שלשה מנצחת

1. מכבי תל אביב ידועה כקבוצה אובססיבית להישגים, אולי יותר מכל מועדון ספורט בעולם. אחרי שהשיגו שני גביעי אירופה בשנתיים, נדמה כי ביד אליהו מחפשים אתגרים חדשים, ועל כן פצחו שמעון מזרחי וחבריו בניסוי, תחת הכותרת "בואו נבדוק כמה מקלות אפשר לתקוע בגלגלינו ובכל זאת לקחת גביע". קחו לדוגמה את השבוע האחרון. ראשי המועדון, שאינו ידוע בסנטימנטליות יתרה ובקשר רגשי עמוק לסמלי העבר שלו, נטלו חלק בערב הצדעה מרגש לשרונאס יאסיקביצ'וס. הסרט הוקרן, הדמעות נזלו, השאראס עלה לשידור וכל אותו זמן עמד בצד מבויש היורש, וויל סולומון. מהרגע הראשון של העונה הוא שומע על הפער העצום בינו לבין קודמו האגדי בתפקיד, וכעת קיבל לכך הוכחה בשטח. פלא שהוא עלה למחצית הראשונה מול ברצלונה כאחוז אמוק, עם אג'נדה פרטית, נחוש בדעתו להעמיד את העולם על טעותו?

השינוי המפתיע בגישה החל כבר בקיץ. מכבי ת"א גילתה לארג'יות לא אופיינית, שיחררה את יותם הלפרין ונשארה בלי רכז שני אמיתי; היא החתימה שורה של שחקני ספסל שנויים במחלוקת, שאינם מתאימים לשיטה של פיני גרשון או סתם אינם טובים דיים (ג'יימי ארנולד, קירק פני ושרון ששון); בנתה על האזרחות של ארנולד (גם כל עולם הכדורסל המקומי יצא מנקודת הנחה, ששמעון מזרחי יצליח שוב להשיג את מבוקשו) אך נענתה בשלילה; קיבלה בשלווה יחסית את שיטת הפיינל פור בליגת העל; החתימה רכז עם עבר בעייתי, ובעיקר בעל מוניטין מפוקפקים בעיני התקשורת והאוהדים בישראל; וסבלה מקטטה מתוקשרת בין המאמן לאחד הבעלים. ועדיין, למרות כל המכות והחבלות, היא מוצאת את עצמה במקום הראשון בסיום הבית המוקדם. הכיצד?

2. חלק מהתשובות קשורות למכבי, אחרות ליריבותיה. ראשית, מכבי ת"א עדיין נהנית מהגרעין הכשרוני ביותר ביבשת: אנתוני פארקר וניקולה וויצ'יץ' הם הטובים באירופה בתפקידיהם, וויל סולומון הוא אחד הסקוררים המוכשרים ביורוליג (בלי להיכנס לשאלת התאמתו לעמדת הרכז) ומייסיאו באסטון מתאים בול לסגנון המשחק של פיני גרשון וליכולת המסירה של עמיתו הקרואטי. גם הטבלאות הסטטיסטיות מלמדות על איכות הסגל: פארקר שני באירופה במדד היעילות (עם 20.50 נקודות מדד); סולומון שני בטבלת מלך הסלים (16.7 נקודות למשחק); וויצ'יץ' שני באסיסטים (4.61, היחידי בעשיריה הראשונה שאינו גארד, פארקר שביעי) ובאסטון החוסם התשיעי בטיבו, עם חסימה אחת במשחק. תמצאו באירופה קבוצות עמוקות יותר ממכבי ת"א, אבל לא רביעיה טובה יותר.

המשחק מול ברצלונה המחיש את היכולת של חבורה זאת להתפוצץ בכמה דקות של הגנה אגרסיבית ומתפרצות קטלניות. לסולומון זוכרים את הטעויות והאיבודים (1 מ-8 במחצית הראשונה), אבל כשנחה עליו הרוח, כמו במחצית השניה מול הקטלאנים, הוא מסוגל למלא את הלוח בנקודות בתוך שניות. העונה של מכבי ת"א נראית כמו משחק ממוצע של סולומון, אבל לא רק שלו: גם אנתוני פארקר מסיים בית מוקדם שבו התברר כי הוא בן אנוש, מועד לחולשות ולחוסר יציבות. מכבי מנצחת בזכות הכישרון של כל חבריה, וגם להפסדיה לא אחראי רק סולומון.

הסיבה השניה לכך שמכבי יוצאת כמעט ללא פגע מסיבוב ראשון בינוני היא פיני גרשון. המאמן של מכבי תל אביב נחשב מאז ומתמיד לטקטיקן ומנהל משחק מצטיין, אבל הסגולות הללו דווקא לא בולטות ב-2005/6. ההצלחה של גרשון נעוצה העונה דווקא במנהיגות. הוא סירב להיכנע לדרישות החיצוניות להגדיר את חמשת ההפסדים של מכבי ת"א כמשבר, הצליח להוביל אותה לניצחון מוראלי חשוב בירושלים, ומלבד תקרית בודדת עם רענן כץ משדר קור רוח, לפחות כלפי חוץ. לפעמים גרשון מתקשה להתאפק, ואחרי המשחק מול אפס פילזן רמז כי שחקניו טיפשים, אך גם במקרה הזה נתפשה ההתבטאות כניסיון לשמור על מתח בריא.

מעל הכל, גרשון שומר מכל משמר על סולומון, והודף באגרסיביות את הביקורת עליו. אפשר להבין אותו: גרשון הוא שבחר בסולומון, אולי בלית ברירה, וכישלון של הרכז פירושו הימור שגוי של מאמנו. גרשון מנווט את המערכת כמי שיודע שבסוף הכל יסתדר, עם מכבי ועם סולומון, בלי לדבר על בגלוי על פיינל פור או גביע. מדיניות העמימות הזאת מקנה לקבוצה שקט חיוני מול הסערה שמשתוללת סביבה כל העת.

ועדיין, גם אם גרשון לא מודה בבעיות בגלוי, הוא מודע לקיומן, והוכחה לכך ניתן היה לקבל במהפך הטקטי מול ברצלונה. במשך כמעט סיבוב שלם הוא דבק בשיטה של מכבי מעידן שאראס: התקפת מעבר מהירה; פיק אנד רול בכנף, שלאחריו קוראים השחקנים מצבים ומגיבים להגנה; ובידודים לאנתוני פארקר. במהלך הסיבוב הוא הטמיע באיטיות כמה תרגילים חדשים, ומול ברצלונה כבר זנח כמעט לגמרי את המהלך הבסיסי של מכבי, הפיק אנד רול בכנף. את מרבית מצבי החדירה יצרה מכבי מהאמצע, ולמספר גדול יותר של שחקנים: התרגילים לא יועדו רק לסולומון או לפארקר, ונעשה ניסיון ליצור מצבי קליעה וחדירה גם לטל בורשטיין (אפס זריקות מול ריטאס, 8 מול ברצלונה). גרשון יודע, ככל הנראה, שקבלת ההחלטות הבעייתית של חלק משחקני הסגל הנוכחי דורשת התקפה מגוונת יותר.

גם בנושא הספסל הודה גרשון בטעות, אבל ייתכן שבחזית הזאת הקרב כבר אבוד. ארנולד, ובעיקר יניב גרין, נראו אבודים מול ברצלונה, אחרי סיבוב שבהם שבר מאמנם שיאים של חוסר רגישות ואטימות ביחס אליהם. יהיה הרבה יותר קשה לשקם אותם בטופ 16, כשכל משחק יהיה קריטי.

3. אבל הסיבה העיקרית לכך שמכבי תל אביב תוגרל ביום שני כשהיא ממוקמת בקבוצת האיכות הראשונה טמונה בשגיאות של יריבותיה. מכבי לא היתה נהנית מהדירוג הזה אלמלא ריטאס וילנה ואפס פילזן היו מפסידות ביום חמישי בערב. היא גם לא היתה אמורה לטייל בשני המשחקים מול ברצלונה, שנבנתה כדי להסתער על הגביע. אלא שמועדון הפאר בחר במאמן הלא נכון ובשחקנים הלא נכונים. דושקו איוואנוביץ' נחשב לאחד המאמנים הבכירים ביבשת, אבל כמו עמיתו הטורקי אוקטאי מחמוטי מציג באופן מסורתי כדורסל בנאלי וחסר יצירתיות. לפני ארבע עונות הוא העניק לדייויד בלאט מקום בפיינל פור, כשהפסיד למכבי תל אביב בבית עם טאו ויטוריה ב-39 הפרש. בעונה שעברה הרים ידיים מול פיני גרשון בגמר גביע אירופה ואמש ניהל את המשחק בצורה סהרורית.

כל עוד קבוצות הצמרת באירופה ישלמו מיליונים למאמנים ושחקנים בינוניים כאיוואנוביץ' וגי'אנלוקה באזילה (שחוזהו בקבוצה עומד, לפי הדיווחים, על 1.2 מיליון דולר), מרווח השגיאות של גרשון ומכבי ימשיך להיות גדול. ברצלונה אינה היחידה שטעתה. גם מילאנו זרקה לפח תקציב גבוה והודחה כבר בשלב הראשון, ו-13 שחקני הרכש של אולימפיאקוס הספיקו לה למקום חמישי בבית. אפס פילזן היא קבוצה סבירה, ולא יותר, וריטאס וילנה נראתה נפלא מול מכבי, רק שהיה זה ניצחונה היחידי בחמשת המשחקים האחרונים.

4. מכבי הפסידה פעמיים לריטאס משום שהליטאים מערימים עליה קשיים בשני תחומים בעייתיים מבחינתה: אתלטיות של הקו הקדמי (הכבדות של גבוהי ברצלונה הקלה מאוד על וויצ'יץ' ובאסטון) ומאמן אינטליגנטי, נוון ספאחיה, שמוצא תשובות לטקטיקה של גרשון. בשני המשחקים ניכר היה שגרשון קצת מופתע. הוא התרגל למאמנים כמו איוואנוביץ', שמקלים עליו את העבודה. כדי למצוא את הקבוצות שעשויות למנוע ממכבי גביע שלישי, צריך לאתר את המאמנים החכמים: ז'ליקו אוברדוביץ' מפנאתינייקוס, סרג'יו סקריולו ממלאגה, אטורה מסינה מצסק"א, ספאחיה עצמו, אולי גם דייויד בלאט. כמעט עם כולם התמודד גרשון בהצלחה בעבר. אם יגבור עליהם גם העונה, על אף הניסיונות הכנים של מכבי לאבד את התואר, זה יהיה הגדול בהישגיו.