את מי אתה סמבה שער?

"אני לא מודאג מהמשחקים האחרונים בהם דידה לא שיחק טוב. אלה היו רק שניים או שלושה משחקים. הוא תמיד היה הבחירה הראשונה שלי וזה מוקדם מדי להוציא אותו. אבל אם הטעויות האלו ימשכו עד המונדיאל, נצטרך לעשות משהו".

קרלוס אלברטו פריירה קצת מודאג, למרות שהוא מנסה להסתיר זאת. ארבעה חודשים לפני פתיחת המונדיאל, השוער הראשון שלו, זה שהיה אחד הבולטים בזכייה של מילאן בצ'מפיונס ליג רק לפני שלוש שנים, מתחיל לעשות שטויות.

דידה הצליח לספוג שער מצחיק מול סמפדוריה בבעיטה מרחוק והשמיט עוד כדור בדרך לשער בניצחון על פארמה, וכל זה בטווח זמן של שבועיים. הציטוט של המאמן הראשי העיר משנתו את הסיוט הגדול ביותר של אוהדי ברזיל, ועקב אכילס של ה"סלסאו" משנות ה-50 ועד ה-90 - עמדת השוער.

גם במילאן לא נשארו אדישים לכושר של הברזילאי. חולשתו של דידה היא אחת הסיבות שהקבוצה החלה לאבד נקודות, ירדה למקום השלישי, והתרחקה מיובנטוס בפיסגת סריה איי. "די עם הטעויות" , אמר לו אנצ'לוטי, ואחר כך גם שיחרר לעיתונות תפילה קטנה. "אני מקווה שהוא ישפר את היכולת שלו. לטובתו ולטובתנו".

המבנה של דידה מרשים (1.95, 85 ק"ג) והתנועה שלו חתולית וזריזה יחסית לגודלו. אבל חוסר יציבותו דווקא בכדורי גובה, הפכה אותו לסימן שאלה גדול מאוד במולדתו. אם תרצו, סוג של דודו אוואט, או סוג של שטראובר. בגיל 33, המונדיאל בגרמניה יהיה האחרון והשני (שותף גם ב-98') שלו. אך אם הוא ימשיך בתצוגות הבלהות, פריירה לא יאפשר לנבחרת החלומות שלו לסכן את הגביע בגלל מסמר אחד חלוד בראש המנוע.

פריירה יוכל למצוא אלטרנטיבות, כי ברזיל של פעם היא לא ברזיל של היום. בשנות ה-70 וה-80 נחשב תפקיד השוער לחולשה במערך הברזילאי. רוב השוערים המצטיינים בליגה הברזילאית באותה תקופה היו זרים - קורבו האורוגוואי כיכב במדי גרמיו בשנות ה-70, בניטז הפרגוואי שיחק במדי אינטרנאסיונאל בשנות ה-80, כמו גם פיליול הארגנטינאי מפלמנגו או רודולפו רודריגז, האורוגוואי של סאנטוס ופורטוגזה. אך היום הזמנים השתנו. כשם שלפריירה יש צרות של עשירים בבחירת החלוצים שלו, כך ממתינים לא מעט שוערים מוכשרים למעידה של דידה.

רוג'ריו סני מסאו פאולו, בן גילו של דידה, נחשב לשוער הטוב ביותר בברזיל ולאליל ההמונים, משהו בסגגנון "צ'ילאברט הברזילאי", כינוי שרכש בשל אופיו החם, מנהיגותו ובעיקר הבעיטות החופשיות שלו. באוגוסט האחרון הוא אפילו כבש צמד בבעיטות חופשיות מרהיבות מול טיגרס המקסיקנית בגביע הליברטדורס, אך החמיץ פנדל בניסיון להשלים שלושער. אך משום מה, סני מעולם לא היה מועדף על מאמני הנבחרת, ודבקה בו סטיגמה של "שוער ליגה מצוין".

אך אם תשאלו עיתונאים ברזילאיים, סני יסומן כאפודה הראשונה ללא תחרות. לא פלא שגם ארסנל חיזרה אחריו תקופה ארוכה. השנה זכה סני עם סאו פאולו באליפות העולם לקבוצות והוסיף לעצמו גם את תואר שחקן הטורניר, אחרי תצוגת שיא מול ליברפול במשחק הגמר. סני, שישב ביוקוהמה על הספסל וראה את חבריו זוכים בגביע העולמי, לא יוותר בקלות על מקום בין הקורות בגרמניה אופיו התחרותי פשוט לא יאפשר לו לעשות זאת. "ניצחון אף פעם לא היה חלום עבורי", הוא אמר לאחר הניצחון על ליברפול, "הוא תמיד היה מציאות".

גם חוליו סזאר מאינטר נמצא בעמדת זינוק לאפודה הראשונה. השוער הצעיר (26) שעשה את הפריצה שלו בפלאמנגו קיבל את ההזדמנות שלו בקופה אמריקה של 2004, כשהיה השוער הראשון של הנבחרת בדרך לתואר. אחר כך חתם באינטר, הושאל לקייבו ואז חזר למילאנו. הורליו גומז הצעיר, שנחת באיינדהובן מקרוזריו, מתגלה כשוער מוכשר ופוטנציאל אדיר, אבל חוסר הנסיון שלו יכול למנוע ממנו השתייכות לסגל בגרמניה.

מרקוס, חביבו של לואיס פיליפה סקולארי, האיש השקט והבטוח שעמד בין הקורות במונדיאל 2002, איבד את הבכורה לשוער מילאן, אבל ימשיך גם הוא לנשוף בעורפו של דידה. "מרכוס הקדוש" הציל את קבוצתו פלמייראס פעמים לא מעטות ובעקבות זאת זכה לכינוי שמלווה אותו לאורך הקריירה. פריירה יעדיף את דידה על פניו, אבל הניסיון שלו יוכל להיות זה שיכריע את הכף. כל זאת, כמובן, אם יחלים מהפציעה שמטרידה אותו בשבועות האחרונים.

דידה, סני, סזאר ומרכוס יודעים עמוק בלב ששוער איננו התפקיד הטבעי במגרש לברזילאי. כנבחרת הטובה בעולם לאורך השנים, הצמיחה ברזיל עשרות גאוני כדורגל, שזכו לתהילה והערצה עולמית, אך אף לא שוער אחד שניתן למנות בנשימה אחת עם השוערים הטובים בעולם. בעידן של רומאריו, בבטו, דונגה וראי, ידע טאפארל שגם אם יציל כדורים תוך כדי עמידה על הראש, הזיכרון האנושי יעדיף לתייק שער מבריק של אחד הכוכבים. וכך גם כעת: קאקה, רונאלדו, רוביניו, אדריאנו, רונאלדיניו וחבריהם יאפילו על כל שוער שיעלה למגרש.

הפחד הגדול ביותר של השוער הברזילאי בן ימינו טמון בידיעה שרק טעויות קשות, שיגרמו לפייבוריטית הברורה לאבד את התואר, יכניסו אותו לדברי הימים של הכדורגל הברזילאי. זה מה שקרה לכמה מקודמיהם בתפקיד.

מאריו זאגאלו הוביל ב-1970 את נבחרת ברזיל לזכיה בגביע העולמי. קרלוס אלברטו, פלה, גרסון, ריבליניו, טוסטאו וחבריהם הרכיבו את אחת הנבחרות הטובות אי פעם. אבל התקשורת, שטיפלה בכוכבים בכפפות של משי, נהגה להשתמש בשוער פליקס מיילי ונראנדו כשק חבטות. הטענות היו שהוא לא נתן מספיק ביטחון להגנה. שער אומלל שספג מול אורוגוואי הביא את הביקורות נגדו לשיא, אבל פליקס עמד בפרץ והפך לאחד הגורמים הבולטים בזכייתה של ברזיל בתואר העולמי.

שנה לפני המונדיאל ב-1982 בספרד יצאה ברזיל, אותה אימן טלה סנטנה, למסע משחקים באירופה. בין הקורות הציב סנטנה את ולאדיר פרז, שגמל לו במשחק הירואי נגד גרמניה, בו הוא עצר שני פנדלים של פול ברייטנר. המשחק סידר לו את האפודה בגביע העולמי. אבל בדבר האמיתי הפתיחה היתה פחות נעימה. זיקו, סוקראטס ופלקאו ראו את ואלדיר סופג שער במשחק הבכורה נגד ברית המועצות מרגלי אנדריי באל, שאמנם לא הפריע לברזיל לנצח, אבל שלח לעברו של השוער חצי אש וביקורת מהאוהדים והעיתונות. למרות טורניר סביר, ומשחק בו לא יכול היה ואלדיר לעשות מאומה מול יכולת שיא של פאולו רוסי האיטלקי, שמו בדפי ההסטוריה לא מעוטר באותיות של זהב.

אבל הקדוש המעונה הגדול ביותר שייצר הכדורגל הברזילאי הוא פאולו ברבוסה, שלא ישכח לעולם את ערב ה-16 ביולי, 1950. שיטת הנוק אאוט עוד לא הונהגה, וברזיל הגיעה למשחק מכריע מול אורוגוואי אחרי תצוגות של 1:7 על שבדיה ו-1:6 על ספרד. האורווגוואים הסתפקו בתיקו מול הספרדים וניצחו 2:3 את השבדים, כך שנקודה היתה מבטיחה לברזיל את הגביע העולמי.

174,000 צופים נדחקו במרקאנה וראו את ברזיל עולה ליתרון אחרי המחצית. אורוגוואי לא חיכתה הרבה לפני השוויון, ואז היכתה בהלם את האומה המארחת 11 דקות לסיום. אלסידס ג'יגי'ה, הקיצוני הימני של הנבחרת האורווגואית, חדר לרחבה ובעט כדור שטוח לפינה הקרובה, שקבע את תוצאת המשחק - 1:2 אורוגוואי.

למרות שברבוסה נחשב לשוער הטוב ביותר בשנות ה-40, ועל אף שהשער לא היה באשמתו, ברזיל שלא יכולה היתה לשאת את העובדה שהיא מאבדת את התואר במשחק מכריע על אדמתה, צלבה את ברבוסה והכריזה עליו כאשם. ברבוסה, שבמקום להיזכר כאחד הגדולים בהסטוריה הפך לנושא הצלב של נבחרתו, לא התאושש עד היום. "העונש המקסימלי בברזיל על רצח הוא 30 שנה", אמר. "אני עדיין משלם עד היום את העונש על אותו משחק".

כיום, ברזיל היא מדינה אחרת. למרות העוני, שעדיין שורר באיזורים מסויימים ומוביל לתשוקה אדירה לכדורגל, הדור הנוכחי עבר סוג של התפכחות בנוגע למשחק וחשיבותו. קשה להאמין שדידה, סני או מרכוס יהפכו ללמהדורת שנות ה-2000 של ברבוסה. מצד שני, נראה כי גם הם לא יצליחו במונדיאל הקרוב לעשות את מה שקודמיהם כשלו בו: לנכס לעצמם את התהילה בצלם של גאוני הכדורגל שלצידם. הם יסתפקו במינימום טעויות.