נקמה כפולה

איצ'ה מנחם ישב מול המקלט ומלמל: "מה הוא עושה לי, מה הוא עושה לי? כנראה שהפרננדז הזה יותר חכם ממני". ובאמת, מספר ימים אחרי שכבוד היו"ר חסם את דרכו של מנג'ר בית"ר מלהרצות בקורס מאמנים (במקום להתעסק בזוטות כמו שיווק משחק הנבחרת מול דנמרק) נקם בו העילוי הצרפתי ובניהול משחק מחפיר גרם לו כאב ראש נוסף, לקראת חצי הגמר, אחד מאירועי השיא של כל עונת כדורגל. העובדה שמכבי ת"א ובית"ר ירושלים כבר מחוץ למשחקים תגרור איתה הרבה חוסר שקט באבא הלל בשבועות הקרובים. בעונה שעברה עוד הצליחו לגרד את מכבי על רבבות אוהדיה למעמד הגמר, בזכות שער עצמי מזליקי במיוחד של מכבי פ"ת. העונה – כלום. גם בית"ר וגם מכבי בחוץ. מזל שהפועל ניצחה, בשאיפה שגם חיפה תעשה את זה, אחרת במאי הקרוב יצטרכו להכניס חיילים חינם לאצטדיון.

פרננדז הוא הטיפוס הכי מעצבן בכדורגל שלנו. רשמית הוא לא המאמן של בית"ר ירושלים, המאמן הוא גיא עזורי, אבל הוא זה שיושב על הקווים עם הסוכריה על מקל נעוצה בתוך הפה והמילה היחידה (בדרך כלל טרוניה) היא שלו. הוא זה שדואג להסביר ש"השחקנים נתנו מאה אחוז" והוא זה שמכיר את ליפי וקאפלו ולא את גיא לוי. אין אחד שאינו אוהד בית"ר ירושלים שלא חייך למראה ההסברים והתירוצים שסיפק המאמן, סליחה – המנג'ר, בספרדית רהוטה אחרי הביזיון. כל הדיבורים של בית"ר על כך שלוקח זמן לבנות קבוצה ושהכוכבים עוד יתחברו ספגו בשבת מכה רצינית. כוכבים לא צריכים להתחבר מול הכח עמידר רמת גן בבית. הם צריכים לתת גול, והם לא מסוגלים. איזו קבוצה בדיוק בונים שם? ההרכב מתחלף כל שני וחמישי, פבריס פרננדז עדיין לא נחת, איגור מיטרסקי בקרוב ימריא, לרואה לא מפסיק לבכות על הפיצוצים שהוא מקבל לרגליים ועמרי אפק ממורמר על כל העולם. אנדרלמוסיה בציפוי של זהב והמרשרשים של גאידמק.

וזה עוד טוב לעומת מה שקורה במכבי ת"א. לקח זמן, אבל סוף סוף זה בא. הגרוטאה, שהייתה פעם המפלצת הגדולה של הכדורגל הישראלי, הגיעה לנקודת השפל הגדולה ביותר שלה ב-18 השנים האחרונות. ה-4:0 להפועל עכו כמעט שווה במהותו ל-10:0 שהקבוצה ספגה ממכבי חיפה במאי 1988. אם האמבוש שהכין פרננדז לאיצ'ה מנחם נכתב כהלצה, תרשו לי להיות נחרץ במקרה הזה: היה כאן פוטש נגד טון קאנן, ממש כמו הסבוטאז' שהכינו השחקנים לגיורא שפיגל בקרית אליעזר. אז עוד אפשר היה לתקן, והקבוצה אכן זכתה בגביע פחות מחודש לאחר מכן. אבל בשבת האחרונה מועדון הכדורגל של מכבי ת"א מת באופן סופי, עירום ומעורטל, בלי תארים, בלי טיפת כבוד.

קאנן נשאל על האפשרות שהשחקנים פתחו רגליים ושלחו לו מסר חריף של אי שביעות רצון והשיב בשלילה נחרצת. מה זה משנה, בעצם, אם כן או לא? כל אפשרות נראית גרועה מרעותה. מכבי ת"א של היום היא מנייה שבמושגים בורסאיים "נסחרת מעל לדלפק". זאת אומרת שהיא קיימת בתיאוריה, אבל אין לה יותר ערך משמעותי והיא לא שייכת עוד לשוק הגדול. לא מבינים? תשאלו את זכי רכיב, האיש שמימן את הבאת קאנן ונתן הוראה לעכב את ההחתמה שלו לעונה הבאה, ושמניית החברה שהייתה תחת שליטתו, טריון, קרסה ב-98 אחוזים בחמש השנים האחרונות. לא משנה מי הבעלים בפועל במכבי ת"א, רכיב, פדרמן או הרציקוביץ', המועדון הזה כבר לא רלוונטי. לתשומת לבך, ניצן שירזי: שלא תעז אפילו לחשוב בכיוון.

ומי שמביטה מהצד היא מכבי חיפה, שלא יכולה עדיין לשמוח לאיד, כי היא בעצמה הייתה אדריכלית כישלונות בגביע בשנים האחרונות. חיפה דואגת להתבזות במפעל שנה אחר שנה, כולל הפסד 3:0 בחצי הגמר להפועל באר שבע ב-2003, אצלה תתארח ביום ראשון. אחרי שמכבי ובית"ר בחוץ, אסור לה להיות קורבן הסינדרלות השלישי בשמינית הגמר. ניצחון של הירוקים יביא אותם לעמדה שבה אין יריבה שהם לא יכולים לפרק בתוך עשר דקות של משחק בדרך לטריפל היסטורי, מלבד הפועל ת"א. ככה יוצא שפתאום השלב הזה של שמינית הגמר הוא לא רק ציון דרך לפרננדז ולקאנן, אלא גם לרוני לוי. האוהדים הירוקים יהיו איתו, גם איצ'ה מנחם.