וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אגדות האגרוף: מייק טייסון

אביתר גולני

2.3.2006 / 20:02

אביתר גולני ממשיך בסקירה, והפעם לא הולך רחוק מדי ומספר על דמות שכולם מכירים, חלק אוהבים לשנוא וחלק סתם חש כלפיה חמלה

על מייק טייסון קשה לי לכתוב משתי סיבות: אחת - אחרי הכל הוא עדיין לא פרש רשמית למרות ההצהרות, וכי למה לו כל עוד יש טיפשים שמשלמים הרבה כסף כדי לראות צל של איירון מייק? הוא גם לא יפרוש כל כך מהר, כי למה לא לסחוט את הלימון עוד קצת, במיוחד כשהמצב הכלכלי שלך על הפנים? שתיים - טייסון הוא אגדת אגרוף אמיתית ראשונה וכמעט יחידה שליוויתי מתחילתה ועד סופה. זה נראה קצת מוקדם מידי לסכם את פועלו של האיש והנשיכות. אבל זה מה יש - ועם זה ננצח.

הילד עם הקול הנשי מלמד לקח

מייקל ג'רארד טייסון נולד ב-30 ליוני 1966 בברוקלין, ניו יורק, וגדל בשכונת ברונסוויל הידועה לשימצה, שכונה בה או שגידלת עבריין או שלא גידלת בכלל. הוא היה בן למשפחה הרוסה, אביו, אחד בשם ג'ימי קירקפטריק, עזב את הבית כבר כשהיה בן שנתיים ואימו נאלצה לפרנס את המשפחה כולה. טייסון הילד סבל מהתעללות בשכונה בשל הקול הנשי הגבוה בו דיבר, מה שמראה שגם אינטליגנציה מינימאלית לא הייתה שם, כי מי יהיה טיפש מספיק להתעסק עם ילד בן 13 ששוקל 100 קילו? ולא, הוא לא היה שמן ואלה שהתעסקו איתו שילמו ובמזומן.

כמרבית תושבי השכונה, גם טייסון הצעיר נדד בין מוסד לעבריינים צעירים זה או אחר ולרחוב, נשפט על עבירות קטנות ומעשי אלימות. קריירת הלימודים הלא מזהירה שלו הסתיימה כשנזרק סופית מהתיכון. הדבר הטוב היחיד שיצא לו מבית ספר היה בובי סטיוארט, מאמן שזיהה את הפוטנציאל הגלום בבחור המגודל והחל ללמד אותו אגרוף. סטיוארט הציג את טייסון הצעיר למאמן האגרוף האגדי, קאס ד'אמוטו, שתחת ידיו עברו כבר מספר אלופי עולם כמו פלויד פטרסון. ד'אמוטו שלקח את מייק טייסון הצעיר כפרוייקט אישי הפך למאמנו האישי של טייסון לאפוטרופוס ודמות אב. מותו של ד'אמוטו ב-4 לנובמבר 1985,יהיה לדעת רבים הסדק הראשון באישיותו השבירה של טייסון בדרך לקריסה.

את הופעת הבכורה שלו כמתאגרף בקרב מקצועני ערך טייסון ב-6 למרץ 1985 באלבני, ניו יורק, נגד הקטור מרצדס, קרב בתבנית שתחזור על עצמה רבות המהלך הקריירה של טייסון. הקטור נשכב על הקנבס כבר בסיבוב הראשון וסירב לקום. בשנתיים הבאות טייסון יערוך 28 קרבות (כמות נכבדת למדי) ויבנה לעצמו מוניטין אכזרי. באותם ימים, אם היית רוצה להעביר ערב שקט רחוק מהאישה, קרבות של טייסון היו בחירה גרועה, הם נגמרו מהר מדי. מתוך 28 הקרבות שלו (כולם כמובן ניצחונות) רק שניים נמשכו עד תום המועד החוקי, וחמישה עשר נגמרו כבר בסיבוב הראשון.

עכברושי האגרוף גירדו פדחתם והגיעו למסקנה שמאז פורמן הצעיר לא נראתה עוצמה כזו, אבל בניגוד לאיש הגדול מטקסס, העוצמה של טייסון וכמאה ועשר הק"ג שלו נדחסו בפחות ממאה ושמונים סנטימטרים של גובה ללא גרם שומן, וזאת אף על פי שכמעט ולא נגע במשקולות (עפ"י טענתו). הציפיות היו בשמיים ואיירון מייק, האיש הכי רע על הפלנטה, עמד בהן.

ב-22 בנובמבר 1986 טייסון קיבל הזדמנות ראשונה לתואר אלוף העולם, כשהתמודד בלאס וגאס נגד טרבור ברודריק, אשר כיאה לאלוף אמיתי השתטח על הקנבס בסיבוב השני ולא התחשק לו לקום יותר. מייק טייסון, בגיל 20 וארבעה חודשים, הפך לאלוף העולם הצעיר ביותר בכל הזמנים.

שמשון ודלילה, הגרסה המודרנית

ב-1987 לקח על עצמו איירון מייק להילחם נגד כל המאגרפים הבכירים בסבב. ב-7 למרץ הוא ניצח את ג'יימס "בונקראשר" סמית בהחלטת שופטים פה אחד וליקט את תואר האלוף מטעם ה-WBA . ב-1 לאוגוסט הוא צירף חגורה נוספת לאוסף חגורות האליפות שלו, כשניצח שוב בנקודות את טוני טאקר ולקח ממנו את תואר ה-IBF כדי להפוך לראשונה מאז ליאון "ההוא" ספינקס לאלוף הבלתי מעורער. בדרך הבשילה תופעת הטייסונמניה. עולם הספורט היה בטירוף, מאז סוני ליסטון לא היה מתאגרף כל כך מפחיד כמו טייסון ובניגוד לליסטון שהיה שתקן יחסית ועויין תקשורת, קי דינאמיט לא סתם את הפה. אוסף ההתבטאויות שלו תרם רבות לבלאגן סביבו, זכורה היטב האמירה שלו בנוגע למטרתו העיקרית בקרב החדרת עצם האף למוחו של היריב. אפשר היה לאהוב את טייסון, בקלות ניתן היה לשנוא אותו, להישאר אדיש היה בלתי אפשרי.

1988 היתה לטעמי ולדעת רוב מכריע של עכברושי האגרוף בעולם שנת השיא בקריירה של טייסון, אמנם הוא נלחם שלושה קרבות בלבד אבל השלישי מיצה את מהותו של טייסון, לוחם ברוטאלי ואכזרי.

ב- 22 לינואר הוא התמודד נגד סבא לארי הולמס. הולמס חזר מפרישה ופיזר הצהרות על ימין ועל שמאל, הוא התחפש למורו ורבו מוחמד עלי (לו שימש יריב אימונים בתחילת הקריירה וניצח אותו בקרב האחרון של עלי בקריירה) ותיאר את מהלך הקרב במדוייק, איך טייסון יתקוף גלים גלים בג'אבים אכזריים והוא יתגונן בתנועה לאחור ואגרופיו של טייסון רק ישרטו אותו מעט. בתגובה הוא ינחית ג'אב או שניים בכל סיבוב אשר יזעזעו את טייסון, בשישי, כשאיירון מייק ימס תחת העייפות, הוא יתחיל בעבודה עד שיכריע את ילד הדינאמיט וייקח לו את התואר. החולשה אחת של התוכנית הייתה שגם טייסון שמע על הרמבל אין דה ג'ונגל, וחולשה שנייה - טייסון לא היה פורמן. חולשה שלישית ועיקרית - הולמס לא היה ולא התקרב להיות מוחמד עלי. בסיבוב הרביעי נמאס לסבא הולמס והוא חזר לנכדה עם הפסד בנוקאאוט טכני, כמה מיליונים בכיס ובלי תואר.

במרץ טייסון טייל לטוקיו יפן כדי לחבוט לקנבס אחד, טוני טובס, בסיבוב השני ולא מאמץ ניכר. ב- 27 ליוני התייצב נגד טייסון מי שהיה אמור להיות יריבו הקשה ביותר בסבב, אלוף העולם לשעבר מטעם ה-IBF ועדיין לא מנוצח, מייקל ספינקס, מכונות יחסי הציבור פמפמו את הקרב היחצ"נים עבדו שעות נוספות הרווחים זרמו והקרב נגמר כבר אחרי 92 שניות כשטייסון נועץ את ספינקס עמוק עמוק אל תוך הקנבס וספינקס שהבין מול מה הוא מתמודד ממש לא התחשק לקום יותר, הוא נשכב על הקרשים עשה קולות של כחול ולא קם עד שנגמרה הספירה סופית.

אך כאמור היתה זו נקודת הפסגה. כיאה לכל שמשון צריך לחפש את הדלילה שמאחור ולטייסון לא היתה דלילה אחת כי אם שתיים - אשתו, רובין גיבנס, וכיאה לכל פולניה (אפילו אם היא שחומת עור) - האמא. גיבנס, שחקנית ודוגמנית יפהפייה, נישאה למייק ב- 88' וכבר אחרי שנה הם התגרשו בעקבות טענותיהן של גיבנס ואימה על התעללות קשה שאף הביאה למאסרו של טייסון (התעללות שלא הוכחה). ביוני 88' הצהיר טייסון שכל אחד עם שכל בקודקודו יודע שלא נגע בה: "אם הייתי מכה אותה, הייתי עוקר לה את הראש. הכל שקר אחד גדול". ב-89' הם התגרשו ברעש תקשורתי רב שהביא לגיבנס יותר פרסום מהופעותיה בטלוויזיה (בין היתר ב"קוסבי", "על טעם ועל ריח" ו"בראש הכיתה") וכמובן רכוש רב ממה שהיה לנער הדינאמיט, הכולל אחוזה נאה בניו ג'רסי. וכל זה, יחד עם שנת נישואים וכמה אגרופים לכאורה, לא עזר לה לקריירה בסופו של דבר.

פנו מקום לדון

אך הצרה העיקרית שנפלה על טייסון היתה צרה מפורסמת וזקורת שיער בשם דון קינג. דון קינג הוא אמרגן האגרוף המפורסם והגדול ביותר בעולם, וללא ספק הגרוע שבהם ואחת מהסיבות העיקריות להתדרדרות הענף. האיש היה פושע מורשע בעיקר בתחום ההימורים (ב-54' קינג הרג אדם שניסה לשדוד את אחד מבתי ההימורים שלו, התיק נסגר כהריגה מוצדקת למרות שהאיש נורה בגבו). לעולם האגרוף הוא פרץ כשהפיק את הרומבל אין דה ג'ונגל ולאחריו את הת'רילה אין מנילה, סיסמאות שהגה יחד עם עלי.

בדומה למידאס המלך המיתולוגי, מה שקינג נגע בו הפך זהב, אך רק בשביל קינג. לאחרים, זאת אומרת המתאגרפים, נשאר ביד רק החומר החום ההוא שמריח למרחוק. רשימת נפגעיו של קינג ארוכה כאורך הגלות והיא כוללת תביעות משפטיות רבות, כגון זו של מוחמד עלי וטייסון עצמו שתבע אותו על 100 מיליון דולר.

השינויים תחת קינג היו דראסטיים. דבר ראשון, הלך המאמן קווין רוני. רוני היה זה שניהל את העניינים אחרי מותו של ד'אמוטו והיה האחראי הישיר על הצלחתו של איירון מייק. מאז פיטוריו יחליק איש הברזל במדרון החלקלק של הסתמכות על ה-מכה, זאת שלא תמיד נכנסת.

ב-1989, לאור כל המהומה, יערוך טייסון שני קרבות בלבד, בפברואר נגד פרנק ברונו, המתאגרף הבריטי הפופולארי. טייסון שיטח את ברונו כבר בסיבוב הראשון,אך הבריטי העקשן לא וויתר כל כך מהר וזעזע את איש הברזל לפני שנשלח לרחרח את הקנבס סופית בסיבוב החמישי. הקרב הנוסף היה טבח בסיבוב אחד ביולי על אחד קרל ווילאמס.

ב-1990 תוצאות עבודתו של דון קינג החלו להיראות. ב-11 לפברואר טייסון התמודד בטוקיו יפן נגד אחד ג'יימס "באסטר" דוגלאס. על פניו, לאחר שהביס את טוני טוקר ששחט את באסטר ומכיוון ששלטונו בקטגוריה הכבדה נראה טוטאלי, אף אחד לא נתן לדוגלאס סיכוי וזה נראה היה כעוד טיול בפארק לאלוף. עכברי ההימורים נתנו לדוגלאס סיכוי של 1 ל-42 לנצח את טייסון. חוץ מאימא של באסטר, אני לא יודע מי הימר עליו, אבל אימא תמיד צודקת. דוגלאס שלט בקרב מתחילתו, מנצל את יתרון הגובה ומוטת הידיים שלו כדי לשמור את טייסון רחוק ממנו ולחבוט בו מרחוק.

רק בשלהי הסיבוב השמיני טייסון הראה סימנים שהוא עוד שם, כששיטח את הבריטי לקנבס באפריקוט נפלא בשנייה האחרונה של הסיבוב. דוגלאס קם לספירת התשע, אך הפעמון כבר צילצל לסוף הסיבוב ומטייסון נמנעה האפשרות לנצל את המומנטום. אחרי הקרב ייללו טייסון ואנשי פינתו על ספירה ארוכה. בסיבוב העשירי העולם פער את פיו בתדהמה. חיים יבין לא היה שם להכריז מהפך אך לדוגלאס זה לא שינה. בקומבינציה אכזרית שנפתחה בג'אב מכאיב, אפריקוט ימני, הוק שמאלי, קרוס ימני ולקינוח עוד הוק שמאלי, טייסון הלך לחפש את אימא על הקנבס הכחול ולא מצא. דוגלאס הוכרז מנצח ושטוף דמעות הוא הקדיש את הניצחון לאימו שנפטרה מסרטן שבוע קודם והודיע שהוא לא מפחד מטייסון אלה רק מהאלוהים ואם טייסון רוצה רימאץ' אז וולקאם.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

לראשונה טיפלו בסיבה בגללה חליתי בפיברומיאלגיה ולא בסימפטום

בשיתוף מרכז איריס גייר לטיפול דרך אבחון בגלגל העין

הרשעה ראשונה וכלא

ב-1991 טייסון ערך שני קרבות נגד דונובן "ריזור" רודוק. הקרבות ייזכרו לא בגלל נצחונותיו של איירון מייק, אלא בגלל דבריו של טייסון לפני הקרב, כשכינה את התער "טראנסווסיסט" ובדיבור כלא אופייני אמר לו "אתה אוהב אותי, אני אהפוך אותך לחברתי ואני לא יכול לחכות לשים את ידיי על דבר יפה כמוך". לכולם היה ברור, טייסון איבד את זה סופית.

ב-1992 טייסון כבר הגיע לבית המשפט. לאורך הקריירה שלו חגגה סביב טייסון הטייסונמניה. לצד כבוד כמו התואר המוזר של דוקטור כבוד בספרות מטעם אוניברסיטת אוהיו לזה שכמעט לא יודע לקרוא והופעות בפרסומות משחקי נינטנדו טוק שואוז וכדומה, היה טייסון נוכח קבוע בשערוריות, רובן קשורות לאלימות והטרדות מיניות. במאי 88 הוא עשה תאונה עם הבנטלי הפתוחה שלו, ומשאיר אותה מתנה לשני השוטרים שהגיעו לאזור. שני השוטרים הושעו בעקבות האירוע. ב-4 לספטמבר 88' הוא ריסק את הב.מ.וו שלו, במה שמכונה ע"י הניו יורק טיימס, ניסיון התאבדות. ב-1990 נקנס על נגיעות בחזה של בחורה וב-1992 זה נגמר מבחינתו -טייסון מורשע באונס של דזירה וושינגטון.

קיטונות של מילים נשפכו על האירועים ולא אוסיף על כך מלבד שהאיש הרע בעולם נשלח לשש שנות בילוי בכלא. הוא שוחרר אחרי שלוש שנים, כשבכלא הוא מתחפש לקסיוס קליי ומקבל על עצמו את דת האיסלם. שמו המוסלמי - מאליק עבדול עזיז. ב- 19 לאוגוסט חזר טייסון גם לזירה בקרב נגד אחד פיטר מקינלי וב-16 לדצמבר קרב נוסף נגד באסטר מטיס.

במרץ 96 הוא זכה חזרה בתואר ה-WBC בקלילות אחרי שנועץ ידיד משכבר הימים בשם פרנק ברונו לקנבס בשלישי. בספטמבר הוא אסף לחיקו גם את תואר ה-WBA, לאחר שסיבוב אחד הספיק לו כדי להשכיב את האלוף הקודם, ברוס סלדון, לישון בראשון. טייסון שילם ללנוקס לואיס 4 מיליון דולר כדי שזה יוותר לו וייתן לו אפשרות להתמודד עם סלדון קודם. מסע הקאמבק של טייסון לווה בביקורות מקיר אל קיר מכל חור אגרוף אפשרי על בחירת המתחרים. מקינלי היה תירוץ עלוב למתאגרף, הרקורד היחיד של מאטיס היה שאבא שלו נלחם נגד עלי ופרייז'ר (ואפילו היה היחיד שניצח את פרייז'ר בחובבנים), נגד סלדון נטען שהוא כל כך פחד מטייסון, שאחרי ליטוף קל הוא פשוט נשכב על הקנבס ולא רצה לקום. כל הספקולציות הפכו למשניות ב-9 לנובמבר 1996 כשטייסון התייצב להתמודדות נגד אוונדר הוליפילד.

הבלנדר באוזן של אוונדר

טייסון והוליפילד היו על מסלול התנגשות כבר במשך שנים. הוליפילד, האלוף היחיד בקטגורית התת כבד שהוכר כאלוף ע"י כל ההתאגדויות, הכריז כבר ב-88' שהוא עולה בקטגוריית המשקל רק כדי לקחת את התואר מטייסון. ב-90' הוא היה המועמד מס' אחד לקרב על התואר. לצערו, מייק טייסון הפסיד לדוגלאס, מה "שאילץ" את הוליפילד להתמודד נגדו במקום ולנצח כדי להפוך לאלוף עולם. עוד ב-92 הם קבעו להיפגש, כשהשדה הקדוש נחשב ליריב החזק ביותר שיכול היה להיות לאיש הברזל. פציעה בצלעות ומאוחר יותר ההרשעה באונס ושליחתו של מייק אל מאחורי הסורגים דחו את הקרב, הוליפילד הספיק לפרוש ולחזור.

עד לאותו הרגע ב- 96 בו נפגשו על הזירה לראשונה. טייסון היה המועמד המוביל לניצחון אבל אוונדר חשב אחרת ואחרי ששיטח את טייסון לקנבס בסיבוב ה-11 הצטרף השדה הקדוש למוחמד עלי והפך לאלוף העולם במשקל כבד בפעם השלישית. אחרי הקרב הכריז הוליפילד כי האלוהים שלו הוא האלוהים היחיד כתגובה להמרת הדת של טייסון, מאליק עבדול עזיז הגיב בנימוס ובשקט אבל התגובה הגיעה ב-28 ליוני 1997, אז נפגשו השניים לרימאץ'. להוליפילד כבר היתה היסטוריה של קרבות ביזאריים כאשר בקרב שלו נגד בו נחת צנחן במרכז הזירה. אבל עדיין, שום דבר לא הכין אותו לזה.

בסיבוב השלישי, כאשר הוא בפיגור בכרטיסיותיהם של כל השופטים, טייסון נוגס חתיכה מאוזנו של הוליפילד. שתי נקודות מורדות לפיטבול מייק שבתגובה נוגס באוזנו השנייה של הוליפילד ונפסל. אוזנו של הוליפילד תחובר אח"כ בניתוח לאחר שנמצאה חתוכה על הקנבס. ב-9 ביולי טייסון בעקבות אירועי The Bite Fight, מושעה מאגרוף ונקנס ב-3 מיליון דולר.

למרות הכל סאגת טייסון לא הסתיימה. בינואר שנת 99' טייסון חזר שוב לזירה והתמודד נגד הדרום אפריקני פרנסיוס בוט'ה. בוט'ה שלט בקרב במשך 5 סיבובים באופן מוחלט, עד שהוא נתקל בימנית ישירה אדירה מייד אין טייסון ששיטחה אותו לקנבס לקצת יותר ממה שמותר לו לשכב שם. כהמשך ישיר, בחמישי בפברואר חזר טייסון לבית המשפט ונשלח לשנה בכלא וקנס של 5,000 דולר על תקיפת שני אנשים אחרי תאונה ב-31 באוגוסט 98. טייסון יצא אחרי תשעה חודשים כדי להתמודד עם אורלין נוריס. ב-23 לאוקטובר 99, הוא שיטח את נוריס בהוק אכזרי לאחר שהפעמון מצלצל לסוף הסיבוב הראשון. נוריס הבין עניין. הוא טען שפצע את ברכו בנפילה ולא יכול להמשיך, הקרב מוכרז כנו קונטסט.

הסוף?

בשנת 2000 טייסון עלה על מטוס לאי הבריטי, ואחרי שנדונה השאלה אם בכלל מותר לו להיכנס לאי, התמודד במנצ'סטר נגד ג'וליוס פראנסיס והוריד אותו לקנבס בשני. משם המשיך לגלזגו, סקוטלנד, לקרב נגד לו סאוורה. הקרב כולו נמשך 38 שניות, טייסון חבט את סאוורה עמוק לקרשים והמשיך לחבוט בו גם אחרי שהשופט עצר את הקרב שתוך כדי התהליך הוא משטח גם את השופט.

באוקטובר 2000 טייסון התמודד ומנצח בנוקאאוט בסיבוב השלישי מתחרה שנוי במחלוקת כמעט כמוהו, אנדרה גולוטה, התוצאה משתנה לנו קונטסט אחרי שהפיטבול נכשל בבדיקת הסמים. ב-2001 הוא מביס את בראיין נילסון בנוקאאוט טכני בסיבוב השביעי בקופנהאגן.

ב-2002 תכנן טייסון להלחם נגד לנוקס לואיס בנבדה, ועדת האגרוף של המדינה לא אפשרה זאת וסירבה לתת לו רישיון בטענה שהוא עומד בפני אישומים על תקיפה מינית (שוב). הקרב נערך בסופו של דבר ב-8 ביוני בממפיס, טנסי. לפני הקרב התבטא טייסון שהוא רוצה את ליבו של לואיס: "אני רוצה לאכול את ילדיו". בקרב עצמו שלט לואיס שליטה מוחלטת והשכיב את טייסון בנוקאאוט בשמיני. לילדים של לואיס שלום.

למרות ההון אשר עשה בעולם האגרוף (יותר מ-20 מיליון דולר הוא קיבל על הדקה וחצי בזירה עם מייקל ספינקס), באוגוסט 2003 הכריז טייסון על פשיטת רגל. לטענתו הוא חי כמו הומלס, משתכן אצל חברים ובבתי תמחוי. הסתבכויות פליליות רודפות אותו כל הזמן ותקוותו (שלאור תוצאות העבר לא כדאי שיבנה על זה) תביעה על סך של 100 מיליון דולר נגד דון קינג. רוב העניין שמשך טייסון בימים האלה נבע סביב הקשקושים על הפנים שלו, שהוא עצמו כינה "כתובות קעקע". אגדה אורבנית מ-1987 מספרת שהפילוסוף איי ג'יי אייר תפס את טייסון מטריד את נעמי קמפבל במסיבה וניסה להרגיע אותו. טייסון פנה אליו באיום ושאל אותו "אתה יודע מי אני? אני אלוף העולם במשקל כבד". "יופי", ענה אייר, "אני בעל תואר פרופסורה של האקם ללוגיקה (תואר מכובד ביותר מטעם אוניברסיטת אוקספורד), שנינו מהבולטים בתחומינו, בוא נדבר על זה בהיגיון". לאוזניו של אייר שלום (למרות שהוא עצמו נפטר ב-89').

אחרי הקרב עם לואיס טייסון המשיך להלחם נגד מתאגרפים שוליים כמו קליפורד אטיין, אותו ניצח ב-49 שניות, וביולי 2004 דני וויליאמס. טייסון שלט בקרב נגד ווילאמס באופן מוחלט בשני הסיבובים הראשונים, השלישי היה פחות או יותר שווה, ברביעי במפתיע טייסון הוכרע. הסתבר שבסיבוב הראשון הוא קרע את הרצועה וניסה להלחם על רגל אחת, זה לא כל כך הלך לו. ב-11 ביוני 2005 שוב מפתיע הפיטבול את עולם האגרוף כאשר הוא נכנע ולא עולה לסיבוב השביעי בקרב צמוד נגד קווין מקברייד. טייסון מכריז לאחר הקרב שזהו, אין לו את רוח הלחימה או הלב כדי להמשיך. אבל מי יודע, כשהדברים נוגעים לטייסון - לנביא מוחמד פתרונים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully