דויד מלך ירושלים

ביום רביעי בצהריים עשה דוד אגאנסו את הדרך ממלון מצודת-דוד למתקן האימונים בבית-וגן, מפלס את דרכו בכבישים הפקוקים של ירושלים. האימון החל אמנם רק בשעה 14.00, אבל החלוץ החדש של בית"ר יצא לדרך כשעתיים קודם לכן. "ככה זה באירופה", הוא הסביר רגע לפני היציאה מהמלון. "אתה מגיע לאימון הרבה לפני פתיחתו כדי להתכונן פיזית ונפשית". שנייה אחת מיותרת של התמהמהות באחד הרמזורים שרק התחלף מאדום לכתום גרמה למכוניות מאחוריו להשמיע קול. "תגיד, למה צופרים פה?", הוא שאל אותי בתמימות. "ברוכים הבאים לישראל", עניתי לו בספרדית קלוקלת.

דוד אגאנסו (25) כבר מאוהב במדינה הלחוצה שלנו, אבל כמו שכבר הבנתם, הוא עדיין לא נכנס ממש לקצב החיים ולסגנון הישראלי. בסוף אותו אימון, למשל, כשכל השחקנים כבר היו בבתים, אגאנסו עדיין היה במועדון, עסוק במסאז'ים. "זה חשוב", הוא פוסק. "צריך לטפל בגוף נכון ולדאוג לו כדי להיות חזקים". הלו, ברוכים הבאים לגיהנום כבר אמרנו?

נא להכיר: החלוץ החדש של בית"ר, שגרם לקהל להתאהב בו ממבט ראשון, הוא בחור חביב ורגוע מחוץ למגרש. ממש ההפך הגמור מחיית הכדורגל שהוא על הדשא. את קבלת הפנים שזכה לה בשדה-התעופה בן-גוריון הוא לא ישכח עוד הרבה זמן, אבל למרות האהבה וההערצה שהוא מקבל, הוא נשאר עם הרגליים על הקרקע. "זה היה מדהים", הוא מודה. "האנשים פה הם דבר בלתי ייאמן. אני מאוד אוהב את זה. הם חמים, ונותנים לך הרגשה טובה בכל מקום ובכל זמן נתון. אני בסך-הכל בנאדם רגיל שאוהב לשחק כדורגל", הוא מצטנע. "היו לי האפשרות והמזל לשחק בליגה הראשונה בספרד. עבדתי קשה והתאפשר לי להגשים חלום".

אגאנסו נולד במדריד וגדל במשפחה קטנה וחמה. יש לו אחות קטנה (18) שעונה לשם נוריה. "ההורים שלי דתיים. הם אנשים מאמינים", הוא מסביר את פשר השמות התנ"כיים שלו ושל אחותו. "אני יודע שכאן דוד זה שם גדול בגלל דוד המלך, וגם נוריה זה שם מקראי".

איך באמת קיבלה המשפחה את זה שבאת לישראל?

"בהתחלה הם דאגו קצת, אבל ההורים באו איתי להתרשם מישראל וראו שהכל כאן בסדר, אז הם נרגעו. חוץ מזה הם רגועים כי הם יודעים שאני שמח וטוב לי כאן. אחותי עדיין תלמידה, והיא עוקבת אחרי הקבוצה באינטרנט. תמיד היא רוצה לדעת מה קורה איתי. עכשיו היא אוהדת בית"ר".

באת ממשפחה של כדורגל?

"כן. דוד שלי ואבא שלי שיחקו כדורגל, אבל לא ברמות הגבוהות. בזמנים ההם זה לא היה מקצועני, כי לא היה בזה מספיק כסף בשביל להתפרנס, אז הם עבדו בעוד דברים. אתה יודע, צריך להביא אוכל הביתה. חוץ מזה שהם אוהדים שרופים של ריאל מדריד. אני, לעומת זאת, תמיד אהבתי לשחק, אבל לא הייתי שרוף על קבוצה מסוימת".

כילד היית מאלה שכל היום עם הכדור?

"כן, אבל במקביל גם תמיד השקעתי בלימודים. הלכתי לבית-ספר באופן סדיר. אני אוהב ללמוד. עכשיו, למשל, אלמד אנגלית. כשצריך ללמוד לומדים, וכשיש זמן משחקים. מה שכן, אחרי בית-ספר תמיד שיחקתי כדורגל".

איפה התחלת לשחק במסגרת קבוצתית?

"בלוגנוס. זה מקום קטן במדריד. יש להם קבוצה בליגה השנייה בספרד. כבר בגיל חמש שיחקתי על מגרש קטן עם הקבוצה הראשונה של הילדים, שבעצם אפשר היה לשחק בה רק מגיל שבע. אז תמיד אמרו לכולם שאני בן שבע. האמינו לנו, כי הייתי הכי טוב שם. תמיד הייתי מלך השערים. בגיל 15 כבר עברתי לריאל מדריד".

אני יודע שלצד איקר קסיאס, נחשבת אז להבטחה הגדולה של המועדון.

"זה נכון. עד היום אנחנו חברים טובים. היינו שכנים במדריד. בנבחרת הנוער זכינו באליפות העולם שהתקיימה בניגריה ב-1998. זכינו גם בגביע המרדיאן, שהתקיים בדרום-אפריקה. זה בעצם טורניר של ארבע הקבוצות הגדולות מאירופה וארבע הגדולות מאפריקה. סיימתי כמלך השערים באותו טורניר".

אז מה קרה שלא הצלחת להשתלב בקבוצה הבוגרת של ריאל?

"קרעתי את הרצועה. היתה לי בעיה במיניסקוס בגיל 19, ושנה שלמה לא שיחקתי. היה קשה לחזור ישר לעניינים. זה קרה כששלחו אותי לאספניול. אחד-כך חזרתי למדריד, היה לי שם חוזה לחמש שנים וכל פעם היו משאילים אותי, וכשהייתי טוב, כמו למשל בוויאדוליד, שם הבקעתי עשרה שערים, רצו אותי חזרה בריאל".

אם בעצם לא השתמשו בך בריאל, למה לא נתנו לך לפרוח בוויאדוליד?

"לא יודע. יש דברים בכדורגל שלא תמיד אתה יכול להבין. טיילתי הרבה. הייתי בלבאנטה, אקסטרמדורה, אבל אתה רואה, כשחזרתי למדריד הכרתי את החברה שלי מילאנה" (אל דאגה, נחזור אליה בהמשך; יב"ח).

אז למה לא נשארת על הספסל של ריאל? יותר כסף, קרוב לחברה ושייך לגלקטיקוס.

"בשבילי, הכי חשוב זה להיות מרוצה מקצועית. השמחה והכיף חשובים לי יותר. אני מעדיף לשחק מאשר לקבל כסף ולהיות בחוץ. אני לא יכול לשבת על ספסל. אם אתה לא משחק שנה, אנשים שוכחים אותך. אני מעדיף להיות בקבוצה קטנה ולא במדריד. נכון ששם כחלוץ אתה נהנה, כי המשחק התקפי, אבל עם כל החלוצים שם לא הייתי מקבל צ'אנס אמיתי".

ואז הגעת לראסינג סנטאנדר ושיחקת עם הישראלים.

"היו לנו יחסים מצוינים. הם אנשים מאוד חביבים ונעימים. בניון, אפק ואוואט הם אחלה אנשים. הייתי הכי קרוב לבניון, כי שיחקנו יחד הרבה, אבל כשהוא עזב הקשר עם המשפחה של אוואט התחזק".

בניון באמת נחשב לכזה כוכב שם?

"הוא שחקן מצוין, אבל היו שם הרבה שחקנים טובים, כמו חאבי גררו ומריו רגיירו, כך שהוא לא היה כוכב, אבל היחיד שעכשיו משחק בליגה הראשונה באנגליה זה הוא. אני חושב שהוא יכול להצליח שם: הוא כשרוני, מאוד אינטליגנט, הוא מצוין ויש לו היכולת להצליח שם".

לא הצלחת שם. היו לך בעיות עם הקהל.

"זה לא מדויק. בעונה הראשונה הייתי טוב מאוד, וכבשתי לא מעט. העונה הקבוצה הרבה יותר הגנתית, וקשה לחלוצים לבלוט. אין את בניון ועוד כמה שחקנים טכניים שיעזרו. זה קצת מתסכל, אבל אלה החיים בקבוצות הקטנות. חוץ מזה, הרבה דברים השתנו בקבוצה. רוטציות רבות ושינויים תכופים לא עוזרים. בסך-הכל לא היה לי רע, ואני שייך להם לעוד שנתיים".

אז מה עם בית"ר?

"אני לא יודע מה יקרה, זה תלוי בי, בהם ובסנטאנדר. אני מאמין שאם יהיה לי טוב ובית"ר תרצה אותי, אז נסתדר ואשאר. הליגה כאן טובה, שונה, אבל הליגה הראשונה בספרד זה הטופ, אז נראה".

את ארוחת הבוקר של יום רביעי העביר אגאנסו במסעדה של המלון, אבל ממש בקרוב הוא כבר ייכנס לדירה שמסדרים לו באזור ארנונה. למרות זאת, נראה שהוא יבוא לבקר במצודת-דוד לא מעט. "אתה רואה את הבחור הזה?", הוא סימן לי תוך כדי נגיסה בעוגת הבוקר. "זה חבר שלי". אגאנסו הצביע על איציק אליבה, סגן השף של המלון, שכבר מתגעגע לחלוץ. "גם כשאתה מוצא דירה אתה יכול לבוא הנה", אמר/דרש אליבה. "אתה מוזמן כאן תמיד". אגאנסו לא חשב פעמיים, והבטיח שאליבה עוד יראה אותו לא מעט פעמים.

גם כשעוברים לצד השני של המסעדה הוא פותח בשיחה מאולתרת. הפעם תורה של המלצרית לקבל חיוך. ניתן היה לחשוב שבחור צעיר בארץ זרה, לבד ובלי שפה יתקשה להתאקלם, אבל לא זה המקרה. "אני ממש לא משתעמם", הוא מצהיר. "הכל פה חדש עבורי. אני מסתובב בכבישים, טועה בדרכים ולומד דברים ומקומות חדשים. חוץ מזה שהאנשים כאן כל-כך חמים ונחמדים, שתמיד זורקים לי מלה טובה ומברכים. יש לי גם שני חבר'ה ארגנטינאים שמלווים אותי מדי פעם".

כבר הספקת להכיר את העיר?

"לא, עוד לא. אני רוצה לטייל, אני אוהב את זה, אבל אין לי זמן. מאימון לארוחות ומנוחה. אבל בקרוב אני אלך קצת לעיר העתיקה ואסתובב יותר כשאכיר את הדרכים. בינתיים אני מטייל כשאני מתברבר".

ואת הליגה הישראלית? היא לא קטנה עליך?

"אני עדיין לא מכיר אותה. כששמעתי על ההצעה מבית"ר בפעם הראשונה הייתי מופתע. לא ידעתי כלום על הכדורגל בישראל. היו לי הרבה הצעות בספרד ומפארמה באיטליה, והדבר הראשון שאמרתי כששמעתי מישראל היה: מה?"

אז איך בכל זאת נחתת כאן?

"בספרד כבר לא יכולתי לעבור לקבוצה מהליגה הראשונה, אלא רק לליגה השנייה, כי שיחקתי בראסינג. כל קבוצות הליגה השנייה רצו אותי, אבל כשבאתי להתרשם מבית"ר עם ההורים, מצא חן בעיני מה שראיתי. גם עשיתי חישוב שאם לא טוב כאן, אז מדובר רק בארבעה חודשים".

התייעצת עם אנשים?

"דיברתי עם דודו אוואט ושאלתי אותו על ירושלים, תל-אביב ומה קורה כאן. הוא אמר לי שמדובר במקום מודרני ויפה, ושהכדורגל כאן אירופי. הוא סיפר לי שבית"ר מועדון גדול עם מסורת וקהל, ושאני יכול לשדרג את היכולת שלי כאן".

לשם לואיס פרננדז היה חלק בשיקול שלך?

"כן. אמנם לא הכרתי אותו באופן אישי, אבל היו לי שיחות איתו וכולם מכירים אותו. הוא מבין גדול בכדורגל, וזה היה עוד חלק בהחלטה, אבל לא הכל. גם העובדה שאפק ואלברמן כאן ושהם דוברים ספרדית תרמה להחלטה".

הופתעת מהאהבה לכדורגל בארץ?

"הופתעתי מאוד מזה שכולם מכירים אותי ויודעים מי אני. האנשים כאן חמים. אני אוהב את זה. זה יכול לעזור לקבוצה. כשלא הולך טוב, הם יכולים לדחוף אותך קדימה. יש להם הרבה כוח".

כן, אבל זה פועל גם להפך.

"זה נורמלי. כדורגלן חייב להיות עם ביטחון ולעשות הכל בשביל האוהדים. כשרואים אותם ביציע, צריך לאכול את הדשא בשביל שהם יהיו מרוצים".

יש הבדל בין הקהלים בארץ ובספרד?

"יש הבדל עצום. בספרד הכל רגוע. באים לראות כדורגל ומעודדים קצת. פה הכל חם ורועש. אני מת על זה. זה מכניס בך הרבה אדרנלין. האנשים כאן אוהבים כדורגל".

ומה איתך באופן אישי? כמה שערים אתה שווה עד סוף העונה?

"לא יודע, אבל אני מבטיח לעשות את המקסימום כדי לעזור לקבוצה. בשבת זה לא הלך כל-כך _ גם בגלל מזל, אבל גם בגלל שלא הייתי חד".

איך באמת הרגשת?

"אחרי חודש וחצי שלא שיחקתי לא היתה לי בעיה לסיים תשעים דקות, אבל מבחינה פיזית אני לא מאה אחוז. תוך שבוע-שבועיים אהיה מוכן. גם אכיר יותר את השחקנים ואת סגנון המשחק. אפילו הכדור כאן שונה מספרד. שם משחקים עם נייק, ופה כל פעם עם כדור אחר".

תוך כדי ראיון מגיעים אברם לוי ואבי כהן. השניים שהפכו לצמד, באו לאסוף את פבריס פרננדז לדירתו החדשה, אבל על הדרך הם מקבלים מחמאות מאגאנסו. "זה מספר אחת", אומר אגאנסו על כהן. ומה עם אברם, אני שואל. "הוא מספר שתיים", הוא עונה בצחוק. "אתה יודע שאברם בבית"ר עוד מלפני שהקימו את הקבוצה?", אני שואל אותו. "כן, אמרו לי שהוא כאן משהו כמו שלושים שנה". אחרי תרגום קצר לאברם, הוא מתקן אותנו. "כמעט ארבעים", הוא מבהיר. "מה, אתה נשוי?", שואל אברם. "לא", עונה אגאנסו. "אז מה זאת הטבעת הזאת על האצבע?", מתעקש המנהל החוקר. אחרי כמה דחקות הם משאירים אותנו בשקט, אבל כמו שהבנתם, אגאנסו רואה אנשים והוא פורח. מה הפלא שבטדי, מול יציעים מלאים, הוא אמור להיות תותח? "תן לי לשבת עם המשפחה והחברים ואני מאושר", הוא מסביר.

בחור צעיר כמוך? מה עם לצאת לבלות?

"אני אוהב, אבל מעט מאוד. תן לי להיות בסלון, בבית-קפה עם החברה, החברים או המשפחה, ואין מאושר ממני".

באמת, ספר לנו על הקשר שלך עם מילאנה. הוא עשה רעש גדול בספרד.

"כן, אבל אני לא נותן להם להיכנס לחיים הפרטיים שלי. ברור שבגלל שהיא היתה נשואה לרונאלדו זה אטרקטיבי, אבל אנחנו כבר שנתיים ביחד, ככה שהם התרגלו".

יש לה בן. אתה משמש אבא?

"לא. אל תשכח שגרתי בסנטאנדר לבד והיא גרה במדריד. התראינו בסופי-שבוע. היא תבוא לבקר כאן, אבל לא תעבור הנה. לפחות לא בינתיים. זה מצחיק, אבל מסנטאנדר למדריד באוטו זה כמו מכאן למדריד בטיסה, אז זה נשאר כמעט אותו מצב".

בכל זאת, לא קשה לך להיות רחוק ממנה?

"כן, אבל התרגלתי, וטוב לנו ככה. היא עובדת וגם אני".

מה עם חתונה?

"עוד לא. אנחנו חברים".

אז מה באמת הסיפור של הטבעת?

"בברזיל (משם מילאנה; יב"ח), כשחברים, הולכים עם טבעת על האצבע ביד ימין, וכשמתחתנים הטבעת עוברת לאצבע ביד שמאל".

אגב, תגיד, חבר שלך קסיאס יודע שהגעת לישראל?

"אני לא חושב. עוד לא דיברנו מאז שאני כאן. הכל קרה כל-כך מהר, שאפילו אין לי פה חפצים ובגדים. הכל קניתי עכשיו בקניון. אין לי כלום, אפילו לא המוזיקה שאני אוהב. הגעתי עם מזוודה קטנטונת".

ביום ראשון לפנות בוקר, אם כן, מיד אחרי המשחק מול הפועל פתח-תקווה, יטוס אגאנסו לביתו שבספרד. אבל אין לכם מה לדאוג, הוא לא מתכוון לברוח. תוך יומיים הוא שוב כאן, רק עם מזוודה יותר גדולה.