הם לא מלהיבים כמו הברזילאים או הארגנטינאים, לא חזקים פיזית כמו הגרמנים או האיטלקים ולא מלאי חשיבות עצמית כמו האנגלים. אבל יש להם את היכולת לסיים בין ארבע האחרונות במונדיאל הקרוב. קבלו את נבחרת ארה"ב, קבוצת לוחמים שרצה בטירוף 90 דקות, עם משמעת טקטית של אלופת המכללות בפוטבול, מה שיוצר תרכיב קטלני.
עד היום כולם העדיפו להתעלם מנבחרת ארה"ב, כשהסיבה העיקרית היא, כפי הנראה, העובדה שהאמריקאים עצמם לא ממש מתעניינים בכדורגל (גולף, החלקה אמנותית ואפילו וויל וגרייס מעניינים אותם יותר). זה לא אומר, כמובן, שארה"ב לא הולכת לגנוב שוב את ההצגה במונדיאל, להזכירכם מקום 5 בדירוג פיפ"א. איטליה, צ'כיה וגאנה, יריבות ארה"ב בבית 5, ראו הוזהרתן.
המהפכה של ברוס ארינה
קצת היסטוריה: ארה"ב הצטרפה לפיפ"א ב-1913 ועד המונדיאל שאירחה ב-1994, לא עשתה משהו ששווה להתרגש בגללו. מלבד מונדיאל 1930, שם הגיעה למקום השלישי, לא קרה כלום בהיסטוריה שלה עד שנות ה-90.
השינוי מתחיל בשלהי המונדיאל העלוב באיטליה ב-1990. ארה"ב אמנם העפילה לתחרות לראשונה אחרי 60 שנה, אבל עפה בסיבוב הראשון בלי לזכות אפילו בנקודה אחת. האמריקאים, שידעו שתוך ארבע שנים הם צריכים לארח את אירוע הספורט הגדול בתבל, החליטו לקחת את העניינים בידיים כדי לא לעשות פאדיחות. ובאמריקה, כמו באמריקה, כשמחליטים גם עושים.
ב1994 הגיע המונדיאל לארה"ב, ועבור המון אמריקאים זאת הייתה היכרות ראשונה עם הספורט המשונה הזה, שבעיניהם קשור בעיקר למהגרים מדרום אמריקה, אירופאים ונשים. הנבחרת הביתית עברה את שלב הבית הראשון והגיעה לראשונה מזה 64 שנה לשמינית הגמר, שם הפסידה 1:0 לברזיל, אלופת הטורניר באותה שנה.
צרפת 1998 שוב היה טורניר שבארה"ב היו רוצים לשכוח. הנבחרת כבשה רק שער אחד, וזה כמובן לא הספיק כדי להתקדם לשלב הבא. לאחר המונדיאל התפטר מאמן הנבחרת ובמקומו מונה ברוס ארינה, שמאמן אותה עד היום. במונדיאל 2002 השינוי האמיתי הגיע. ארה"ב עלתה לרבע הגמר, תוך שהיא מדלגת בקלילות מעל מקסיקו בשמינית הגמר (0:2), רק כדי להפסיד 1:0 לגרמניה.
עוד בוואלה!
סגל שחקנים מרשים
נכון להיום, ארה"ב מדורגת במקום ה-5 בדירוג פיפ"א, כאשר היא מקדימה אריות כדורגל כמו אנגליה, גרמניה, פורטוגל, איטליה, צרפת וספרד. הנבחרת בנויה מאוסף של שחקנים ותיקים וצעירים, שמשחקים בארה"ב ובאירופה. גם אם הדירוג הזה משקר, עדיין קשה להתכחש לו.
בין השחקנים הבולטים ניתן למצוא את השוערים קייסי קלר מבורוסיה מנשנגלדבאך וטים הווארד ממנצ'סטר יונייטד, הקשר קלאודיו ריינה ממנצ'סטר סיטי, המגן קרלוס בוקנגרה והחלוץ בריאן מקברייד מפולהאם (כבר עם 9 שערים בליגה האנגלית וסגן מלכי השערים של פולהאם).
עוד אירופאים שמשחקים בנבחרת הם ג'ון אוברייאן מדן האג (לשעבר אייאקס), דה מרקוס ביזלי מאיינדהובן, אוגוצ'י אונייוו מסטנדרט ליאז' ואדי לואיס מלידס.
גם בליגת ה-MLS, שחוגגת השנה עשור, יש שחקנים ששווה להכיר. בראש ובראשונה, ה-סטאר האמריקאי, לנדון דונובן, ששיחק בעבר בלברקוזן, אבל חזר באמצע העונה לארה"ב כדי לקחת עוד אליפות עם הלוס אנג'לס גלקסי. כמו כן, לארה"ב יש את טיילור טוולמן מהניו אינגלנד רבולושנס, שכבש שלושער בניצחון הנבחרת 0:5 על נורווגיה ונמצא בכושר פנטסטי.
אבל הסיפור הגדול בנבחרת ארה"ב הוא ללא ספק פרדי אדו. רק בן 17, אבל כבר הספיק לקבל הצעות ממנצ'סטר יונייטד, ארסנל ואפילו אינטר, שניסתה לפתות אותו עם חוזה על סך 750 אלף דולר (אימו לא הסכימה כי לדעתה היה צעיר מדי). את הופעת הבכורה שלו בבוגרים עשה אדו במדי די.סי יונייטד כשהיה בן 14, ורק לפני מספר חודשים, בגיל 16, עלה לראשונה כמחליף בנבחרת הבוגרים. במונדיאל בגרמניה נזכה לבחון את היהלום בצורה רצינית.
התלכיד הנהדר בין אוסף השחקנים המוכשר הזה, יוצר נבחרת בעלת פוטנציאל רציני לקראת גרמניה 2006. אתם קולטים? עד לפני 10 שנים האמריקאים לא ידעו מה ההבדל בין מגן ימני למאמן שוערים והיום יש להם יותר מ-50 שחקנים שמסתובבים בליגות באירופה. הרצינות, הנחישות ובעיקר השיטתיות האמריקנית עובדת גם בכדורגל.
עדיין אין שם רונאלדיניו, גם לא מסי ובינינו גם ההגנה שלהם חייבת להשתפר, אבל לשחקנים האמריקאים יש יסודות ויחד עם המשמעת הטקטית והכושר שלהם, הם מייצרים כדורגל איכותי, מאוד איכותי. אין שום סיבה שהם לא יגיעו רחוק.
בשנת 2006 לא הפסידה ארה"ב אף משחק בינלאומי. היא הוציאה תיקו מקנדה, הביסה 0:5 את נורבגיה, גברה 2:3 על יפן, 0:4 על גוואטמלה ו-0:1 על פולין. ביום רביעי, מול גרמניה, ארה"ב תנסה לשמור על הסטטיסטיקה הנפלאה הזאת, מבחן כוח רציני לקראת הדבר האמיתי.