ליובין לא לבד

בקיץ האחרון, מיד לאחר שזכה במדלית הזהב על הטיול של נבחרת ישראל במכביה, הונחה בפני אסף דותן הצעה להצטרף לרואן, מהליגה הראשונה בצרפת. הסכום – כ-70 אלף יורו. לדותן בן ה-32, שלפני שנתיים זרק לסל באליצור יבנה מליגה א' אחרי קריירה בינונית בליגת העל, הספיק השם "מכבי תל אביב" ברזומה כדי לסדר לו חוזה יפה בעבר לים. השחקן, שהישיבה הממושכת בקצה הספסל של פיני גרשון פתחה לו צוהר לקריירה אירופית, העדיף להישאר בארץ.

פרט לגביע האירופי של עודד קטש עם פנאתינייקוס ב-2000 ושלוש עונות לסירוגין של גיא גודס באיטליה וספרד, לא זכורים מסעות רבים (או מוצלחים) מדי של כדורסלנים ישראלים באירופה. לפני שנתיים התרחש המפנה. שחקנים מובילים כמו ליאור ליובין, דרור חג'ג' ואפיק ניסים, יחד עם מוכשרים פחות כמו עמית תמיר, ישראל שיינפלד ואפילו אילן קדוש ויריב יצקן, שטפו את אירופה. פרט למדינות כמו יוון וצרפת הם הגיעו עד אוקראינה, בלגיה ואפילו הונגריה. עשור אחרי כניסתו לתוקף של חוק בוסמן, גילו אירופה והכדורסלן הישראלי זו את זה.

למרות הכסף הגדול שמאחורי היצוא המאסיבי של שחקני כדורסל ישראלים לאירופה, היעדים לא תמיד היו אטרקטיביים, וכך גם ההישגים. עמית תמיר התגלגל עונה וחצי בפאוק סלוניקי וא.א.ק אתונה עד ששוחרר, דרור חג'ג' קפץ מהליגה הבלגית אל הספסל של א.א.ק, ואפילו אפיק ניסים, אלוף צרפת עם שטראסבורג, מצא את השידרוג בשכרו רק בלוקומוטיב רוסטוב הרוסית. השבוע, שנה וחצי אחרי שחתם על חוזה עתק באזובמאש מאריופול, סגר ליאור ליובין את הפרק האוקראיני שלו וחזר לארץ, אחרי שחאליד אל אמין תפס לו את המקום. משה מזרחי ושרון ששון קדמו לו, ונראה שהחלום האירופי מתחיל להתפוגג: פרט ליותם הלפרין, שמצליח בלובליאנה, וגור שלף, שמשתלב היטב בליגה הבלגית הבינונית, אף ישראלי לא מצליח לפרוץ את מחסום הבינוניות.

כעת, כשברור כי אירופה לא נופלת שדודה לרגלי השחקנים הישראלים, עולה השאלה: מה גרם לגל ההגירה? התפעלות אמיתית מהצברים, או שילוב בין הזדמנות כלכלית, מיאוס מהכדורסל הישראלי ועבודה עקבית ונחושה של סוכני שחקנים?

סוכנו של ליובין, אריק קריין, מסביר את הכישלון: "לפני שנה הקהל התייחס לליאור כמו שהתייחסו לחיים רביבו בטורקיה. השנה הם הביאו את חאליד אל אמין תמורת מיליון דולר, וליאור נאלץ לשחק בעמדות שהוא לא רגיל אליהן. נוצר מתח ולחץ, הוא הסתכסך עם המאמן ועזב".

קריין לא מסכים שהיציאה למקומות נידחים באירופה נידונה מראש לכישלון: "השאיפות של שחקן הן לעשות יותר כסף ולקבל יותר חשיפה בניסיון להגיע לרמות גבוהות יותר. מאריופול העמידה השנה תקציב של 12 מיליון דולר, כמו של בי סי קייב, והכדורסל האוקראיני כולו מתקדם בעקבות הכדורסל הרוסי". שימי ריגר, פעם מאמן והיום פרשן וסוכן שחקנים, מצביע על סיבה קצת אחרת לכיבוש אירופה: "רוב השחקנים נוסעים בגלל הכסף, מעטים נוסעים בגלל הפנטזיה. בכלל, הכדורסל בכל אירופה בנפילה גדולה. כמה ליגות כבר יותר טובות מהארץ?".

יואב בר, שנסע באמצע העונה שעברה עד אלבקומפ מהליגה ההונגרית, פוסק: "בכדורסל הישראלי אין לא כסף, לא תחרות ולא מקצוענות. כשחקן, יש לך 10 שנים להרויח כסף מכדורסל ואין זמן להתעסק בשטויות. באירופה משלמים פי שתיים מאשר בארץ. 300 אלף הדולר שליובין הרויח באוקראינה זה תקציב משכורות כולל לקבוצה בליגת העל. אם אתה לא סופרסטאר ובדרך למכבי תל אביב אתה נתקע במקום שמנוהל כמו חנות מכולת, האלטרנטיבה היחידה היא לצאת מהביצה, כי חוץ מבמכבי וירושלים אי אפשר להתפרנס. שחקנים פורשים בגיל 24 כי הם צריכים להרויח כסף ואין להם זמן להשקיע בכדורסל".

אז מסתבר שרכבת זרים יש לא רק בישראל, והישראלים הפכו בשנתיים האחרונות לנוסעי רכבת קבועים בכל רחבי אירופה. צביקה שרף, מאמן נבחרת ישראל, מסביר: "אף ישראלי לא אמור להוביל קבוצה באירופה, וכמו שבארץ מחליפים זרים, גם באירופה הזרים הם שמוחלפים ראשונים. פעם לא ניתן היה לבצע חילופים בסגל במהלך העונה, אבל היום כשהעסק לא הולך ישר מחליפים זרים. פרט לכך, היום יש יותר פציעות רציניות וארוכות טווח בהשוואה לעבר, כי העומס גדל והליגות יותר אגרסיביות. קבוצות יותר קצרות על ההדק עם החלפת זרים, יש פחות סבלנות עם זרים, כמו עם שחקני בית, וזה טבעי ונורמלי בכל העולם".

גם קריין לא מתרגש מכך שכמה משחקניו חזרו ארצה לפני שהספיקו להותיר חותם של ממש: "הגיוני שיהיו שחקנים שיצליחו יותר וכאלה שיצליחו פחות. אנחנו מדברים על בני אדם שנאלצים להתמודד עם עונה ארוכה, וגם הכושר עולה ויורד. ההסתגלות היא לא קלה, צריך להתרגל לחיים לבד, למאמן ומערכת חדשה. השחקן הישראלי כבר הוכיח שהוא יכול להצליח ברמות האלה. חלק מהשחקנים יחזרו לארץ אבל ינסו את מזלם בחו"ל שוב".

בר רואה את המציאות מבעד למשקפיים פחות ורודות: "שחקנים יצאו לחו"ל מנקודת הנחה שמשם הם ימשיכו לאיטליה אם הם יהיו טובים, אבל באירופה זה שמישהו הוא שחקן חיזוק לא מבטיח לו דקות", בר גם מספר איך עובד הסקאוטינג באירופה, ומהדוגמה שהוא נותן אפשר להבין איך זכה דותן להצעה המפתה: "באירופה קונים את הקטע של רזומה במכבי". גם ליובין, להזכירכם, בילה שנה על ספסלה של הקבוצה הכי מפורסמת באירופה.

מאמן ליגה ישראלי, שמכיר את שוק השחקנים הזרים, מסכים עם בר: "באירופה רואים 'מכבי' ברזומה של שחקן ונשפכים. לאנשים בחו"ל אין מושג. במחנות בוסמנים אנשים לוקחים את הסחורה לפי מה שכתוב באינטרנט והסיפורים שמספרים להם. לא מכירים שחקנים לעומק, וגם כשבאים לראות אותם משחקים לא מרימים את הראש מדפי הסטטיסטיקה. ככה זה מתנהל גם בקבוצות הכי גדולות", אומר המאמן, שמסכם: "הכל קומבינות בין סוכנים, והבלופים מתגלים בסוף".

ועדיין, קשה להתכחש לחוזים הגבוהים בהם זכו כמה מהישראלים. אריק קריין, האיש שפתח עבור הישראלים את השוק באוקראינה, חושף את סוד ההצלחה: "הסוכן הוא הדבר השלם בכל הסיפור. הוא מנווט, צריך את הקשרים והיכולת לתמרן, והמשקל שלו כבד ורציני. אני נוסע עם השחקנים שלי לכל מקום ביבשת להתחבר לאנשים. עם הקשרים, היכולת והכח אתה סוגר עסקה".

ריגר טוען כי הדומיננטיות של סוכני השחקנים דווקא מכשילה את לקוחותיהם: "הסוכנים לא מבינים בכדורסל והשחקנים נופלים. הם שמים את השחקן בקבוצה שלא מתאימה לו, בתפקיד וסגנון שלא מתאים לו ואז השחקן חוזר כי לא טוב לו. בחו"ל ההנהלות מטומטמות, מביאות שחקנים על שחקנים, והמאמנים מתחלפים כמו עגבניות". גם המאמן הישראלי, שמסרב להזדהות, מודע לסכנה שבהסתמכות יתר על הסוכנים: "כשסוכן מציע לי לדבר עם מאמן של שחקן כדי לקבל את חוות דעתו, אני מיד יודע שהעסק מכור. אמנם חלק מהישראלים שיחקו בחו"ל בזכות הרקורד שלהם, אבל יש כאלה שמכרו אותם על הנייר ובסוף הקבוצות מגלות שעבדו עליהן".

קריין משיב לביקורת: "סוכן טוב נותן לשחקן עבודה על השולחן וכולם מרוצים. זה לא מהלך שבא לפגוע בקבוצה. השחקנים האלה ברוב המקרים מצליחים בקבוצות, והם מגיעים רציניים ומלאי מוטיבציה. רואים באתר יורובאסקט שבכל יום שחקנים מצטרפים ועוזבים קבוצות וזה חלק אינטגרלי מהענף. זה לא נקודתי רק לישראלים. גם בספרד ורוסיה שחקנים נחתכים".

בר מאשר כי לסוכנים מסוימים יש קשרים במקומות שונים, אבל לא חושב שהם מודעים לכך שהם מוכרים חתול בשק: "כולם רוצים להצליח. אין פה חברים – זה עסק". שרף מסכים: "לסוכנים יש קשרים, הם מקבלים טלפונים ודוחפים את השחקנים שלהם, אבל קבוצות שלא עושות סקאוטינג, זו בעיה שלה. הפרה רוצה להניק כמו שהעגל רוצה לינוק".