מכללות השנה: והזוכים הם...

בשקט, בשקט, בצילו של טקס האוסקר שנערך ביום ראשון, נערך אי שם באמריקה, במיקום שלא הוסגר, טקס צנוע בהרבה אבל בעל לא פחות פרסטיז' ממקבילו ההוליוודי, בו חולקו בפעם הראשונה - ולפי מחאות הקהל כנראה גם האחרונה - פרסי וואלה! לעונת 2006. אחד אחד עלו לבמה סלבריטאים מתחומים שונים וחילקו את הפסלון המוזהב בצורת דרדס (מה לעשות שגרייזס הוא גמד?) לנבחרי העונה בכדורסל המכללות בשנה החולפת.

והזוכים הם:

המועמדים: ברוס פרל (טנסי), רוי וויליאמס (נורת' קרולינה), ברוס וובר (אילינוי), ביל סלף (קנזס)

והזוכה הוא: רוי וויליאמס

אין ספק, זה היה קרב צמוד והוא הוכרע ממש בפוטו פיניש. ברוס פרל הצליח, כבר בעונתו הראשונה בטנסי, להפוך את ה'מתנדבים' לכוח משמעותי ב-SEC ועד לפני שבוע הוא עדיין הוביל בנקודות בקרב על התואר. גם וובר עשה השנה עבודה מדהימה, כשלקח קבוצה שאיבדה שניים משלושת הסטארים שלה מעונת השיא של שנה שעברה והוביל אותה למקום השני בחטיבה קשה כמו הביג 10 של העונה.

אבל מה שוויליאמס עשה השנה פשוט נדיר מכדי להתעלם ממנו. דיברנו על זה כל השנה אבל נחזור על זה שוב: מקבוצת האליפות של שנה שעברה עזבו את צ'אפל היל שבעת הסקוררים המובילים של הקבוצה שהיוו 93% (!) מהכוח ההתקפי שלה. את חבורת הצעירים שנותרה לו, ביחד עם דיוויד נואל הסניור (היחיד מהקבוצה הנוכחית שקלע במשחק הגמר של שנה שעברה) לקח וויליאמס למקום השני ב-ACC, לעשיריה הראשונה בדירוג המכללות והדובדבן על הקצפת (שגם הקנה לו את הפרס, בסופו של דבר) – ניצחון על היריבה השנואה דיוק בששבסקיוויל, במשחק האחרון של העונה הסדירה.

למרות חוסר הניסיון של הטאר הילס, הם יהוו אגוז קשה לפיצוח לכל קבוצה שתיאלץ לפגוש אותם בטורניר ה-NCAA ואל תתפלאו אם תמצאו אותם בשלבים המאוחרים של הטורניר וכמועמדת מספר אחת לקחת את האליפות שנה הבאה.

פרס אותו עלתה להגיש כל קבוצת הפועל עכו (סליחה, היינו חייבים)

המועמדות: אילינוי, LSU, נורת' קרולינה, אוהיו סטייט

והזוכה היא: אוהיו סטייט

שלא במפתיע, מרבית המועמדות לפרס הזה מודרכות ע"י המועמדים למאמן השנה אבל אנחנו נלך עם הבקאייז שהמאמן שלהם דווקא לא היה מועמד. בתחילת השנה דיברו על מישיגן סטייט כעל הקבוצה הטובה בביג 10, גם אילינוי ואינדיאנה נלקחו בחשבון ואפילו איווה היתה מדורגת בשבוע הראשון של העונה. מה רבה ההפתעה כשבסופה של העונה הסדירה אנו מוצאים דווקא אוהיו סטייט בראשות הביג 10 הקשה. טאד מאטה בנה קבוצה מאוזנת להפליא שבה ארבעה שחקנים קולעים בדאבל פיגרס (ועוד אחד, סולינגר, ממש קרוב עם 9.7) ואף אחד לא משחק מעל 27 דקות למשחק. זה לא נראה מופרך להניח שעם הצלחה בטורניר הביג 10 הבקאייז עוד עשויים למצוא את עצמם בראשות בית בטורניר ה-NCAA. החיסרון היחיד של החברה מקולמבוס, לקראת הריקוד הגדול, הוא העובדה שאין להם גו-טו-גאי אמיתי שאליו הם יכולים לפנות בשעת מצוקה ומאטה ייצטרך למצוא לכך פתרון אם אוהיו רוצה להמשיך לשלבים הגבוהים. מאט סילבסטר, שקלע כמה שלשות קריטיות בשנתיים האחרונות, עשוי להיות הפיתרון המתאים.

המועמדות: סטנפורד, אריזונה, מישיגן סטייט, וויק פורסט, מרילנד, לואיוויל

והזוכות הן: אריזונה וסטנפורד

הרבה קבוצות פתחו את השנה עם ציפיות גבוהות ומסיימות אותה בקול ענות חלושה. את לואיוויל נוציא זכאים (למרות סלידתנו מריק פיטינו) בשל החטיבה הקשה בה הם שיחקו בפעם הראשונה ופציעות שפגעו בהם לאורך כל העונה. גם לספרטנס ניתן הנחה כי אנחנו עדיין מאמינים ביכולת של טום איזו בטורנירים גדולים.

לאריזונה וסטנפורד, לעומת זאת, אין שום הנחה מהסוג הזה. נכון, הן משחקות באותה חטיבה עם שתי קבוצות מצוינות כמו UCLA ו-וושינגטון אבל שום דבר לא מצדיק את היכולת של הקבוצות האלה השנה. הנה כמה מההפסדים של סטנפורד השנה: יו.סי ארווין, מונטנה ו-יו.סי דיוויס, וזה מקבוצה שדורגה ב-13 הראשונות בתחילת העונה. לאריזונה אין הפסדים מביכים כאלו אבל מקבוצה שכוללת שחקנים נהדרים כחסן אדאמס, מוסטפה שאקור ואיבן רדמנוביץ' ושמודרכת ע"י הול הוף פיימר בדמותו של לוט אולסן אתה מצפה לפחות להגיע לטורניר הגדול. כרגע יש סיכוי לא מבוטל שהווילד קאטס ימצאו את עצמם בחוץ וגם אם יגיעו לטורניר, אל תצפו מהם להרבה יותר מדי.

המועמדים הם: לוק ריצ'רד מבאה א מוט (UCLA), טיילר הנסבורו (נורת' קרולינה)

והזוכה הוא: טיילר הנסבורו

האמת, הבחירה הכי קלה בטור הזה, לא היה שום צורך לתת עוד מועמדים אבל אנחנו לא מוותרים על שום הזדמנות להעלות את השחקן עם השם הכי מוצלח במכללות. לעניין עצמו, מה שהנסברו עשה השנה הוא מרשים בכל קנה מידה, לא רק לפרשמן – הנסברו הוביל את כל שחקני הטאר הילס עם 19 נקודות למשחק באחוזים מצוינים מהשדה (58%) ו-7.6 ריבאונדים ב-30 דקות משחק בממוצע.

בנוסף, קבע הפורוורד המוכשר שיא ACC חדש לפרשמן, כשקלע 40 נקודות מול ג'ורג'יה טק (מרשים עוד יותר כשזוכרים איזה עוד פרשמנים שיחקו ב-ACC) ובהנחה שהוא ימשיך בקבוצה שנה הבאה, לרוי וויליאמס יש בסיס מצוין לבנות עליו. שנת שובו של השחקן הלבן? אנחנו לא נכחיש זאת.

פוינט גארד

מועמדים: די בראון (אילינוי), מרקוס וויליאמס (קונטיקט), דארן מיצ'ל (LSU), ג'ורדן פארמר (UCLA)

והזוכה הוא: דארן מיצ'ל

לצערנו, העמדה השנה די דלה במועמדים אז אנחנו נלך עם זה עם הסטטיסטיקה העדיפה. בעונתו הרביעית הציב מיצ'ל מספרים מרשימים של 17.6 נקודות למשחק, 4.6 אסיסטים ו-3.8 ריבאונדים ומשך את הטייגרס לאליפות ה-SEC מערב.

שוטינג גארד

מועמדים: ברוך השם, לא חסר - מוריס אייגר (מישיגן סטייט), רנדי פוי (וילנובה), אלן ריי (וילנובה), ברנדון רוי (וושינגטון), ג'יי ג'יי רדיק (דיוק)

והזוכה הוא: נו, באמת, מי אתם חושבים?

בכל שנה אחרת זה היה קרוב צמוד וכל אחד מהמועמדים הללו (ועוד כמה שהושמטו) הם מועמדים ראויים, אבל באמת שאין שאין שום מתחרה לתופעה מדיוק. לא נרחיב עליו כרגע, אבל אל תדאגו, עוד מעט הוא חוזר.

סמול פורוורד

מועמדים: חסן אדמאס (אריזונה), רודני קארני (ממפיס), מייק גאנסי (וירג'יניה טק), אדם מוריסון (גונזגה), רודי גיי (קונטיקט)

והזוכה הוא: אם עמיר פרץ לוקח את מפלגת העבודה זאת בלא ספק שנת השפם. אדם מוריסון הוא האיש.

שוב, גם פה יש אוסף מופלא של שחקנים ושוב, שחקן אחד התבלט מעל כולם לאורך כל העונה. 28.6 נקודות למשחק, יותר מעשר מהבא אחריו ברשימה, 13 משחקי 30 נקודות וחמישה של 40 לא משאירים שום מקום לספק.

פאוור פורוורד

מועמדים: טיילר הנסברו (נורת' קרולינה), ליאון פו (קליפורניה), שלדון וויליאמס (דיוק), קרייג סמית (בוסטון קולג'), מארקו קלינגסוורת' (אינדיאנה)

והזוכה הוא: אנחנו נלך דווקא עם הבחירה הלא שגרתית ונבחר בקרייג סמית.

לשלדון וויליאמס יש את המספרים העדיפים על שאר המועמדים אבל לפעמים מספרים לא באמת מספרים הכל. וויליאמס היה הסייד קיק של רדיק כל השנה והעדיף לתת לו לקחת את המשחק על עצמו גם כשרדיק בבירור היה לא במיטבו וכשנתקל וויליאמס באגרסיביות באיזור הצבע הוא נעלם, מה שנראה היטב במשחק מול נורת' קרולינה. סמית', לעומת זאת, לקח את האיגלס על גבו ועזר להם להתאושש מפתיחת עונה גרועה והיה מצוין ברגעי האמת של קבוצתו. כמובן שגם ממוצעים 17 נקודות ב58% מהשדה ו-8.5 ריבאונדים למשחק הם לא משהו שהולך ברגל.

סנטר:

מועמדים: לה מרקוס אלדריג' (טקסס), ג'יי פי באטיסטה (גונזגה), פול דיוויס (מישיגן סטייט), טרנס דיאלס (אוהיו סטייט), קווין פיטסנוגל (ווסט וירג'יניה)

והזוכה הוא: לה מרקוס אלדריג'

פיטסנוגל קלע הכי הרבה נקודות מכל המועמדים אבל קצת קשה לנו לבחור סנטר שמעדיף את הזריקה משלוש ושלוקח פחות משישה ריבאונדים למשחק. גם באטיסטה נותן מספרים נהדרים, אבל הוא משחק בחטיבה קלה ואם לא היה משחק עם מוריסון, כנראה שהיינו שומעים עליו הרבה פחות. מבין הנותרים, היינו מאוד רוצים לבחור עוד שחקן לבן – פול דיוויס ממישיגן סטייט – אבל הספרטנס לא הצליחו למצות את הפוטנציאל שלהם השנה ואנחנו נלך עם אלדריג' שמסיים את העונה עם 15.4 נקודות למשחק, 8.9 ריבאונדים ואחוזים מצוינים של מעל 60 אחוז מהשדה. אלדריג' גם צפוי להתמודד, יחד עם מוריסון ורודי גיי, על הבחירה הראשונה בדראפט הקרוב.

המועמדים: ג'יי ג'יי רדיק (דיוק), אדם מוריסון (גונזגה)

והזוכה הוא: למרות הכל, ג'יי ג'יי לוקח

הבחירה לא היתה קלה לנו בכלל. אחרי הכל, מוריסון סיים עם מספרים מעט עדיפים על רדיק והמשחקים האחרונים הגרועים של רדיק בהם ראו בבירור את העייפות מהעונה הקשה לא עזרו לבחירה.

אבל, בסופו של דבר, למרות אהבת הגברים הלא מבוטלת שאנחנו חשים למוריסון ולשפם שלו, רדיק הוא שחקן השנה שלנו ובזכות מלאה. רשימת השיאים שהוא שבר השנה ארוכה להפליא והעובדה שהוא עשה את כל זה בחטיבה קשה כמו ה-ACC (אם כי פחות קשה מבשנים קודמות) נותנת לו את היתרון הקטן שמקנה לו את הניצחון הדחוק. הנה כמה מספרים, רק כדי לסבר את האוזן: 27.8 נקודות למשחק, 48% מהשדה, 88% מהעונשין, 42% משלוש, 13 משחקי 30 נקודות ו-3 משחקי 40 נקודות. יש כבוד.

זהו, עוד פחות משבוע תינעל ההרשמה לריקוד הגדול ואנחנו ניתן פה סקירה מיוחדת כולל הימורים על הזוכות, הסינדרלות הצפויות והלו"ז הצפוי. היכונו להרבה לילות לבנים.