הלילה הגדול של קיקה

אנריקה (קיקה) סאנצ'ס פלורס, מאמנה של ולנסיה, הוא בנו של איסידרו סאנצ'ס, בלם העבר של ריאל מדריד והוא גם אחיינה של זמרת הפלמנקו הנודעת לולה "הפרעונית" פלורס. הוא אב לבתו ושלושת בניו, אח של אחיו ונשוי לאשתו. כמו כן, הוא אוהב לפתור תשבצי הגיון, מת על סרטי פעולה ומכור לנקניקיות חזיר. אם נחטט בגנזכים המאובקים נוכל למצוא וידוי חושפני שלו בנוגע לדעות הפוליטיות שלו ("אני לא שמאל ולא ימין") ואנקדוטה משעשעת או שתיים על טקס שטיפת הידיים הכפייתי שלו לפני משחקים.

האם זה ישפיע על תוצאת משחק העונה, שייערך הערב בין המוליכה בארסה לוולנסיה המדורגת במקום השני? ספק רב, אם כן, לשם מה אנו- אוהבי הספורט, המתים על המשחק, המכורים לכדור- מרגישים צורך לאסוף באופן קבוע פרטי טריוויה אודות חייהם הפרטיים של גיבורי הכדורגל שלנו?

אם נעיר באישון ליל אוהד כדורגל אדוק הוא יוכל לדקלם מתוך שינה את שמותיהן של חמש החברות האחרונות של רונאלדו, את המקור לכינוי הילדות של קאקא ואת אילן היוחסין המשפחתי של פרנק למפארד, אולם סביר להניח שגם תחת עינויים כבדים הוא יתקשה לזכור את יום ההולדת של אשתו, את שם הספר האחרון שהוא קרא או האם הוא כיבה, או לא, את הדוד לפני השינה. כנראה שכל אותם רסיסי מידע מציירים עבורנו תמונה מלאה וחיה יותר של הגברים בשורטס שמופיעים על המרקע שלנו.

לכאורה, הם בדיוק כמונו: לא אוהבים תרד, כן אוהבים מוזיקה, לא סובלים את הבוס שלהם ונתקלים מדי פעם בצרות על רקע רומנטי. אלא שבניגוד לנו, הם גובים משכורות מנופחות, נוהגים במכוניות ספורט מצועצעות ועושים על כר הדשא בדיוק את אותם דברים שעליהם אנו יכולים רק לחלום בלילה, רגע אחרי שאנחנו תוהים האם כיבינו, או לא, את הדוד.

אז מה אנחנו באמת צריכים לדעת על קיקה סאנצ'ס פלורס? הוא נולד בשנת 1965, התחיל את דרכו כמגן ימני במחלקות הנוער של ריאל מדריד, נופה מהקבוצה, שיחק בפגאסו מדריד הקטנה ונמכר בגיל 19 לוולנסיה, בה הפך במהרה לשחקן הרכב קבוע במשך תשע השנים הבאות. בשנת 94' הוא חזר לריאל מדריד ושיחק תפקיד חשוב בקבוצה האלופה של המאמן חורחה ולדאנו. לאחר שלוש עונות הוא עבר לסאראגוסה, אולם פציעה טורדנית בברכו מנעה ממנו לשחק באופן סדיר וגרמה לו לפרוש ממשחק פעיל בגיל 33. לאורך השנים הוא רשם לזכותו 15 הופעות במדי נבחרת ספרד (היה שייך לסגל של הנבחרת במונדיאל 90', אבל לא זכה לשחק בטורניר עצמו) ונחשב למגן בעל שליטה מצוינת בכדור ונטיות התקפיות ברורות, שהפך את הרמת הכדור מהאגף אל הרחבה לאמנות של ממש.

לאחר פרישתו קיקה פנה אל עולם עיתונות הספורט. הוא היה לפרשן מוצלח ומצליח ברדיו ובטלוויזיה, כתב טור קבוע בכמה עיתונים מובילים וסיים בהצלחה את חובותיו בקורס מאמנים. הוא התחיל לאמן בקבוצות הנוער של ריאל מדריד ובעונה שעברה הוא זכה להזדמנות הראשונה שלו כמאמן של קבוצה בוגרת בחטאפה. קיקה הצליח להשאיר את הקבוצה הקטנה מדרום מדריד בליגה הבכירה, תוך שהוא מקפיד על סגנון משחק התקפי וחיובי. בקיץ האחרון הוא קיבל הצעה מוולנסיה לחזור לקבוצה, הפעם כמאמן.

בגיל 40 (מבוגר רק בחודשיים מאמדאו קרבוני, המגן האיטלקי של הקבוצה), הוא קיבל לידיו קבוצה בעלת פוטנציאל ענקי (רק לפני שנתיים היא זכתה באליפות ובגביע אופ"א), שחייבת להתאושש מהקדנציה הכושלת והמבלבלת של קלאודיו רניירי בעונה שעברה (בסופה היא דורגה במקום השביעי בליגה, הגרוע ביותר שלה בעשור האחרון).

ולנסיה של קיקה מציגה בכל שבוע מחדש את מועמדותה לתואר האליפות. הקבוצה לא הפסידה בליגה מאז חודש נובמבר ומשחקת כמו יחידה הדוקה וקומפקטית, כאשר כל שחקן מודע לתפקידו, למיקומו ולאחריותו במערך הקבוצתי. ההתקפה של ולנסיה, לדוגמא, התגברה על מכת הפציעות שתקפה אותה העונה (ויסנטה, קלויברט, מיסטה), הרבה בגלל הרוח הקבוצתית שקיקה השריש בולנסיה, אבל בעיקר בזכות היכולת האישית המצוינת של החלוץ דויד וייה, שכבש 42% מסך כל השערים של קבוצתו העונה. השער המדהים שהוא כבש במחזור שעבר נגד דפורטיבו, שכנע גם את אחרון הספקנים שוייה הוא החלוץ הספרדי שנמצא בכושר הנוכחי הטוב ביותר וכי הוא ראוי למקום בסגל הנבחרת למונדיאל הקרוב.

"אני הולך ומתפתח כחלוץ בכל משחק", אמר וייה השבוע, "והרבה מכך אני חייב למאמן שמאמין בי וגורם לי להבין עד כמה אני חשוב לקבוצה".

התקשורת הספרדית אמנם נהנית להציג את המפגש שייערך הערב באצטדיון המסטאייה כדו-קרב פרטי והתקפי בין שני החלוצים המצטיינים בליגה (וייה עם 14 שערים ואטו עם 18), אולם האמת היא שמעל הכל מדובר בשתי הקבוצות עם ההגנה הטובה בליגה (עם 19 שערי חובה בלבד ב-22 משחקים). סנטיאגו קאניסארס, שכבר נראה היה עם רגל וחצי בפרישה, חזר לכושר הטוב שלו בין הקורות וגם הוא מתחרה על מקום בסגל של הנבחרת הלאומית (התחרות הגדולה ביותר שלו מגיעה מכיוונו של ויקטור ואלדס, שוערה של בארסה).

הציוות של החוליה ההגנתית שסאנצ'ס פלורס יעלה הערב אמנם נולד כתוצאה מאילוצי הפציעות (אז'אלה, מארצ'נה), אולם שחקני ההגנה הצעירים של ולנסיה (מיגל 26, דויד נווארו 25, אלביול 20, ומורטי 24), הצליחו להקנות לקבוצה את היציבות בחלק האחורי הנדרשת לקבוצת צמרת.

אם נוסיף לכך את העובדה שצמד הקשרים היעיל ביותר בכדורגל הספרדי בשנים האחרונות, דויד אלבלדה ורובן בראחה, חזר לכושר הטוב שלו מעונות האליפות, נוכל להסיק שלקבוצה של רייקארד, שחשפה בזמן האחרון את הסדקים בשריון הבלתי מנוצח שלה, יש בהחלט ממה לחשוש. בארסה הפסידה שניים משלושת משחקיה האחרונים (לסאראגוסה בגביע ולאתלטיקו בליגה) והיא תעלה הערב ללא שלושה משחקניה החשובים ביותר (רונאלדיניו המושעה ודקו ומסי הפצועים). לולנסיה יש הזדמנות מצוינת לנצח את בארסה.

קיקה אמנם ניסה ערב המשחק להנמיך ציפיות ולשים את הדברים בפרופורציה: "אנחנו לא משחקים על תואר האליפות הערב. זה רק עוד משחק ליגה", אולם גם הוא יודע כי ניצחון הערב יצמצם את ההפרש בצמרת לשש נקודות בלבד. בארסה תהיה טרודה בשבועות הבאים במפגשי ליגת האלופות שלה מול צ'לסי ואילו הקבוצה שלו, המשוחררת מלחצי ההתמודדות האירופאית, יכולה לנצל את המצב ולהתגנב אל עבר האליפות. אם זה יקרה, ישננו כל אוהדי הכדורגל את הפרטים הקטנים על המאמן הצעיר הזה: שחקן עבר, אחיין של זמרת פלמנקו, חובב נקניקים, שוטף ידיים, אלוף ספרד.