בית"ר מצאה מנהיג

אולי באמת מוקדם מדי לקבוע זאת, אבל בכל זאת נתפתה: יכול להיות שאתמול בטדי בית"ר ירושלים מצאה את המנהיג החדש שלה, זה שהיה כל-כך חסר לה מאז שאוחנה פרש ואבוקסיס עזב, זה שיסחוף אחריו מליקסון, יצחקי, ברוכיאן המוכשרים אך לא בשלים דיים; זה שיחבר בין אלברמן, פבריס פרננדז ואגאנסו, זה שיכתיב את קצב המשחק של בית"ר, זה שישפיע על צורת המשחק ויכניס אופי אחיד בערב הרב של שחקנים. מי שראה את בית"ר מגמגמת נגד קרית אתא בגביע עד שלרואה נכנס, ודאי יודע למה הכוונה. אם לא, יכולתם לחוש בזה אתמול נגד מכבי פ"ת

אבל עזבו אתכם מהשער המדהים שלו אתמול, העקבים, המשחק בנגיעה, התנועה ללא כדור. האירוע הכי חשוב מבחינת בית"ר הגיע בסיום, כאשר לרואה רץ ליציע המזרחי להודות לקהל, כאילו היה דוד אמסלם. לרואה, למרות התדמית שניסו להדביק לו, לא בא לכאן רק כדי לקחת את הכסף ולברוח, אלא להנהיג את הקבוצה המבולגנת וחסרת האופי. הוא לא מחייך יותר מדי, לא מתחנף ולפעמים גם לא נחמד, אבל זה גם מה שאמרו על רוי קין כאשר הוא הגיע לארץ עם נבחרת אירלנד (עם כל ההבדל בין השניים). בישראל, מה לעשות, אוהבים את החייכנים והנחמדים, אחר כך בא הקטע המקצועי. אולי היכולת של לרואה, שלא מתבייש גם לרוץ לקהל לפני ואחרי משחקים, תשנה משהו.

הקבוצה הישראלית האחרונה שהונהגה על ידי שחקן זר היתה הפועל חיפה בעונת 1998/9, שגם לקחה אליפות. האם לרואה יהיה מסוגל לסחוף את בית"ר להישגים של ג'ובאני רוסו (כולל במכבי חיפה)? רק ימים יגידו.

אם נתעלם לרגע מהפרחח אייל ברקוביץ' (מישהו מופתע מההתנהגות שלו?), ביום שישי בבלומפילד הגיעה תצוגת השיפוט המחפירה של השנה, כאשר השופט שנחשב הכי טוב בליגה (אלק), מאיר לוי, פשוט חיסל את מכבי ת"א וסידר נקודה לקבוצה הכי חלשה בליגה. הוא הרחיק את המאמן הכי ג'נטלמן בישראל (ראיתם את ההתנהגות של לואיס פרננדז וגיא לוזון אתמול?), נתן פנדל מפוקפק ושלף צהוב שני לבאג'ירי שלא הגיע לו, גם אם היתה עבירה. אם מכבי היתה נותרת ב-11 שחקנים היא גם היתה מנצחת במשחק, למרות הפנדל. אבל אז בא ברקוביץ' והסיט את האש מהחוצפן האמיתי של המשחק, שעוד העז להיתלות בהתנפלות של ברקוביץ' בדו"ח שלו.

אבל זה עוד כלום, לעומת התגובה המתחמקת של איגוד השופטים, שבחר כנראה גם להסתתר מאחורי העליהום על ברקוביץ', במקום להשעות מיידית את השופט שפשוט עשה הכל כדי להכריע לבד את המשחק בבלומפילד. אם למישהו מראשי האיגוד יש עוד תחושת אחריות שילוחית, מומלץ לו להיכנס לסקר של וואלה! ספורט שנמצא בתחתית העמוד, כדי להבין מה ציבור חובבי הכדורגל חושב על השופטים והטעויות שלהם העונה.

התשובה הטובה ביותר לעונה העלובה של אייל ברקוביץ' לא תגיע מבית הדין המשמעתי ביום שלישי. מספיק להסתכל על בן דורו, טל בנין, כדי ללמוד מהי מקצוענות ומהי מחויבות. בלי יותר מדי רעש, בלי דיבורים על גאלקטיקוס והצהרות מגוחכות על דאבל, בלי הברזות מאימונים ואיומי פרישה, בלי לכלוכים על החברים לקבוצה, טל בנין נותן עוד עונה גדולה בגיל 34 (בעוד שבוע וחצי 35). אחרי שבעונה שעברה הוא לקח את בית"ר ירושלים מהמקום העשירי לרביעי, למרות שכולם לא האמינו שיעשה חצי מכך, בנין ממשיך להיות אחד הקשרים הטובים בליגה. במכבי נתניה הקטנה, לא במכבי ת"א.

שלושת הבישולים הנהדרים שלו בשבת הם רק התגמול על עבודה נכונה ונאמנות למקצוע, גם אם בנין, ששיחק פעם בברשיה וקאן ולקח אליפויות עם מכבי חיפה ומכבי ת"א, לא יזכה העונה בדאבל או סתם באליפות. לו רק יכולנו לתת לברקוביץ' את האופי של בנין, אולי הקוסם היה מגיע לאחת הקבוצות הגדולות באנגליה ונשאר שם עד היום.

אפשר להפיל את התיק על ההחמצות של רוברטו קולאוטי מהיום ועד מחר, אבל מרכז ההגנה של מכבי חיפה הוא האשם היחידי בתיקו מול הפועל כפ"ס. בחיפה יש אגדה שבכל פעם שבנאדו רואה את אורן נסים, משהו רע קורה לו, אגדה שאולי בלם מכבי חיפה לקח ברצינות. אחרת איך אפשר להסביר את הבדידות המזהרת של חלוץ כפ"ס ברחבת חיפה, בדקה ה-90, במצב של 0:1 שברירי, כששתי דקות לפני כן חיפה כבר כמעט ספגה. כשרוצים לבדוק את רמת הכוננות והמוכנות של קבוצה, צריך להסתכל קודם כל על ההגנה שלה. במקרה של מכבי חיפה, נדמה שחלק מהשחקנים מתחילים לחשוב על הים או עסוקים מדי בחוזה החדש.

טוטו תמוז מנפץ את כל הקלישאות על שחקנים צעירים ומוכשרים, שצריכים זמן להתאקלם בליגת העל. בגיל 17, בעונה הראשונה שלו בבוגרים, יש לו כבר 9 שערים. וזאת, למרות שהוא משחק בקבוצה לחוצה, שעברה קיץ נוראי ונמצאת בקרבות תחתית מתישים. מאוד מזכיר את יוסי בניון, שכבש 15 שערים בעונה בה הפועל ב"ש ירדה ליגה. אוליגרכים יקרים, לפני שאתם פותחים את הארנק כדי לגנוב את עידן טל, קחו בחשבון את הילד מפתח תקוה. תחשבו כמה שערים הוא יכבוש בעוד שלוש שנים.

"לא כך דמייינתי את שנת המאה" (לוני הרציקוביץ' שוב בורח מאחריות בעזרת ציטוטים מתחמקים)

"הקבוצה שיחקה טוב יותר מהרגע שהורחקתי" (טון קאנן שוב בורח מהאחריות על משחק ההגנה המחפיר של מכבי ת"א)

קשה להגדיר עדיין את העונה של הפועל ת"א. מצד אחד הקבוצה שכמעט ירדה ליגה חזרה בגדול לצמרת ושידרגה מחדש את הסגל שלה, מצד שני, מקבוצות של קשטן ניתן לצפות למעט יותר יציבות ויכולת והפרש קטן יותר מהמקום הראשון.

במחזור הבא, להפועל ת"א תהיה הזדמנות חד פעמית להפתיע את מכבי חיפה הנחלשת בקריית אליעזר ולשכנע את הקולות הצפים שאכן מדובר בעונה גדולה. אם מכבי ת"א, בעזרת המון נחישות, יכולה, בטח שגם הפועל, למרות שהניצחון האחרון שלה בקרית אליעזר היה בעונת 1998/9. במדינה בה בשבוע אחד לואיס פרננדז הוא אפס ושבוע אחר הוא גאון, אין כמו ניצחון בקרית אליעזר כדי לחרוץ גורלות. השאלה אם בזמן שקשטן מתעסק בלוח המשחקים של מוקדמות יורו 2008, בכלל יהיה לו זמן לזוטות כאלה.

במקביל, בית"ר ירושלים תקפוץ שוב לדוחא. בכושר שבו נמצאת סכנין לאחרונה, נראה גם כי בית"ר תחזור משם עם 3 נקודות, לקראת המבחן הגדול של פררנדז שיבוא אחר-כך: מכבי חיפה בטדי והפועל ת"א בבלומפילד. אבל שתי השאלות העיקריות במשחק הזה לא קשורות בעניינים מקצועיים: האם משטרת ישראל מסוגלת לאבטח את האוהדים והאם מדובר במשחק המרכזי של המחזור, למרות מכבי חיפה – הפועל ת"א. קשה להחליט.