וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מה חסר לירושלים?

13.3.2006 / 14:53

י-ם צריכה מאמן, פרננדז צריך יועץ תקשורת, קלינגר יעשה שמח בהפועל ת"א ומכבי חייבת להחליף אוהדים. משלוח המנות של וואלה! ספורט

להפועל ירושלים: מאמן חדש ודייויד בלותנטל (אודי הירש)

בבוקר שאחרי ההפסד של הפועל ירושלים בגמר הגביע, הדעה הרווחת היא כי הקבוצה של ארקדי גאידמק יכולה להיות אופטימית. אחרי הכל, אחרי משחק בינוני ומטה היא דגדגה את האלופה, וכמעט גנבה לה את התואר. מכאן אפשר רק להתקדם.

בפועל, ירושלים פיספסה הזדמנות שספק אם תחזור. מכבי הגיעה למשחק עייפה ורצוצה, שלושה ימים אחרי משחק מתיש בבולוניה, עם שישה שחקנים (יניב גרין, לפחות עד שיתאושש מההתעללות הממושכת של פיני גרשון, לא נחשב) וכשניקולה וויצ'יץ' בקושי עומד על הרגליים. עד גמר הפלייאוף ביוני בורשטיין כבר יחזור, ומכבי תוכל להתכונן למשחק בנחת, יותר מחודש אחרי הפיינל פור. לקראת העונה הבאה מכבי תלמד את הלקח מההכנה הרשלנית שלה לזירה המקומית בעונה הנוכחית. בעיתוי מושלם, עם קבלת החוק הרוסי, ג'יימי ארנולד יהיה ישראלי והסגל יתעבה ויתרחב. חלון ההזדמנויות הירושלמי עלול להיסגר.

אחרי המשחק הצהיר גאידמק שהוא מוכן לספק את הכסף הדרוש כדי להחזיר את וויל סולומון. אלא שבעמדת הרכז של ירושלים משחק תאומו של סולומון, הוראס ג'נקינס: גארד בעל יכולת אישית גבוהה, שקודם כל עושה נקודות ורק אחר כך עושה סדר. מעל הכל, ירושלים זקוקה לתשובה לארנולד. כדי להתכונן למציאות החדשה, גאידמק חייב לפנות בהקדם האפשרי למתאזרח אחר, דייוויד בלותנטאל, שעושה העונה חיל בוירטוס בולוניה. מדובר יהיה בתענוג יקר, יותר מחצי מיליון דולר לעונה, אבל תמורתו תזכה ירושלים באחת הידיות הכי קטלניות באירופה ובישראלי בכיר, בעונה בה שניים מהם חייבים להיות על המגרש בכל שלב.

השינוי השני לקראת העונה הבאה צריך להיות על הקווים. פיני גרשון הוכיח בגמר עד כמה גדול הפער בינו לבין תלמיד, ארז אדלשטיין. מכבי הייתה ממוקדת וחכמה, ירושלים מבולבלת ואנוכית. גרשון החליף, שינה הגנות והסווה את החולשות, אדלשטיין השתולל, צרח, רקע ברגליו התווכח עם השופטים ונדד לשולחן המזכירות. בסיום המשחק הוא היה היחידי מבין אנשי הקבוצות שסירב להתראיין. אדלשטיין שוב קרס תחת הלחץ. ירושלים זקוקה למנהיג, ולא לאדם שמכין אליבי להפסד עוד לפני הבאזר האחרון. בהיעדר אלטרנטיבות בשוק המקומי, הדולרים של גאידמק יכולים לסדר מאמן זר, סטייל נוון ספאחיה מריטאס וילנה. אומרים שגם לנבחרת רוסיה יש מאמן חדש ומוכשר.

ללואיס פרננדז: יועץ תקשורת (חמי אוזן)

ללואיס פרננדז לא חסר כמעט שום דבר כדי לרצות מקצועית את הגמדים הצעקניים מאימפריית הכדורגל הישראלית, כפי שיעידו ודאי בפאריס, בבילבאו, בקאן ובברצלונה (אספניול). בנוסף לניסיון אדיר וחזון לעתיד, יש לו אינטגריטי ללכת עם האמת שלו נגד כל הרכלנים, שלא מוכנים לתת לו רגע אחד של נחת לבנות קבוצה רצינית בבית"ר ירושלים (כמו שהם עשו לרוני לוי בעונה הראשונה בחיפה). גזענות חשוכה, לאומנות מטופשת, אינטרסים צרים - אתם יודעים כבר.

אבל לא יזיק ללואיס פרננדז לקבל יועץ תקשורת, שיסביר לו מדי פעם שהצעדים שלו רק מעצבנים יותר את המקומיים, למרות הכוונה הטובה. קחו למשל את ההחלטה האחרונה שלו, לפיה כל מי שירצה לראיין אותו יצטרך לתרום 1,000 שקל לילדים חולים או נכים. על פניו, הרצון של פרננדז הוא למצוא חן. מי שעוקב אחרי התקופה שלו בירושלים, ודאי שם לב לאובססיה שלו לילדים. הוא משחק איתם כדורגל, נותן להם הזמנות למשחקים. אבל הוא לא מבין שבישראל לא מבקשים כסף על ראיונות (ובצדק), לא מעמידים תנאים לעיתונאים (ובצדק), בטח לא למי שרודף אותך בצורה לא הוגנת. מישהו היה צריך לומר זאת לפני כן, אבל זה כבר מאוחר מדי. הגמדים מחכים כבר בקוצר רוח לניצחון של סכנין.

להפועל ת"א: ניר קלינגר (דוד רוזנטל)

כמה צחקתי למראה הידיעה שהתפרסמה ב"הארץ" ביום ראשון: שמו של ניר קלינגר הוזכר כמועמד לאימון הפועל ת"א. הגם שזו ספקולציה בלבד, אי אפשר שלא להשתנק מצחוק לנוכח המראה הפרדוקסאלי של קלינגר עומד ומאחוריו אדומים המומים משער 7, שלא יודעים אם לצחוק או לבכות.

קלינגר בהפועל הוא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לאוהדי מכבי ת"א. תחשבו על זה ככה: מכבי ת"א הולכת להיאבק נגד הירידה בשנה הבאה. די ברור שלתהומות האמיתיים היא עדיין לא הגיעה. במחזור ה-20 יהיו לה 14 נקודות או משהו בסביבה. הרי זו קבוצה שחטפה רק בנס רביעייה מעכו, היא לא ברמה של לאומית. רגע לפני סיום חלון ההעברות קלינגר ישחרר איזה תותח מהפועל ומכבי תיתן לו איזו עגלה. משהו בסגנון מרקש תמורת פנטסיל. הצהובים יישארו ממש בשנייה האחרונה, כמו הפועל של העונה שעברה. המעגל ייסגר.

למכבי ת"א כדורגל: אוהדים חדשים (שגיא ניר)

החרמת משחקים, חולצות שחורות, שלטי "כוסיות" ושדי פלסטיק - רק קריאות אבל וקרע בחולצה עוד לא שימשו את אוהדי מכבי תל אביב במחאתם נגד הבעלים, לוני הרציקוביץ'. אבל מדוע בעצם זועמים האוהדים על לוני? הוא הרי נענה לתחינתם והפך את מכבי שוב לקבוצה שתלויה פטאלית במלך אבי נמני, על המגרש ומחוצה לו. הוא נכנע לדרישות, לחץ על המאמן קלינגר, ובנה פאזל שמורכב משלושת האגואים הגדולים במזרח התיכון. הוא זה שבצעד אבירי הקשיב לאסטרטגיית הכדורגל של גדול האוהדים דידי הררי, והביא את המאמן המנומס והאצילי, טון קאנן.

לוני הרציקוביץ' הוא אדם מופנם ששומר על פרטיותו, אבל כל בר דעת כבר יכול להבחין ביאוש שמתפשט אט אט על פניו המחייכות. כשהוא ילך, יגיע אדם שיחזור לנהל את הקבוצה ללא עזרת הקהל הצהוב, על שלל מחנותיו. האוהדים בצהוב מפללים ללכתו של "לוני כישלוני", כהגדרתם, אבל הכישלון האמיתי הוא שלהם. כמי שאחראים לשלושת הצעדים התמוהים שפרקו את מכבי תוך שנה אחת, הם כבר מזמן היו צריכים לתלות את הזמבורות וללכת הביתה.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

תרפיית מציאות מדומה: טיפול להתמודדות עם חרדה

בשיתוף zap doctors

לספורט הישראלי: גיבורים (שחר פרנהיימר)

בעידן של שיטפון אינפורמציה ותוכניות ריאליטי, קשה להישאר שפוי. גם אם אנחנו רוצים לברוח אין לאן: המציאות כבר תשיג אותנו מעבר לפינה, עם איזו תמונה של ארקדי או של אהוד אולמרט מקפיץ כדורגל בקמפיין בחירות. השאלה המטרידה בכל הסיפור הזה היא האם זו אכן המציאות? האם אלו החיים האמיתיים, או שכולנו כאן במופע של טרומן?

פעם הריאליטי היחיד היה הכדורגל והכדורסל. הספורט. רק שאז הגיבורים שלנו לא היו מגיעים לסלון באריזה מהודרת. בשביל לראות אותם היינו צריכים להתאמץ ולצאת מהבית. והגיבורים שלנו ידעו את זה. הם ידעו שהדרך אל הלב שלנו היא דרך המגרש. בזיעה. באוסישקין, בכפר המכביה, ברוממה, ביד אליהו, בבלומפילד, ברמת גן, ואפילו במגרש של צפרירים חולון ליד הקאנטרי היה משהו אחר באוויר. היה רעב, הייתה יריבות, היו סמלים.

יכול להיות שכמו בכל דבר בחיים, גם כאן מגיע שלב ההתפכחות שמאפשר לך לראות את מושאי הערצתך באור פחות ורוד, אבל קשה להשוות את התרומה של גיבורי התרבות הספורטיביים של היום למה שהיא צריכה להיות או למה שהיא הייתה בעבר. זו לא אשמתם של מאור מליקסון וברק יצחקי (שחקנים מוכשרים, אבל בחייאת, בואו לא ניסחף) שרצה הגורל והם נקלעו ללב הרייטינג, זו לא אשמתם של ארבעת הזרים שמאכלסים את החמישיות בכל קבוצות ליגות העל בכדורסל, וזו גם לא אשמתה של התקשורת, שבסך הכל מנסה לשרוד את התחרות. כנראה שאלה פשוט זמנים אחרים.

אז לרגל פורים, בשביל כל מי שמחפש רומנטיקה ומהות, הייתי רוצה לדשן איזה משלוח מנות בכמה זלוטיקמנים, חזנים, דמתים, מרילים, עדי גורדונים, הנפלדים, ואפילו ליאון פנסו אחד, בשביל המצב רוח. שיהיה משהו לנשנש בסלון מול עוד מהדורה מפוהקת של חדשות הספורט.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully