האיש שעשה הכל

1. פעם, עוד לפני שקמו הוגי הדעות שהמציאו שיטות תחרותיות כמו חוק ארבעת הזרים או החוק הרוסי, התבדחו אנשי הכדורסל כי הדרך היחידה לנצח את מכבי תל אביב היא להכריח את הצהובים לשחק בארבעה שחקנים מול חמישה. במשחק בנהריה, נראתה אלופת אירופה כאילו מישהו כפה עליה את הרעיון הזה.

ללא מייסיאו באסטון המורחק וסולומון הפצוע, יצא פיני גרשון למלחמה עם שחקנים עתירי חלודה כמו קירק פני, ג'יימי ארנולד, שרון ששון ויניב גרין. שלושת הראשונים קפאו ללא האימונית, האחרון, כהרגלו, הסתגל, ובצר לה, שוב נזקקה מכבי לאיש למשימות מיוחדות – דרק שארפ. הקפטן הותיק שוב התאים את עצמו לדרישות, ופרט לתפוקה הרגילה תרם ערב קליעות נהדר, שאלמלא היה נגמר בחמש עבירות היו הצהובים מנצחים את המשחק הזה הרבה לפני דקות הסיום.

עירוני נהריה הלכה השנה על קונספציית הרכז הישראלי. בלי קשר להגעה הצפויה שלה לפיינל פור או לפקק שיוצרים קורי קאר ואלוין יאנג בעמדה מספר 2, כבר אפשר לומר בפה מלא – זו היתה טעות.

2. לא נעים לומר את זה, אבל אם מפגן האפאטיות שהציגה הפועל ירושלים באולם זיסמן היה החזרה הגנרלית לקראת רומא, מוטב לאוהדי הקבוצה להתרחק ככל שיוכלו ממקלטי הטלויזיה בערב שלישי. זה התחיל בתחרות הסוליסטים השבועית בין מאיר טפירו והוראס ג'נקינס, המשיך ברכרוכיות חסרת מחילה בריבאונד ההגנה מול הלוליין הרמת גני העונה לשם קי מדיסון, ונמשך בהתפרקות בדקות האחרונות, למרות יתרון דו ספרתי, מול רמת גן קצרה, מוגבלת ובעיקר מותשת.

כחלק מההכנה לקראת רומא, יישבו בוודאי הירושלמים על הקלטת מהניצחון ההוא בבירת איטליה. מעבר לחולשת היריבה דאז, ימשכו את העין גם החתירה המתמדת ליצירת מצבי זריקה לרוג'ר מייסון, וההתעלות של ארז מרקוביץ' מתחת לסלים. בהתקפות האדומות של היום מעבירים דקות ארוכות בלי לעבוד בשביל הקלעי הנפלא, וביזבוז נוסף מתבטא בהפיכתו של ארז מרקוביץ' למבצע העבירות על הגבוהים של היריבה, משימה שמריו אוסטין לעולם לא ייקח בה חלק.

ואם כבר הכנה לרומא, אז אולי כדאי לאדלשטיין לתת קצת יותר אמון בג'וקר שלו ברגעי השפל ברמת גן. בגיל 32, ועם יותר מעשר עונות של שחקן מוביל ברזומה, גיא קנטור הוא הדבר הכי יציב שיש לאדלשטיין בעמדת הרכז. אם המאמן ילמד להשתמש יותר בכלים שלובי הזרועות על הספסל שלו, ירושלים עוד עשויה לצאת נשכרת.

3. הם זכו בשנים האחרונות לביקורות מימין ומשמאל. רק אחדים מהם נותרו למחות ולגדף, לא פעם תוך שימוש בסגנון בוטה, אגרסיבי, וחסר פשרות. אחרים, הרוב הדומם אם תרצו, הורידו פרופיל ונעלמו מהשטח. אבל בשבוע האחרון, כשהם עוקבים בדממה וכאב אחרי הפועלים בווסטים הצהובים שמחריבים את המקדש הספורטיבי שלהם, אוהדי הפועל תל אביב הוכיחו מהו החומר האמיתי ממנו הם עשויים.

האחווה, האמונה והעלאת הזיכרונות, במיוחד מצד אלו ששרו בעצב על הריסות הפרקט באוסישקין ועשו את הלילה באוהל צמוד למבנה המוזנח, הזכירו לי השבוע ממה נבנתה אהדת הכדורסל של פעם. האדומים האמיתיים, אלו שקבוצת הכדורסל שלהם הפכה למלכת הביצה עם שיחרור זרים באמצע העונה, מחלוקות כספיות, פרובוקציות על המגרש ומחוצה לו ובכיינות תקשורתית, הוכיחו בסוף שבוע אחד את כוחה האמיתי של אהבה. אחרי שהרגו להם את הכדורסל, תשאירו לאוהדים האדומים את הזיכרון. מגיע להם.