מסדר טירונים

צ'אנינג פריי (13.4 נקודות ב-48.3 אחוזים מהשדה ו-83.3 מהעונשין פלוס 6.0 ריבאונדים)

הרוקי שנבחר בבחירה ה-8 בדראפט, בחר את הספרה 7 לגופיה שלו, כדי להזכיר לשבע הקבוצות שלא בחרו בו איזו טעות זו הייתה. אז פריי אמנם יכול למחוק את ניו אורלינס מהרשימה הזו, כשכריס פול יזכה בתואר רוקי העונה, גם אם יקלע את כל הקליעות הבאות שלו לסל הלא נכון, אבל גם בוגר אריזונה נותן תמורה לבחירה. פריי שני בין הרוקיז בנקודות, ריבאונדים, ואחוזים מהשדה, ושלישי במדד היעילות הכולל. הוא הבטיח בליל הדראפט לתת לקבוצה שלו את "הלב והנשמה שלו בכל יום ובכל לילה", אבל ספק אם חשב שהניקס באמת ייגבו מחיר מלא.

ניו יורק סיימה את העונה שעברה במאזן 49:33, הגרוע ביותר בבית האטלנטי החלש, ושלפה את פנקס הצ'קים כדי להפוך את לארי בראון למאמן היקר בהיסטוריה של הליגה. ההחתמה של בראון פלוס המהלכים של איזיאה הביאו את הקבוצה למאזן 40:15, כשעד כה הם זכו ללו"ז הרביעי בקלות שלו בליגה. זאת אומרת שהמצב עוד יחמיר לפני שישתפר. פריי נמצא בלב הסערה, ומשחקני הפוסט הוותיקים, מהם קיווה ללמוד בתחילת העונה, נשארו רק אדי קארי וג'רום ג'יימס, שמתחרים זה בזה מי יצליח להעלות יותר קילוגרמים בזמן קצר יותר לאחר חתימת החוזה. ובזמן הזה, כשהניקס הם הקבוצה האיומה ביותר בליגה, הטלפון של איזיאה לא מפסיק לצלצל, וכולם רוצים לדבר על מה צריך לקרות כדי שפריי ישחק בקבוצה שלהם.

בראון ידוע כמאמן שמעדיף באופן גורף שחקנים מנוסים, אבל פריי הצליח לפתוח את מנעול דלת הכניסה אל הרוטציה של בראון ולזכות ב-25.4 דקות משחק בממוצע, באמצעות שני מפתחות: ניסיון ואופי. "כשילד משחק ארבע שנים בתוכנית איכותית כמו באריזונה, תחת מאמן איכותי כמו לוט אולסן, אפשר להבין איך שחקן שיוצא משם מסתדר ב-NBA", אמר בראון. ואנטוניו דיוויס, היום בטורונטו עקב הפגנת מאמץ במדי הניקס, הרחיב: "לפי הסטנדרטים של היום, פריי בכלל לא נחשב רוקי. לארי רואה בו שחקן מנוסה".

פריי נתפס במשך 4 שנותיו באריזונה כבחור נחמד ולכן רך ולא מספיק "רע" כדי להיות דומיננטי מתחת לסל. אבל בליגה שראתה את ארטסט מתפרע בפאלאס ואת וינס קרטר גורר רגליים בטורונטו, האופי זוכה לדגש חזק כמעט כמו הכישרון, בטח כשמדובר בשחקן פרנצ'ייז פוטנציאלי. הרוקי בן ה-22, שמתנצל כשנפלט לו "לעזאזל" בראיונות, והעיד על עצמו שהוא "שטותניק" בגלל שהוא אוהב ללכת לגן חיות, הוא חלום יחסי ציבור שמתגשם עבור ה-NBA, דווקא בקבוצה ששוברת שיאי סיאוב ואנוכיות. מודל החיקוי שלו הוא טים דאנקן, אבל בעוד דאנקן השפיע על דייויד רובינסון כבר בעונתו הראשונה בספרס, פריי כנראה לא ניחן בתכונות מנהיגותיות, ואולי אי אפשר לצפות משחקן שצהל לאחר שגילה שהוא עוזב את אריזונה לטובת התפוח הגדול: "להתראות מדבר, שלום נקניקיות הוט-דוגס מפוקפקות!" להנהיג חבורה של מיזנתרופים שאוגדה יחדיו. בכל קבוצה בליגה זה היה מספיק להיות שחקן קבוצתי צנוע שעובד קשה כדי להשתפר וחשוב לו לנצח. בכל קבוצה פרט לניו יורק. נדמה שפריי מזכיר לכולנו, שיכול להיות גם אחרת, כשהוא תוהה: "איך אפשר לא לרצות להיות בניקס?"

* שווה אזכור: פרנסיסקו גארסיה מסקרמנטו ראוי לעיטור מיוחד על אומץ ליבו. הוא זה שעולה למגרש כשהמאמן מחליט להוריד את רון ארטסט לספסל, אז הוא נותן 7.2 נקודות ו-4.4 ריבאונדים ו-1.8 חסימות לערב בחמשת המשחקים האחרונים, כשלפני ההגעה של ארטסט לקינגס הוא קלע 12 נקודות והוריד 5.3 ריבאונדים בממוצע בשישה משחקים רצופים. הגארד-פורוורד הכחוש מלואיוויל לא מהסס לחדור לסל ולסחוט עבירות, למרות גופו השברירי, ועוד ייתכן שנראה ממנו רבות, במידה ויהיה שידור חוזר של "מר רון-רון וד"ר ארטסט".

צ'רלי וילנואבה מטורונטו (12.7 נקודות ב-48.2 אחוזים מהשדה ו-66.3 מהעונשין פלוס 5.6 ריבאונדים)

הרוקי המלהיב מטורונטו רשם 15.6 נקודות בממוצע למשחק בחמשת המשחקים האחרונים פלוס 7.0 ריבאונדים, ובמשחק הרוקיז נגד הסופמורס תרם 18 נקודות. צ'רלי היה מרשים גם בתחילת העונה, אבל רק לאחרונה מצליח לשמור על עקביות, מה שמתבטא ביותר דקות משחק עבורו - 34.6 בממוצע בחודש פברואר. "יש לי הרגל רע של להתאים את עצמי לרמה שמשחקים נגדיי", אומר צ'רלי, "אני מנסה להיפטר מזה".

וילנואבה נבחר בדראפט במקום השביעי, לפחות עשרה מקומות מעל לציפיות המוקדמות, על ידי ה-GM הקודם-קודם של הראפטורס, רוב באבקוק. שנודע בבחירתו שנה קודם בדראפט את הברזילאי המאכזב רפאל אראז'ו בבחירה השמינית, שצפוי לסיים את חוזה הרוקי שלו בעונה הבאה ולעזוב לאירופה.

צ'רלי, יליד ברוקלין, הוא בן למהגרים דומיניקאנים ואחד מ-10 ילדים, והוא נאלץ להיאבק גם בסטיגמה של "שחקן שרוב באבקוק חושב שהוא טוב" וגם בתהיות לגבי מראהו הייחודי. צ'רלי הקריח ככדור סנוקר בגיל 12, בגלל מחלת "אלופסיה אריאטה" שהיום הוא אחד הדוברים הבולטים שלה. למחלה אין השפעה פרט לאובדן השיער. הוא מדבר בנינוחות על מצבו: "תמיד הייתי פריק של הטבע. ידיים גדולות, רגליים גדולות. תמיד מביט על כולם מלמעלה. אבל אם היה בן 13 שהיה יכול להתמודד עם המצב הזה, זה אני". בגיל 13, אגב, הוא כבר הטביע לראשונה.

צ'רלי נוסה בהצלחה בתיכון בלייר בכל חמשת העמדות וכשהגיע, לקונטיקט לצד אמקה אוקפור ובן גורדון, הקבוצה לקחה את אליפות ליגת המכללות ב-2004, כשההצלחה משגרת את גורדון ואוקפור לשניים משלושת המקומות הראשונים בדראפט. צ'רלי נשאר שנה נוספת בקולג' על מנת להתפתח ולהוביל את נבחרת ארה"ב עד גיל 21 למדליית זהב בקיץ.

בשנתו השנייה צ'רלי הוביל את הביג איסט בריבאונדים, והיה השחקן המצטיין בקבוצתו. הלבטים שלו בקשר לכניסה לדראפט הסתיימו כשאימו עברה תאונת דרכים שהשביתה אותה זמנית מעבודה. הוא אמר "היא רצתה שאני אחזור לקולג' לעוד שנה, אבל זה פשוט הרגיש לי נכון להמשיך הלאה". פסגת שאיפותיו ביום הדראפט הייתה להיבחר בסיבוב הראשון ואולי להיות הלמאר אודום הבא. אבל מאז, עם ההצלחה ודקות המשחק, צ'רלי כבר מפנטז בקול רם על השילוב שלו ושל כריס בוש בתור "הדאנקן ורובינסון הבאים" כלשונו. הדרך לשם עוד ארוכה, וההישארות של כריס בוש בטורונטו כלל אינה מובטחת, אבל תקרת הציפיות מצ'רלי V כבר אינה להיות שחקן משלים, אלא להיות שותף מלא להצלחה של קבוצה.


* שווה אזכור - ריאן גומז מבוסטון (4.0 נקודות ב-46.8 אחוזים מהשדה ו-67.3 מהעונשין פלוס 3.2 ריבאונדים)

ריאן מי? הפורוורד מפרובידנס, שנבחר במקום ה-50 בדראפט, נותן פברואר מהגיהינום: 14 נקודות, 9.4 ריבאונדים וחטיפה בממוצע בחמשת המשחקים האחרונים של בוסטון. דווקא כששני שחקני הקו הקדמי הפותחים שלהם פצועים, הקלטים אספו ארבע ניצחונות מתוך שש אפשריות, כשגומז רושם דאבל-דאבל בשני המשחקים האחרונים.

גומז מוצק ונמוך יחסית עבור שחקן פוסט, ולכן צפוי לחזור לספסל לאחר חזרתם פרקינס וג'פרסון לכושר משחק. כנראה שיעלה מאחורי וולי שצ'רביאק, וייתן לבוסטון עוד גוף מתחת לסל. גומז, כמו צ'אנינג פריי, מגיע לליגה לאחר שסיים ארבע שנים בקולג', ומקבל עדיפות ברוטציה של דוק ריברס על פני ג'ראלד גרין התיכוניסט, שיושב גם הוא על משבצת הסמול פורוורד, ושלא מצליח למצוא את המקום שלו בבוסטון בינתיים.

אולי יש משהו בילדים האלה שסיימו קולג', שהם יותר צנועים וקבוצתיים משחקנים רבים שהגיעו ישר מהתיכון או אחרי שנה אחת בקולג'. רק תקשיבו לגומז, איזה תענוג: "אני רק מנסה לשמור על הבית עד ששניהם יחזרו, וכשזה יקרה, אני אנסה לעזור להם. אני לא יודע באיזה עמדה אשחק, אבל אני מוכן לעשות הכל כדי לשחק".

ג'ואי גראהם מטורונטו (6.0 נקודות ב-49.6 אחוזים מהשדה ו-79.3 מהעונשין פלוס 2.8 ריבאונדים)

גראהם נבחר במקום ה-16 בדראפט ופתח את העונה כאחת מהבחירות המוצלחות של הראפטורס. אבל המשחק הלא עקבי שלו וההסתגלות המאוד ממושכת שלו לליגה, למרות ההתפנות של ג'יילן רוז מעל לבלטה שלו, מתחילים לעלות על העצבים להנהלה ולמאמן. אף אחד לא מזכיר את המילים המפורשות "ליגת התפתחות", אבל זה בהחלט יכול להישקל כצעד לניעור הרוקי. בינתיים, אחיו התאום של ג'ואי, סטיבן, סווינגמן שלא נבחר בדראפט והתגלגל כבר בין שלוש קבוצות, הרשים בקליבלנד והוחתם עד סוף העונה.