אנסומבו מדבר על הכל

את החודש האחרון בילה מזואה אנסומבו צמוד לטלוויזיה. הממיר הדיגטלי כוון לערוץ 57 (יורוספורט), והקשר עקב בשקיקה אחר משחקי אליפות אפריקה. בזמן שקונגו עלתה לשחק, הקונגולזי של בית"ר ירושלים כבר היה בטירוף. הוא חילק הוראות לשחקנים, צעק וצרח, ולא נופתע אם הוא אפילו ירד לאיזה גליץ' בסלון. כן, הזר הצהוב הוא פטריוט בנשמה, ואם זה לא מספיק, תהיו בטוחים שהיה לו קשה לראות מישראל את החברים משחקים.

אנסומבו, למי שלא יודע, הוא חבר של קבע בנבחרת קונגו, והסיבה לכך שהוא לא היה על המגרשים במצרים היא ביורוקרטית, כמובן. בקונגו לא הצליחו לארגן לו ויזה בזמן. "הבעיה היתה שלא הצלחתי לקבל ויזה למחנה האימונים בטוניס בזמן", הוא אישר בצער. "אני ואלן מסודי היינו אמורים לנסוע, אבל בגלל שאנחנו משחקים בישראל לקח לשגרירות זמן לסדר לנו את הוויזה. תבין, הייתי אמור להיות שם. פרננדז אפילו התקשר למאמן של הנבחרת וביקש שאני אגיע באיחור של יומיים בגלל המשחק מול סכנין, והוא הסכים. אבל אז התחילו הבעיות. דיברתי עם המאמן ואמרתי לו שאני מתעכב בכמה ימים כי הוויזה צריכה להגיע, וגם כי אין טיסה ישירה מישראל לטוניס, אבל הוא הסביר לי שהוא כבר צריך לרשום את השחקנים שיהיו בסגל, והוא לא יכול לחכות לי. זה ציער אותי מאוד, אבל המאמן הרגיע אותי ואמר שבטורניר הבא אני אשחק".

-בנבחרת אתה פותח בהרכב?

"בטח. מה, אני אשב על הספסל? נכון שיש לנו שחקנים טובים מאוד, אבל אני נמצא בסגל כבר חמש שנים, ונחשב לוותיק ומנוסה. הדברים אמנם תלויים במאמן, אבל אם הייתי מגיע לאליפות אפריקה, אני בטוח שהייתי בהרכב".

-והחבר הקרוב שלך, טוטואנה, הוא גם בנבחרת?

"לא. מהארץ זימנו רק אותי ואת אלן מסודי. קצת עצוב לי שהוא לא בסגל, אבל יש לנו חלוצים כמו לואה לואה ושבאני נונדה, וזה לא קל להשתלב".

-נראה שעוברת עליו תקופה קשה. מה אתה חושב על זה?

"אני שמח בשבילו".

-שמח?

"אני שמח כי הוא עדיין בחיים. עכשיו הוא כבר מרגיש יותר טוב, הוא יכול לזוז ולנהוג, ובעוד שלושה שבועות בערך הוא יוכל לחזור גם להתאמן. אנחנו הבנים של אלוהים. בכל מצב, בכל מקום, תהיה בטוח שיהיה בסדר: יש מישהו ששומר עלינו".

-בבית"ר הוא כבר לא ישחק העונה.

"לא נורא, אני בטוח שהוא יסתדר. הסוכן שלו כבר מחפש לו קבוצות באירופה, בעיקר ברוסיה. תבין, זה המקצוע שלנו, אין מה לעשות. המאמן יכול להגיד, היום אני לא רוצה אותך, ולמחרת כן. קח את מקללה, לדוגמה. כשהגיע מאמן חדש לריאל מדריד הוא החליט שהוא לא מתאים לו, אז הוא עבר לצ'לסי. והיום תראה את ריאל מדריד. למרות שיש להם את כל הכוכבים הכי טובים בעולם, יש להם בעיה במרכז השדה, וכולם מודים שהוא חסר".

-לא מפריע לך שתישאר לבד בארץ?

"מה פתאום לבד. יש לי את מליקסון, יצחקי, לרואה וכל הקבוצה. וחוץ מזה שאלן מסודי ואני בקשר טוב, אנחנו מדברים ונפגשים הרבה. אני ממש לא מרגיש פה לבד".

חברים, כאמור, לא חסרים לאנסומבו. אם תוסיפו לכך גם את החמימות של האוהדים הצהובים, תגיעו למסקנה שהוא מרגיש כמו בבית. בשבוע שעבר, למשל, נכנס אנסומבו למאפייה בעיר כדי לקנות כמה בורקסים. בעל החנות הבין מהר מאוד מי עומד מולו, מילא לו את השקית בכל טוב ולא הסכים לקחת שקל. מסתבר שזו לא היתה הפעם הראשונה. "תמיד עוצרים אותי אוהדים ברחוב, מחבקים אותי ומציעים לי כל מיני דברים חינם", הוא מספר.

בימים האחרונים מסתובבות ידיעות על כך שפרננדז מתכוון לוותר על אנסומבו בעונה הבאה. ביציעים, לעומת זאת, רוצים לראות אותו לעוד הרבה זמן. אנסומבו מודע היטב להערצה של האוהדים, ומחזיר להם באותה מטבע. "יש לבית"ר קהל מעולה. אני אוהב אוהדים שמשוגעים בצורה כזאת. הם מזכירים לי את הקהל של ליברפול".

-השבוע היו פרסומים על כך שפרננדז לא רוצה אותך לעונה הבאה. זה מפריע לך?

"לא. אני לא מתרגש מזה, אני מקצוען. אם מחר המאמן יקרא לי ויגיד לי שהוא רוצה שאני אשאר, אז נדבר על החוזה ונסגור. אם הוא יגיד לי שהוא רוצה להביא מישהו אחר במקומי, אז אני אמצא קבוצה אחרת. זה לא תלוי רק בי. טוב לי בבית"ר בינתיים, ואני רוצה להישאר".

-איך אתה מרגיש עם כל הזרים החדשים בקבוצה? אתה לומד מהם?

"בחיים כל הזמן לומדים. מכל בן-אדם שאני משחק איתו כדורגל אני לומד משהו. אני מנסה תמיד ללמוד. אף אחד לא יכול להגיד שהוא יודע הכל והוא לא צריך ללמוד. אני חושב שמדובר בשחקנים מצוינים, וכרגע אני מנסה ללמוד את שיטת המשחק שלהם. לדוגמה, מליקסון אוהב שאני מוסר לו בצורה מסוימת, ולרואה בצורה אחרת, אז אני משתדל לזכור את הסגנון של כל אחד כדי שנשתפר כקבוצה".

-נראה שבאחרונה הסגנון שלך השתנה.

"זה תלוי במאמן. אל תשכח שהחלפתי ארבעה מאמנים השנה. כשאלי אוחנה אימן אותנו, הוא אמר לי שכשאני יכול לעזור להתקפה, אז לעלות ושמליחי יישאר למטה, ולהפך. אחר כך עזורי אמר לי לשחק כקשר שמאלי. בתקופת קאנן קיבלתי ממנו הוראה לשמור אישית שחקנים כמו ברקוביץ' או בטורינה, ועכשיו פרננדז רוצה שאני אשחק יותר הגנתי, כקו ההגנה הראשון. לי, האמת, אין העדפה מסוימת. המטרה שלי היא לעזור לקבוצה לנצח בכל תפקיד שבו יציבו אותי".

-בקבוצה כל הזמן מדברים על אירופה. יש בכלל סיכוי להצליח שם?

"בטח. למה לא? יש לנו קבוצה מעולה, עם שחקנים מאוד מוכשרים וקהל נהדר שדוחף אותנו קדימה. אם נשקיע ונבין זה את זה ונעבוד חזק, אז נוכל להגיע רחוק מאוד. אנחנו חייבים לקחת תואר השנה. ברור שהמטרה היא להגיע לאירופה, אבל בית"ר זה כמו אריה: אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו תופסים משהו בידיים".

-לפי מה שאתה אומר, המקום השני כבר בכיס.

"למה שני? מכבי חיפה עדיין לא זכתה באליפות השנה, ובינתיים במחזורים האחרונים הם לא ממש מרשימים. אם הם הפסידו להפועל פתח-תקווה ומכבי תל-אביב, זה אומר שהם יכולים להפסיד נקודות גם מול קבוצות כמו בני-סכנין. אם הם יפסידו עוד כמה משחקים, ואנחנו נמשיך להשתפר ולנצח, אז אולי יהיה אפשר למחוק את הפער הזה".

-איפה נראה אותך בעוד כמה שנים?

"המטרה שלי היא לשחק בקבוצות הכי טובות באירופה, כמו ליברפול או צ'לסי. אני מאוד אוהב גם את הליגה האיטלקית, כך שאשמח לשחק באחת מקבוצות הצמרת שם. כשהייתי קטן תמיד הערצתי את מילאן. אבל המטרה העיקרית שלי עכשיו היא לשחק במפעל אירופי כלשהו, מה גם שאז יוכלו לראות אותי בעולם, וזה יפתח לי דלתות".

-ואחרי שתפרוש?

"יש לי תואר במחשבים, ואני מאמין שאמשיך ללמוד. בטח אלך לעולם העסקים, אבל לא באירופה. פה משלמים על הכל מסים גבוהים פי חמישה בערך מאשר באפריקה. אפילו אי-אפשר לחנות בשום מקום, תמיד צריך לשים כסף במדחנים ובחניונים. וחוץ מזה, הבית תמיד יישאר הבית".

במשחק הגמר של בתי הספר בעיר הבירה קינשאסה שבקונגו, הקבוצה של הקשר הבית"רי היתה בפיגור 1:0. הניסיונות להשוות נעשו נואשים יותר ויותר, וכדורים נשלחו לרחבת היריב מכל מקום במגרש. דקות ספורות לפני שריקת הסיום הוגבה עוד כדור אבוד, אלה שהפעם אנסומבו לא התכוון לוותר, ונכנס בכוח לנגיחה. כמעט מיותר לציין שהוא הגיע לכדור ונגח בו, רק שבדרך הוא נכנס גם במגן של הקבוצה היריבה. עדות למפגש הזה תוכלו למצוא על פרצופו: קצת מעל הגבה השמאלית מהדרת את פרצופו של הקשר צלקת, זכר לתפרים מאותה תקרית. הנגיחה, אגב, השוותה את התוצאה ושלחה את הקבוצות לפנדלים. אם היה לכם ספק, דעו שאנסומבו כבש גם בפנדלים וזכה להרים את הגביע.

גם בישראל מכירים היטב את רוח הלחימה של הבית"רי. אתם יכולים לשאול את ברקוביץ', סואן ואפילו ברוכיאן, שטעמו את הדשא אחרי מפגש עם השחקן. "זה הסגנון שלי, אני אוהב מלחמה במגרש", הוא סינגר על עצמו. את הסגנון האלים אפשר לזקוף גם לזכות הטלוויזיה. "אני לא מפסיד שום שידור של ה-WWF", הוא התגאה בפנינו.

בכלל, נוצר הרושם שהטמפרמנט של הקונגולזי נמצא בנקודת רתיחה מתמדת. קראו את הסיפור הבא ותשפטו. "כשהייתי קטן בקינשאסה, הייתי כל הזמן הולך מכות עם אנשים, אף אחד לא היה מתחיל איתי או עם חברים שלי, כי כבר הכירו אותי. במשחק בשכונה שלנו, מי שהיה מפסיד היה מתחיל ללכת מכות עם הקבוצה השנייה. ככה זה היה".

את המשיכה לכדור קיבל אנסומבו מאביו ודודו, שהיו שחקני כדורגל מפורסמים במולדת ("אהבתי את הכדורגל, עוד לפני שבכלל ידעתי מה זה"). הוא רצה להיות כמו הגיבורים שלו, מארדונה ומאוחר יותר אינזאגי ("הוא יודע איך לעבוד, תמיד הערצתי אותו"). בגיל 14 הוא התחיל לשחק בקבוצה מהליגה הרביעית. למרות גילו הצעיר הוא הצליח להעלות את הקבוצה שתי ליגות ברציפות. מפה, הדרך למעלה היתה קצרה. הכישרון לא נעלם מעיני הקבוצות הגדולות בקונגו. ויטה-קלאב הצליחה לשים עליו את היד, ולא הצטערה. בשלוש שנים וחצי שבהן שיחק אנסומבו בקבוצה הוא זכה בשלושה גביעים ובשתי אליפויות. הם אפילו הגיעו לאליפות אפריקה לקבוצות (הצ'מפיונס-ליג של אפריקה), אבל הפסידו לקבוצה ממרוקו.

אנסומבו היה אחד השחקנים המובילים באימפריה האפריקאית. "בכל הקבוצות ששיחקתי בהן, הייתי הכי טוב", הוא העיד על עצמו. "מקסימום מקום שני או שלישי". גם בארץ הוא התחיל יפה. בעונה הראשונה שלו בהפועל חיפה הם הגיעו לגמר הגביע ועלו לליגה הראשונה, אבל ההצלחה לא נמשכה. "אז הגיע יואב כץ שקנה את הקבוצה והתחיל הבלגן", מסביר אנסומבו. "עברה עלינו שנה מאוד קשה. למרות שהיתה לנו קבוצה מצוינת, עם שחקנים כמו גילי ורמוט, ראובן עובד, שלומי אדרי וטוטואנה, היו לנו המון בעיות".

-מה בדיוק קרה שם?

"נסעתי למשחקים של הנבחרת, וכשחזרתי כבר היה בעלים חדשים והכל נראה אחרת. גרנו ארבעה-חמישה שחקנים בדירה אחת. היו בעיות עם ההנהלה ועם המאמן, ולא היתה לנו הכנה טובה. היו ריבים בקבוצה, וכשהתחילה הליגה באנו לא מוכנים והפסדנו את המשחקים הראשונים. משם זה כבר המשיך לכל העונה. אבל אני מאוד אוהב את המועדון הזה. הם עשו הרבה בשבילי. כשהגעתי הם קיבלו אותי יפה מאוד, והתייחסו אלי ואל ג'ף כמו הבנים שלהם. הם אנשים מאוד טובים".

-הכרת את ישראל לפני שהגעת?

"לא ידעתי כלום על הכדורגל בארץ, אבל בגלל שגדלתי בבית נוצרי תמיד שמעתי על ישראל ועל ירושלים. האמת, לא חשבתי שאני אגיע לשחק פה. כשהייתי בקונגו קיבלתי הצעות מהליגה הבלגית ומהליגה השנייה באירלנד. למרות שרציתי להתפתח ולעזוב את קונגו, לא הסכמתי להגיע לקבוצות האלו, כי ראיתי הרבה שחקנים מקונגו שנמחקו בליגות האלה. ואז הגיעה הצעה טובה מישראל, והחלטתי ללכת על זה".