הזוג המוזר

תודו שליגת העל הרבה יותר מעניינת בחודשים האחרונים, למרות שאין כאן ממש מאבק על האליפות. הויכוח הספורטיבי עבר מדיון מעיק על התנינים של ברקוביץ' לשיחות על הזרים של פרננדז והשיטות של קאנן. לשני המאמנים הזרים שנכנסו לחיינו יש חלק מכריע במיני רנסנס הזה. מעבר לידע המתקדם שהם העניקו למדינת כדורגל המאותגרת התפתחותית ולגישה המקצוענית החדשה, הדבר הכי חשוב שקיבלנו מהם זה תשוקה למשחק וצבע.

כל אותם פקידים בניחוח צנונית, שמנסים לגרש מכאן את המאמנים הזרים בתירוצים קלושים, יכלו להגיע למשחקים של בית"ר ירושלים נגד הפועל פ"ת ומכבי ת"א נגד מכבי חיפה, כדי להבין שלרוב המאמנים הישראלים יש עוד הרבה מה ללמוד לפני שיצליחו להחזיר את הקהל למגרשים, כפי שעושים שני הזרים. אם את ברצלונה מאמן הולנדי זר, שירד ליגה בארצו, אין לנו מה להתבייש בקאנן, שסיים במקום שלישי באוקראינה, מתחת לאימפריות של שחטיור דונייצק ודינמו קייב, ויש לו ביצים מספיק גדולות כדי לנצח את מכבי חיפה.

הכדורגל באנגליה ואפריקה צמח פלאים הודות לידע הזר שנכנס לשם. אולי הגיע הזמן שגם המדינה הלאומנית שלנו תפנים זאת, תבין שהגלובליזציה היא כבר מזמן חלק בלתי נפרד מהכדורגל ותמצא מעבר לים עוד כמה מאמנים זרים כאלה, שיפיחו רוח חיים בליגה שלנו. כמו שכל שחקן ישראלי צריך להצדיק את המקום שלו בהרכב מול חמישה זרים, אין מניעה שגם המאמנים הישראלים יוכיחו את עצמם. פלא שארגון המאמנים נלחץ מהתופעה המרעננת?

לא ברור מה יותר חמור: מכת הקראטה ששלומי ארבייטמן ניסה להכניס לאופיר חיים, או התגובה שלו בסיום המשחק, כשאמר ש"תמיד מפילים עליו את התיק". ככל הנראה התגובה, בגלל שהיא מראה שארבייטמן כנראה לא למד כלום מאז אותה שטות נגד מאלמו. למרות העבודה האינטנסיבית של רוני לוי, הוא עדיין מתנהג כמו פרחח מהסוג הרע, שלא מסוגל לשלוט ברגשות שלו, במיוחד במשחקים מלחיצים. ראשי טוברוק רוצים שוב לגזור עליו קופון בקרוב, ולמכור אותו לחו"ל או לבית"ר ירושלים בסכום עתק (כמה קבוצות הילד הזה כבר עבר?), אבל אם ארבייטמן לא יצליח לרכוש את אותם דברים שהיה צריך לקבל בנוער, הוא יגמור כמו שי בירוק.

למען האמת, הוא עדיין לא נראה כמו שחקן כדורגל. הקילוגרמים העודפים עדיין מעטרים את ביטנו, כמו בימים תחת ניר קלינגר, אולי זכר לתאווה הישנה שלו לשוקולד. אבל ברגע שהוא נוגע בכדור, כבר ברור לכל כי משהו בהנאה של ראובן עובד מכדורגל, אולי אפילו בחשיבה, לא דומה לאותם ימים אפלים במכבי ת"א. אולי ניצן שירזי מוותר לו על הדברים הקטנים, אבל מקבל ממנו דברים גדולים על המגרש. ראובן עובד התחיל לשחק לעומק, ולהפיק תועלת קבוצתית מתוך הכשרון האישי. הבישול שלו ביום שבת נגד מכבי פ"ת הוא הוכחה לכך.

מאמן מכבי חיפה המשובח, חייב לקחת איתו שני לקחים חשובים מההפסד הלא מפתיע למכבי ת"א: 1. הקבוצה המתוכנתת שלו, לא ידעה להגיב ללחץ שהפעילה עליה מכבי ת"א ונגררה לסגנון המשחק הכאוטי שנכפה עליה. למרות הקבוצה היסודית והנפלאה שבנה, לוי יהיה חייב להמציא תגובה טובה יותר למציאות המשתנה בשטח, במשחקי מוקדמות ליגת האלופות החשובים באמת, שצפויים לו בקיץ. אתמול, נגד מכבי ת"א, אפשר יהיה לתרץ זאת בהרחקה של ארבייטמן, אבל אסור שזה יחזור במשחקי מוקדמות ליגת האלופות, אחרת הקלישאה על ניהול המשחק הבעייתי של רוני לוי (קלישאה לא מוצדקת, יש לומר), שוב תצוץ.

2. עד אז, כדאי לרוני לוי לשקול היטב אם הוא רוצה את ארבייטמן במשחקים החשובים האלה בקיץ.

ארבע פעמים קם העונה איבזיטו אוגבונה מהספסל וכבש שער, 66 אחוזים מסך כל השערים שהחלוץ הגמלוני והמגושם מניגריה כבש העונה, שישה. נגד בני יהודה במחזור ה-12 לקח לו ארבע דקות כדי להיכנס לעניינים ולכבוש, בדרבי נגד מכבי ת"א במחזור ה-13 לקח לו כבר 6 דקות, נגד בית"ר ירושלים במחזור ה-17 2 דקות ונגד אשדוד במחזור האחרון 4 דקות. תופעה, ללא ספק. כנראה בגלל זה קשטן כל כך מאמין בו, למרות שרוב הזמן נדמה שהנתונים הפיזיים המדהימים של אוגובונה הולכים לאיבוד בגלל היעדר יסודות וטכניקה בסיסית, שמתבטאים בהפצצת כדורים לעבור המוסכים שמאחורי בלומפילד.

אבל לאוגבונה יש משהו שאין להרבה טאלנטים ישראליים שיודעים לטפל בכדור טוב ממנו, וזה מחויבות, גישה נכונה למשחק. אותה מחויבות שגורמת לאוגבונה שלא להיעלב מהפיחות הגובר במעמדו ועוזרת לו לדרוס כל דבר שהוא רואה בדרך לשער, פלוס מיקום נכון ברחבה, כמובן. בעונה הבאה הוא כנראה לא יהיה בהפועל ת"א, ככה זה כשאתה לא שייך לסגל הרחב של צ'לסי, אבל לסכנין, נצרת עילית, בני יהודה הוא בהחלט יכול להיות אופציה מצוינת.

"זוראן ראיוביץ' צריך לשחק כדורגל בקבוצת נשים" (שלמה שרף, האיש שעבד עם ארבייטמן בנוער של טוברוק, שוב מתפלסף)

"זה כנראה מה שמסמל את הפועל כפ"ס השנה, היא דומיננטית, אבל מפסידה" (התירוצים של אלי אוחנה חוזרים לכושר)

אחרי שהצליחה בקושי רב ללמוד להתגבר על הלחץ, הביקורות והעוינות, בית"ר ירושלים החדשה עוברת השבוע שיעור ראשון באיך מתמודדים עם הצלחה, מחמאות וציפיות. אבן דרך חשובה בבניית קבוצת צמרת אמיתית, ששואפת בעונה הבאה להיות מכבי חיפה. בשנים קודמות בטדי, אחרי מומנטום טוב, הגיעה נפילה בדיוק אחרי שנדמה היה שהנה הקבוצה מתחילה להתחבר. חוסר יציבות היה לשם נרדף לבית"ר. ביום הראשון הקרוב, לבית"ר של פרננדז יש מבחן ראשון על החומר החדש, בדרך להשתחרר גם מהעכבה הזאת.

גם לבני יהודה זה יהיה סוג של רגע אמת. לקבוצה הנפלאה של ניצן שירזי לקח הרבה זמן להתאושש מההפסד למכבי חיפה. מאז אותו משחק שיא של בני יהודה הלכה הקבוצה והידרדרה, סבלה מנפילת מתח, עד ששירזי המוכשר עצר זאת בזמן והוציא 13 נקודות מתוך 18 בששת המשחקים האחרונים. חמש הנקודות החסרות הלכו לאיבוד במשחקים מול קבוצות גדולות, מכבי ת"א (2:2) ומכבי חיפה (1:0). בטדי יש לבני יהודה הזדמנות מצוינת להוכיח שהיא לא רק יודעת לנצח קבוצות קטנות ולהיצמד בזכות זה לצמרת. הפרס למנצחת יהיה כנראה מקום שלישי.