השבוע ולהביא את אוהדי בית"ר לדוחא באוטובוסים, תוך שמירה על רמה מינימלית של אלימות?

יש עוד המון דוגמאות לכך שלבית"ר יש קודקוד רציני חדש מאז משה דדש (המו"מ התקיף עם לרואה, ההחתמה של אגאנסו, פרננדז ואלברמן תוך פחות משבוע), אבל מספיק היה לעקוב אחרי ההתנהלות של שקלאר בשבוע שמאז ההדחה מהגביע, כדי להתפעל מהאיש. בזמן שהעלק קפטן, איציק קורנפיין והעלק מנהיג, דוד אמסלם, ברחו פתאום מהתקשורת כמו מאש ולא ענו לשאלות הקשות, הקפיד היו"ר החדש לספק מדי יום תשובות ברורות, חדות ולא מתחנפות.

ההחלטה שלו להקפיא את המו"מ עם שחקנים הוכיחה את עצמה גם היא, במיוחד כשזוכרים שרוב הכדורגלנים בארץ מעדיפים לעסוק בנושאי שכר מאשר בעניינים מקצועיים. שקלאר הצליח תוך זמן קצר יחסית להפוך את בית"ר למערכת רצינית, שעמדה בעליהום אחרי ההדחה מהגביע וניצחה בצורה מוחצת במגרש בו הפסידה הפועל ת"א ומכבי חיפה סיימה בתיקו.

מה עם לואיס פרננדז, אתם שואלים? גם אחרי הניצחון על סכנין (במשחק בינוני) אי אפשר לשפוט ברצינות את העבודה שלו. רק אחרי שהוא יבנה את הסגל שלו בקיץ ויבחר את השחקנים שמתאימים לתפיסת עולמו, ניתן יהיה לאמוד את עידן פרננדז בבית"ר. נכון, בישראל אוהבים לחרוץ גורלות מהר. מושגים כמו בניית קבוצה זרים לרוב העוסקים בענף, שמעדיפים לחיות מהיד לפה (חוץ ממכבי חיפה והפועל ת"א). למזלה של בית"ר, פרננדז הגיע מתרבות אחרת.

לא רק לוואליד באדיר מגיעות מחמאות על הניצחון הענק בקרית אליעזר. גם מוני הראל, יוסי אבוקסיס, דרור קשטן, שביט אלימלך, אריה הרשקוביץ', גילי ורמוט, שחר בן עמי ושאר החלקים במערכת של הפועל ת"א שותפים. לא, לא שכחנו לרגע את היכולת העלובה על הדשא עד הגול המקרי או את חולשת היריבה (איך אף קבוצה בליגה עדיין לא למדה את המצבים הנייחים של הפועל ת"א, במיוחד מכבי חיפה?). אבל רק מערכת חזקה באמת היתה חוזרת מקריית אליעזר עם ניצחון, אחרי שהעתיד הניהולי של המועדון שוב כוסה בערפל רק שלושה ימים קודם לכן, עם פרישתו של לב לבייב. הניצחון רק הוכיח כי בקבוצה הזאת יש שחקנים שחושבים לא רק על עצמם ועל מעמדם ויש להם כבוד למועדון בו הם משחקים. אה, כן, ויש להם גם את הווינר הכי גדול בליגת העל כבר חמש שנים, ואליד באדיר.

העבירה הטיפשית של אורי אוזן, 18 מטר מהשער, שהובילה לשער השוויון הלא מוצדק של מכבי ת"א בדקה ה-90, מלמדת שני דברים חשובים: 1. הפועל פ"ת, כמו רוב הקבוצות בליגת העל, לא למדה את היריבה שלה כראוי (ע"ע הבעיטות חופשיות של הפועל ת"א). אם היא היתה עושה כן, היא היתה יודעת שדמיטרדזה כבש שער זהה מול בני לוד בגביע, ממש מאותה בלטה, והיתה נזהרת בהתאם.

2. אורי אוזן, פעם שחקן נבחרת ומכבי חיפה, זה שעשה את העבירה הטיפשית, הולך ומתמסמס לנגד עינינו. אולי זאת הפציעה, אולי בכלל העזיבה של מכבי נתניה, אבל אוזן נראה חיוור יותר ממשחק למשחק, חסר ביטחון להחריד, לא מזכיר במאומה את הסיבות שגרמו למכבי חיפה לרצות אותו כל-כך בעבר. מתברר שאוזן כבר מתקשה להסתדר מול שחקנים פחות מוכשרים מפבריס פרננדז, שסחרר אותו במשחק נגד בית"ר ירושלים. מי זוכר כבר שעד לפני כמה שנים, בתור בלם (תפקיד שהרבה יותר מתאים לו), אוזן היה היחיד שהצליח לשתק את יוסי בניון?

קודם כל ברכות לראובן עטר, אחד ממאמני העונה: הקבוצה שלו הבטיחה בסופ"ש עוד עונה בליגת העל, כשפתחה פער של 11 נקודות מהמקום ממנו יורדים ליגה, אחרי ניצחון החוץ הענק על נצרת-עילית. בקיץ, כשאשר אלון רצה להצמיד לעטר חונך, איש לא האמין שזה יקרה כל כך מהר.

פרט לכך, צל"ש לטל בנין, אחד משחקני העונה. אחרי שלקח את מכבי ת"א לשני גביעים ואליפות, סחף את בית"ר ירושלים מהמקום העשירי לרביעי תוך מספר חודשים והדביק את מכבי נתניה בגישה המקצוענית שלו (למרות שכולם לגלגו עליו בתחילת העונה, כשהצהיר שהוא רוצה להגיע עם העולה החדשה למקומות 1-6), נותרה לבנין עוד משימה אחת, אפשרית בהחלט: גביע אופ"א היסטורי עם מכבי נתניה. אם נתניה תשמור על קצב צבירת הנקודות שלה והפועל ת"א או בני יהודה יזכו בגביע, אולי לוני הרציקוביץ' ומאיר פניג'ל, שזרקו אותו בקלות בלתי נסבלת, יעריכו אותו יותר.

ולסיום שאלה לאשר אלון: איך מפרקים קבוצה כזאת ומוותרים ככה על מסודי למכבי חיפה ואולי גם על בנין לבית"ר ירושלים? לא נמאס לך לרדת ליגה אחרי עונה מוצלחת בליגת העל? לא בא לך לבנות קבוצה טובה לאורך שנים במכבי נתניה?

"אשדוד מכוערת כמו המאמן שלה" (איזה מזל שיש לגבי קצרה, אחד משבעת פלאי תבל, על מי להפיל את תיק ההחמצות מול אשדוד של הקבוצה הנאיבית והגרועה שהוא וחבריו בנו בקיץ)

"לוני הרציקוביץ' שטף את השחקנים" (חפשו את הכשל הלוגי בדיווח שהופיע בכל העיתונים ערב המשחק בפ"ת)

"יש לי את האיכויות להמשיך במכבי" (לא ברור למה טון קאנן רוצה לאמן עונה שניה את הקבוצה, שאף מאמן לא היה מצליח בה, ולהרוס את מה שבנה בזמן כל כך קצר בישראל)

עזבו אתכם מאשליות. גם אם בית"ר ירושלים תנצח את חיפה, הפועל ת"א תדרוס את כפ"ס והפער בצמרת יצנח לשמונה נקודות, רוני לוי יחגוג אליפות שלישית רצופה. קשה לראות איפה עוד מכבי חיפה יכולה לאבד נקודת אחרי המשחק בטדי, עוד יותר קשה לראות את הפועל ת"א ובית"ר ירושלים מנצחות עד סוף העונה. חוץ מזה, מי המציא את השטות שבית"ר פייבוריטית למשחק? בית"ר עדיין קבוצה מוגבלת, שהרבה יותר מדי תלויה בז'רום לרואה. מול אדורם קייסי יזיע הצרפתי הרבה יותר והאופציות ההתקפיות של לואיס פרננדז יפחתו למינימום.

אבל למרות זאת, הכדורגל הישראלי יקבל ביום ראשון משחק עונה אמיתי סופסוף, וגם זה משהו. טדי יתמלא באמת בפעם הראשונה מאז שהוקם, מכבי חיפה תגיע כדי לשים ללעג את הדברים שנכתבו עליה לעיל ולואיס פרננדס יסגור מעגל מול הקבוצה שהשפילה אותו במשחק הבכורה שלו על הקווים. כבר אי אפשר לחכות.