בזכות ארקדי, בזכות האוהדים

אולי זה בכלל בזכות ארקדי גאידמק. במחצית הראשונה של המשחק במלחה, נשיא הכבוד של הפועל ירושלים תפס את מקומו בספסל הקבוצה, צמוד צמוד לארז אדלשטיין ובוחן כל תנועה ואמירה שלו. לא ברור אם המצב הזה הלחיץ את הג'ינגי, אבל העובדות מדברות בעד עצמן. במחצית השנייה גאידמק עבר למקום אחר, וההמשך ידוע.

אולי זה גאידמק, זה בטח ארז ובעיקר טפירו, מייסון וג'נקינס. אבל אחרי יום כזה, אפשר להשאיר את הפרשנות בצד. היחיד שראוי לנתח את המשחק הזה הוא אדלשטיין בכבודו ובעצמו, האיש שאחראי להצגת הכדורסל הטובה ביותר שנראתה העונה במקומותינו.

כל שנותר הוא רק לפרגן. לשחקנים ובעיקר לאוהדים, שהיו בלתי ניתנים לעצירה. הם גרמו לכל הרומאים, חוץ מבודירוגה, לשקשק במחצית השניה, לקוז'יקרו לקלוע זריקת עונשין קריטית, לסליי להבין שגם הוא יכול לנצח משחקים ולטפירו להבין שהוא יכול גם בלי יותר מדי טעויות.

גם כוחות השיטור והמאבטחים לא יכלו לעצור את אוהדי הפועל ירושלים, שרמסו אותם בדרך לפרקט. אין מה לעשות, כשהם שמחים, הם בלתי ניתנים לעצירה. כשהם שמחים, הפועל ירושלים שמחה וכשהפועל ירושלים שמחה, טפירו וג'נקינס חוזרים להיות חברים טובים והכל זורם כמו שצריך. מכבי ת"א, היזהרי.

אפרופו אוהדים, אין משחק יותר ראוי מזה כדי להוכיח שחייב להיבנות בבירת ישראל אולם כדורסל ראוי, שיסדר לנו עוד קבוצה ביורוליג. ארקדי גאידמק התנדב לענות לכל השואלים. "זה יגיע, קצת סבלנות, עליי", הוא הבטיח.