אפקט בולוניה?

אם מישהו עוד זקוק להוכחה נוספת לכך שמכבי תל אביב כדורסל איבדה את החדות והלוחמניות שאיפיינו אותה כל כך בעבר, הוא יקבל אותה ביום ראשון הקרוב, אז ייערך גמר הגביע. מכבי תל אביב מגיעה אחרי ניצחון בבולוניה, שאחריו היא תקיים במקרה הטוב אימון בודד וההכנה של צוות האימון שלה לא תהיה מדוקדקת. ירושלים, בינתיים, התאוששה מהמאמץ העילאי מול רומא, צפתה בשקט במשחק בבולוניה, הפיקה לקחים וקרוב לודאי תגיע מוכנה יותר, פיזית ומנטלית, ועייפה פחות. אם המצב היה הפוך, וגמר הגביע היה נערך שלושה ימים אחרי משחק של הפועל ירושלים באירופה, סביר להניח שראשיה היו מקימים קול צעקה וטוענים לקיפוח, ובצדק. אחרי שחשבה שג'יימי ארנולד יקבל אזרחות ושאפשר להסתדר בלי ספסל, תגיע מכבי תל אביב לגמר רצוצה, בלי האזרח הטרי וככל הנראה גם בלי טל בורשטיין. והעייפות של הצהובים, בחדרי ההנהלה ועל המגרש, עשויה להכריע אותם.

יכול להיות שאם היו לנו עוד כדורגלנים עם שאיפה למצוינות כמו עידן טל, היינו נהנים מעוד כמה קבוצות ברמה של מכבי חיפה. נכון שאצלנו אוהבים לעסוק קודם ביחסיו עם רונן קצב והאם הוא בכלל נסע לבולטון כדי לסחוט את מכבי חיפה, זה לא מפתיע או חדש, אבל לא יזיק לומר מילה טובה על כדורגלן שמתעקש להגשים את מלוא היכולות שבו, למרות אי אלו כישלונות בקבוצות אירופיות. בגיל 30 טל לא מפחד לטלטל איתו שוב את המשפחה למקום מגורים חדש ולו רק למען הניסיון להשתלב בליגה האנגלית. והאמת? יש לו הפעם גם סיכוי. לא מדובר בשחקן לא מלוטש ולא מחונך שיצא לחו"ל ממכבי פ"ת, אלא באחד הצירים המרכזיים של מכבי חיפה, שהתבגר מאוד בשנים האחרונות. אם טל ילמד להשתחרר מהכדור קצת יותר מהר, הוא ישתלב כנראה בבולטון. וגם אם לא, עדיין צריך להצדיע לו על השאיפה.

אני לא נמנה על מעריציו הגדולים של יעקב שחר. כל חובב תחרות שאינו ירוק היה שמח לו הייתה לנו אלופה אחרת מלבד מכבי חיפה, שלא לדבר על הכוח הרב שיש לנשיא במסדרונות ההתאחדות לכדורגל. אבל במלחמה הזו עם השחקנים שמנסים לחלוב ולמשוך כל סנט נוסף על הדולר, אני דווקא מעדיף שינצח. גם אם נניח לרגע לסיפור המאוס של השחקן הכי מאוס, עידן טל (מה זה בכלל הסכם לפני חתימה בבולטון? מי המציא את החיה הזו? ולמה לא מזכירים אותו בכלל באתר הקבוצה?), יש עדיין כל מיני חמדנים שמחכים בתור לאוליגרך התורן. מיכאל זנדברג וניר דוידוביץ' למשל, שכל יום ה"מקורבים" שלהם מקרבים אותם לקבוצה זו או אחרת. והנה פתאום באה רעידת אדמה: לבייב לא קונה את הפועל ת"א. בבית"ר ירושלים ממהרים להצהיר שהמחירים עוד ירדו וגם טופחים לעצמם בגאווה על השכם: "עכשיו לא יהיו לאף אחד אופציות". וזה די נכון. כי פתאום אין כל כך הרבה כסף שמסתובב בשוק.

העצה הכי חכמה לזנדברג, דוידוביץ' ודומיהם היא אחת: תעשו לעצמכם טובה ותחתמו במועדון היחיד בליגת העל שלא מושפע מקפריזה זו או אחרת, לפני שתמצאו את עצמכם אצל לוני הרציקוביץ' וזכי רכיב.

בהגרלת רבע גמר ליגת האלופות, שתיערך ביום שישי הקרוב, כולם ידברו על בארסה, מילאן ויובה, שיקוו להימנע ממפגש אחת עם השנייה ויחזיקו אצבעות לאלילת המזל שתסדר להן את בנפיקה או ויאריאל. באותו הזמן ליון תישאר מאחורי הקלעים ותמשיך לכוון לגמר הטורניר בפריז.

לכנות את האלופה הצרפתית כסוס השחור של ליגת האלופות לא יעשה עמה חסד, כי מדובר בקבוצה גדולה לכל דבר ועניין שמשחקת כדורגל התקפי, מהיר, יצירתי ושמח. אחרי שסיימה ראשונה בבית המוקדם (כולל 0:3 על ריאל), וטיילה עם 0:5 בסיכום שני המשחקים מול איינדהובן, הקבוצה שהדיחה אותה בעונה שעברה.

מי שחושב שליון לא מסוגלת ללכת עד הסוף, כדאי שיחשוב שוב. מדובר בחבורה בשלה מלאת שחקנים מוכשרים כמו ז'וניניו, מלודה, וילטורד, טיאגו, פרד, דיארה, סידני גובו ועוד רבים וטובים. מי שיכולים לאלף את ז'ראר הוייה הידוע לשמצה לשחק כדורגל התקפי, ראוי שכל אירופה תיקח בשיא הרצינות. לטובתם.