אמנות הספיגה

1. "כשלא כובשים - סופגים", נזף בחדר ההלבשה ניר לוין במחמיצי הפועל פ"ת, אחרי שחטפו בדקה האחרונה. "כשלא כובשים - סופגים", מיהר רוני לוי למסור לתקשורת מיד אחרי ההפסד להפועל ת"א. "כשלא כובשים - סופגים", היא כמובן מאמיתות היסוד של הכדורגל. פעמים רבות סופגים גם כשכן כובשים, ולפעמים כשלא כובשים דווקא לא סופגים, אבל מי זוכר. כשלא הבקעת וגם חטפת, ועוד איך תזכור: כשלא כובשים - סופגים.

2. תמונה אפשרית מחדר ההלבשה של הפועל ת"א, רגעים אחרי הניצחון: השחקנים עומדים מכונסים במעגל, שמים ידיים במרכז, מביטים כולם לעבר באדיר, ממתינים למוצא פיו. הכובש המאושר ממתין שניה או שתיים, להגברת הריכוז, ואז קורא לאוויר: "כשלא סופגים?" "כובשים", עונים במקהלה השחקנים המאושרים ומשחררים ידיים. אכן שמחה גדולה: לא בכל שבוע מצליחה הפועל לממש את הסיסמה הסודית של המועדון, את ה"חסמב"ה, חסמב"ה, חסמב"ה" שלו, את החזון: כשלא סופגים - כובשים.

בשבוע בו הפועל ת"א מתגלגלת בין ארבע קבוצות של בעלות וניהול (לבייב, סגול, הראל, עגיב בלי לספור את תאגיד גרנט), היא הוכיחה שהאישיות המועדונית שלה אינה תלויה בדבר. זו הפועל ת"א. תמיד היתה. קשה ונחושה, קצת בת מזל, כשלא סופגת - כובשת. בניגוד למועדונים בכירים אחרים, המעבר לבעלות פרטית רק ליכד וחידד את הזהות האדומה, בקהל (מסתבר שתאומים בכל זאת הועיל במשהו) ובמגרש.

את העונה הגאה של הפועל ת"א, אחרי השפל הזמני בעונה שעברה, ולמרות ימי אי הוודאות, אפשר לייחס כמובן לקשטן. גיבור מעמד הפועלים. אבל קשטן הולך והפועל זקוקה, לפני הכל, לדמות מפתח חדשה בעמדת המאמן. נכון יעשו הבעלים, מי שיהיו, אם ישקיעו את המקסימום באיתור ומימון מאמן איכותי, גם אם על חשבון פגיעה מסוימת בסגל השחקנים. הפועל ת"א היא לפני הכל תלכיד, בזה סודה, והכרחית לה אישיות מקצועית חזקה. גרנט זה כבר לא יהיה, כנראה (למרות שהאיש מסוגל לתפור הכל), ונותר רק מאמן מוביל אחד שיכול לקחת את המועדון גם בתנאים נחותים לתחרות עם חיפה ובית"ר ירושלים: שום. פשוט שום (ובינינו, בכלל לא בטוח שהוא כזה יקר).

3. ושוב הערך "רביבו" מוגדר במילון כ"אדם שאינו מצטיין ברוח ספורטיבית יוצאת דופן".

4. "ערב טוב לכם, שלושה מחזורים בסיבוב השלישי" (בוני גינצבורג פותח שידור בערוץ 1, שמקדים את זמנו).

5. תמכור כבר, תמכור.