מונדיאל מפלסטיק

רוחות קרירות ולא נעימות מנשבות מגרמניה, פחות מארבעה חודשים לפני המונדיאל. מבחינות רבות המונדיאל הקרוב יכול להפוך בקלות להצלחה: מדינה מערבית בלב אירופה, המאפשרת זרימת אוהדים מכל היבשת ומשאר העולם. אצטדיונים מצוחצחים, מסורת של כדורגל, שעות סבירות ומזג אוויר נוח.

אבל מנגד, יותר מדי גורמים שרוקחים את האירוע יצרו סביב החגיגה הגדולה בעולם ניכור, לא מעט חששות ותדמית שעלולה בסופו של דבר לפגוע באוהד הכדורגל עצמו.

התחושה הזו מחלחלת אפילו אלינו, לישראל, מדינה הרחוקה מכל ההייפ התקשורתי, ללא נבחרת באירוע. אבל גם אנחנו הצלחנו למצוא את עצמנו בתוך דיון ציבורי סביב זכויות השידור. לאף אחד אין ספק שהאזרח הפשוט לא צריך לשלם על המונדיאל, אבל כנראה שזו פשוט תקופה שכזו, בה שום דבר כבר לא בא בחינם ולאושר יש מחיר. 100 ימים לפני שריקת הפתיחה, גרמניה הגדולה והמסודרת, שעמלה על ההכנות בצורה מדוקדקת, מגלה שהילד לו פיללנו כבר לא ממש תמים.

הכפר הגלובלי והססגוני שנקרא "גביע העולם" התמסחר, והמונדיאל ביוני הקרוב מביא את התופעה הזאת לשיא. את התחושה מקבלים מהפרטים הקטנים ביותר. קחו לדוגמא את ה"אליאנז ארינה" במינכן, האצטדיון המפואר שנבנה בחסות ענקית הביטוח "אליאנז", אליו יצעדו ב-9 ביוני גרמניה וקוסטה ריקה למשחק הפתיחה. שמו במונדיאל יהיה "אצטדיון הגביע העולמי- מינכן", שם שיקבל כל אצטדיון שיארח את המשחקים. רומנטיקה? היסטוריה? היכלי כדורגל? את המארגנים זה לא מעניין. גם ה"וושטפאלן שטאדיון" המחשמל בדורטמונד יאבד את שמו, ואותיותיו יכוסו בזמן הטורניר.

בנוסף לכך, האצטדיונים יהפכו לשטח סטרילי, שברדיוס עצום מסביבו לא תוכלו לראות לוגו או שלט פרסום של חברה שאינה מהמאמצות הרשמיות של המונדיאל. "מבחינה חוקתית בלתי אפשרי לשים שלט פרסום מסביב לאצטדיון", אומר עו"ד הרמן שלינדוואיין. "הובהר מפורשות שהשטח המושכר יהיה נקי כשהוא יועבר למארגנים". כל זה נשמע טוב ויפה, אבל פיפ"א, שחתמה על הסכמים בסך 700 מיליון יורו עם 21 חברות בסך הכל (ביניהן קוקה קולה, יונדאי, מקדונלדס וקונטיננטל), לא מהססת לתבוע גם את אלה שעברו על החוק בתמימות.

בזמן גביע הקונפדרציות, למשל, כוסו השמות על מכשירי הכספומט ברדיוס של קילומטר מסביב לאצטדיונים והעיתונאים אף התבקשו לכסות במדבקות את השמות על המחשבים הניידים שלהם.

הצעד המשמעותי ביותר בתמורה שחלה ברוח המשחקים, מתבטא ביחס של פיפ"א לתקשורת. לא ברור ממש למה, אבל בוועדה המארגנת החליטו להגביל את השימוש בתמונות ממשחקי גביע העולם. פיפ"א אסרה פרסום באינטרנט של תמונות בזמן המשחקים, כולל באתרים של אלפי עיתונים מרחבי העולם, והגבילה באופן משמעותי את מספר התמונות שניתן לפרסם באופן כללי. ההחלטה הגיעה אחרי שהשיחות בנוגע לזכויות הצילום והפירסום בין איגוד העיתונות העולמי לפיפ"א עלו על שירטון.

"ההגבלות שלך על הכיסוי העיתונאי שלנו בגביע העולם 2006, לא רק מקפחות את הקוראים שלנו", כתב האירגון לספ בלאטר, נשיא פיפ"א, "אלא גם פוגעות בזכויות לגיטימיות של ביטוי באירוע ציבורי ופוגעות בזכות החירות". ההגבלות של פיפ"א כוללות חמש תמונות לכל מחצית ושתיים לכל מחצית של הארכה, כולל פנדלים. בזמן המשחק, פרסום התמונות נאסר.

אירגון העיתונאים, המייצג 18,000 עיתונים ו-11 סוכנויות ידיעות מאיים בתביעה משפטית ובעירוב ממשלת גרמניה, החברות המאמצות את המונדיאל וגופי החוק באירופה. לראשונה נכנסת פיפ"א לעימות רשמי נגד התקשורת, שבעיקר בזכותה הפך המשחק הזה לפופולרי ומכניס. במילים אחרות, בלאטר כורת את הענף עליו הוא יושב בנוח כבר שנים רבות.

"אנחנו המומים ונסערים", הוסיף אירגון העיתונאים במכתב, "מכך שבשם ההתמסחרות והגלובליזציה אתה פוגע גם בתקשורת, שמפיחה רוח חיים במשחק בכל רחבי העולם".

כרגע הסוגיה הזו עדיין לא נפתרה. והשאלה היא אם הממשלה הגרמנית תיכנס למאבק עם הספונסרים והוועדה המארגנת. 3 מיליארד יורו תשלשל לכיסה הכלכלה הגרמנית מהכנסות של פרסום, זכויות שידור, מזכרות, והוצאות על אוכל ושתיה בפאבים השונים. כ-3.5 מיליון אוהדים צפויים להגיע למדינה במשך חודש, כשכל אחד מהם צפוי להוציא כ-150 יורו ביום. תוסיפו לזה את מקומות העבודה החדשים שנוצרים (60 אלף, רובם זמניים), ותקבלו עסק כלכלי משתלם. הסיסמא שליוותה את המשחקים מאז ומעולם היתה "זמן ליצור חברים". היום אפשר בקלות להמיר את הקונספט ב"זמן ליצור כסף".

בנוסף לכל המכשולים, נחתה על המארגנים מכה נוספת מכיוון לא צפוי. מספר הציפורים שנמצאו מתות בצפון גרמניה כתוצאה משפעת העופות עלה ל-103. הקורבנות האחרונים, לשם הפרוטוקול, היו שחף ושני אווזים. כ-270 מתנדבים הגיעו לאי מורגן בים הבלטי, ששוכן מול חופי צפון גרמניה ושייך לשטחה הטריטוריאלי.

בימים כתיקונם זה לא היה מעניין איש מלבד טטיאנה הופמן, אבל המונדיאל שבאופק ניפח את החששות למימדים חסרי תקדים. "שפעת העופות - ביטול המונדיאל?", זעקה הכותרת הראשית של ה"בילד", שבדרך כלל נוטה להגזים. הבילד בנה את אוירת סוף העולם, כשבכל יום ניפח את הפרשה למימדים מפחידים יותר ויותר: "חיות המחמד שלנו בקרוב ימותו", "תרופה לכל גרמני שביעי", ו"מיליונים ימותו משפעת העופות".

היה זה רק עניין של זמן עד שמישהו ירים את הכפפה וינסה לתפוס כותרות. את החיבור למונדיאל עשתה ברבל הואן, נשיאת איגוד החקלאים בפרלמנט הגרמני, שפנתה לציבור בהודעה דרמטית ואמרה: "חשוב להגיד שהוירוס נמצא כאן ואירועים רבים צפויים. אני בהחלט חושבת שכדאי לשקול לבטל את המונדיאל". חבר הפרלמנט, האנס מיכאל גולדמן, הוסיף: "אני לא צריך אפילו להגיד מה לעשות אם אנשים יתחילו לחלות. אני חושב שבמצב כזה אנשים לא יכנסו כלל לאצטדיון".

אבל פרנץ בקנבאואר לא יהיה זה שיתן לכמה יונים מתות להרוס לו את מפעל חייו. "אין שום צעד משמעותי שצריך לעשות", אמר הקייזר. "גביע העולם יכול להתחיל גם מחר, אנחנו מוכנים. שפעת העופות זו מחלה שאנחנו פשוט צריכים לשים עליה עין, זה חדש לכולנו". פטר דאנקרט, יו"ר ועדת הספורט של הבנודסטאג, היה יותר תקיף וכינה את ההצעות האלו "אבסורדיות", והאשים את חבריו לפרלמנט בזריעת פאניקה מיותרת.

"התקשורת בגרמניה נכנעה לשפעת העופות", מסביר הסוציולוג ווילי שטרייץ מהמכון לחקר האסונות בקייל. "הם יותר חולים מהעופות עצמן. העיתונאים מוציאים כותרות משום מקום ואז רצים לחפש מומחים שיחזקו את הטענות הללו".

כל החריקות האלה צצות עוד לפני שפתרו בגרמניה את הבעייה הכי גדולה של אירועי ענק בעשור הנוכחי - הטרור. הגזרה הזאת גורמת לגרמנים לא מעט כאבי ראש, אבל בעיקר התלבטות מוסרית עמוקה.

לאחר מלחמת העולם השניה גזרו בעלות הברית על גרמניה הגבלות רבות, כשהעיקרית שבהן היא גודל הצבא המזוין. הבעיה העיקרית הנובעת מכך היא שלפי חוקת המדינה כל שימוש צבאי למטרות אזרחיות מצריך שינוי בחוקה.

בשביל להתמודד עם איום הטרור, או לפחות ליצור הרתעה, גייסה המדינה את הכוחות המיוחדים שלה, שהקימו בסיס שכל מטרתו פירוק ולחימה בנשק כימי וגרעיני. מלבד זאת ה"סודהוטשה צייטונג" פירסם כי על פי מקור צבאי בכיר, גרמניה תגייס כ-2,000 חיילים לאבטחת המשחקים. מבחינת כמה צדדים בפרלמנט זו בעיה תדמיתית קשה לגרמניה. אנשי הביטחון מרגיעים: "שימוש בחיילים למטרות שמירה על רכוש ישחרר שוטרים לפעילויות חשובות הרבה יותר".

אפשר להניח שכל החריקות לקראת האירוע יישכחו עם סיומו. אבל היחס לתקשורת, התמסחרות המפעל וכוח הפרסום הגואה כבר חלבו הרבה מן החופש שסימל הטורניר הזה מאז הקמתו. אנשי פיפ"א שכחו שהכדורגל הוא משחק של האוהדים, ועליהם לחשוב כעת כיצד להחזיר אותו למקום אליו הוא שייך.