קבוצה מפחידה

למשך תקופה של מספר שבועות העונה, הפועל ירושלים שיחקה כמו במחצית השניה מול רומא: היא רצה בכל הזדמנות, אבל לא בצורה פרועה; היא לקחה זריקות רבות מחוץ לקשת, בערך 25 בערב, אבל רובן היו טובות ופתוחות, אחרי תרגילים או הנעת כדור; היא עשתה מאמצים לשמור, אף על פי שאינה משופעת בשחקני הגנה גדולים; היא מצאה איזון בין ג'נקינס, טפירו ומייסון, ושמרה מקום גם למריו אוסטין ותמאר סליי. המגמה החיובית החלה בניצחון ברומא, והסתיימה בהפסד הביתי לאותה רומא בסיבוב השני של הבית המוקדם. מאז ירושלים התפזרה, הסתכסכה ונחנקה. למזלה, בדרך כלל היא גם ניצחה.

עכשיו היא נזכרה להתחבר שוב, בעיתוי מושלם, ברבע גמר גביע יול"ב, גם הפעם מול רומא. זה התחיל בהגנה, גם כרונולוגית. במחצית הראשונה, שהזכירה את הכדורסל האירופי הפיזי והמכוער של שנות ה-90, ירושלים לא נשברה, למרות אחוזי קליעה איומים. היא הרביצה, הביאה מפעם לפעם שמירות כפולות על בודירוגה והוקינס, ביצעה ביעילות רבה יותר מאשר במשחק הראשון את החילופים האוטומטיים בפיק אנד רול ואף זכתה במרבית הכדורים האבודים, נתון שנשמר לאורך כל הערב. במילים אחרות, ירושלים רצתה. אם ברומא כל חדירה איטלקית הסתיימה בטבעת או לחילופין בשלשה חופשית, במלחה ביצעה ירושלים רוטציה ראשונה, שנייה ושלישית. מייקל הוקינס וולאדו אילייבסקי חוסלו כליל, ורק דיאן בודירוגה בעל הלב הענק תיפקד.

בהתקפה, המפתח היה פשוט: ירושלים מסרה. היא סיימה את המשחק עם 14 אסיסטים, לעומת 9 של יריבתה. המחצית השניה התחילה בתרגיל זהה, שבו קיבל טפירו חסימה לקליעה. בשני המקרים הוא זיהה את מיקום המגן וברח ממנו – פעם נע הרחק מהכדור, בשניה חתך לכיוונו. במהלך הראשון זה הסתיים בשלשה של טפירו, בשני בשלשה של מריו אוסטין. נשמע טריוויאלי, וכדורסל הוא אכן משחק פשוט כשמשחקים אותו בשכל, בקבוצתיות ובפירגון. רק שכבר זמן רב שירושלים לא שיחקה כך, פשוט כי שחקניה היו עסוקים בעצמם. כשהפקק השתחרר, במחצית השנייה, הכדור החל לנוע, מייסון התחיל לצלוף ואפילו סליי הצטרף לחגיגה. ניהול משחק רע של סבטיסלאב פסיץ', שנצמד לחילופיו הקבועים והותיר הרכבים בעייתיים על הפרקט ברגעים קריטיים, חתם את הסיפור.

הנקודה המפחידה, מבחינת קבוצות המפעל המשני באירופה (אבל גם מנקודת המבט של אלופת אירופה), היא שירושלים מסוגלת ליותר. מאיר טפירו עדיין הקפיד לאבד חמישה כדורים, במסירות מוזרות ונטולות סיבה ליריבה, מריו אוסטין היה ביום בינוני והוראס ג'נקינס היה אנמי. ועדיין, אם תשחזר את התצוגה מול רומא, ירושלים יכולה להוות יריב לדינמו מוסקבה, שהרכבה טוב מזה של האיטלקים, אבל מאמנה, דושאן איבקוביץ', נופל מפסיץ'.

לפני חצי גמר גביע יול"ב, לירושלים יש משימה חשובה, ואפשרית, לא פחות: גמר הגביע. פיני גרשון אמר השבוע שהיה שוכח מהגמר, אלמלא היו מזכירים לו, שכן הוא טרוד במשחקי היורוליג. כדאי לו להיזכר. ביום ראשון פוגשת מכבי תל אביב את אחת הקבוצות הכי מוכשרות באירופה. מול רומא הספיקה לירושלים התפוצצות של עשרים דקות. שלושים דקות טובות ביום ראשון, מול מכבי נטולת טל בורשטיין, עשויות להביא לירושלים תואר.