המטריקס של קשטן

הדבר הראשון שעל מאמן בליגת העל לומר לחניכיו ערב המפגש עם הפועל ת"א הוא: אל תפילו אותם סמוך לקווים. פשוט מאוד. תנו להם להישאר עם הכדור. אפילו שיגביהו לרחבה. רק אל תיגעו בהם. כי הם נופלים. כחלק משיטה. ותגידו מה שתרצו על קשטן, דבר אחד לעולם לא תיקחו ממנו: את השיטה.

לאורך הקריירה הארוכה שלו, הן כשחקן והן כמאמן, דרור קשטן בלט בקפדנותו הראויה להערצה, בשיטתיות המוגזמת. בסדר המופתי. זה מתחיל מחוץ לכדורגל, בשיער המשוח בקפידה, ללא שינוי כבר למעלה מ-30 שנה, במכנסיי הג'ינס, בחולצה המעומלנת, המעיל ובחמסה. כן אם תרצו גם בבקבוק המים, שמחליף את הסיגריות. וזה נגמר בהשלכתו של מילאן אוסטרץ' ליציע, כי צבע את השיער לבלונד. הכל מחולק אצלו לריטואלים קבועים שאסור שישתנו במילימטר. גם אם יגידו לו שחייו תלויים בכך. תוכיחו לו, מדעית, שחייו בסכנה, אולי אז הוא יקשיב. כי קשטן הוא אדם מתודי. וככזה הוא יודע שאין עליו במצב שהמשחק עומד.

במסגרת המחקר שלו הוא גילה עוד שני דברים על הפועל ת"א: הראשון, שיש לה מסורת, והשני, שאם תגביה 20 כדורים לרחבה ממצב נייח, אחד ייכנס בסוף. מצוין, הוא חשב.
לא ניכנס לפינות שאי אפשר לצאת מהן, אם לקבוצה יש מסורת של אחד אפס קטן, שבדרך כלל מובקע בנבדל, ביד או בפנדל מפוקפק, אז אל"ף, אין טעם להתפזר, ובי"ת, גם כשרון כמו גילי ורמוט במדים האדומים יראה בסופו של דבר כמו רמי ארמה. ובמשחק נייח, משמע עומד, אני יכול להפיק שערים אפילו מעמוד כמו אסי דומב. כל מה שצריך זה לדחוף להם טוב טוב לראש כמה חשוב לא לספוג, וכדבר שני, כמה חשוב לשמור על הכדור לאורך הקווים שלושים מטר משער היריב, כדי שהמגנים פשוט יגעו בכם, בניסיון לחלץ את הכדור, ואתם תיפלו. קשטן גילה כי בחלק הזה של המגרש לשופטים אין בעיה לשרוק לעבירה. הוא פיצח את המטריקס של השיפוט הישראלי, הלא פראייר: פנדל לא תקבל, אבל עבירה באגף, שלושים מטר מהשער, אין בעיה.

מה שנשאר למאמן בליגת העל ערב המפגש עם הפועל ת"א זה רק לחזור על המנטרה: הם לא יכולים לכבוש מלבד מהגבהות נייחות לרחבה, הם לא יכולים. וכנראה גם לא רוצים. לכן אל תנסו לקחת מהם את הכדור באזור הזה, אל תתקרבו אליהם אפילו, ותראו. הבעיה עם קשטן וחניכיו שהם שיכללו את השיטה והם נופלים גם אם לא נוגעים בהם. אליניב ברדה עושה מזה קריירה.