מורידים את המסך

לקראת תחילת העונה, כשרוזנטל שאל אם אני יכול לכתוב טור שבועי על פוטבול, לרגע היססתי. קודם כל, היה לי תינוק חדש בדרך, ועוד לא עבר מספיק זמן מאז שאחותו נולדה מכדי שאני אדחיק את המשמעות של חוסר השינה והאקסטרה עבודה בבית הכרוך בתענוג הזה.

ובשביל מה? בשביל לקבל טוקבקים כמו "תעזבו את השטויות האמריקאיות האלה" ו"מי בכלל עוקב אחרי המשחק המטופש הזה". אני אגיד לכם בשביל מה זה טוב. בשביל ערב כמו זה של יום ראשון.

בניגוד לפאבים התל-אביבים, אצלנו, אי שם באזור הגבול הצפוני, היתה אווירה ביתית. כמות אדירה של 6 אנשים ניסו לראות את הסופרבול, ובמחצית נשארנו 3, לא כולל הברמן והמלצרית. אבל היחס אלינו היה מצויין, אף אחד לא הפריע לשמוע או לראות, עשן הסיגריות לא הפריע, הגינס זרמה כמים, והפרסומות של באדוויזר המשיכו להיות גאוניות. הכבשה המתערטלת למשל היתה מצחיקה רצח. כן, היה גם משחק, אבל אם כבר לראות משחק רע בפאב - אז לפחות כמו בחוויה הזו.

אין מה לחזור על מה שרבים כבר אמרו, ובטח רוב מי שראה את המשחק, כולל אוהדי פיטסבורג, הרגישו. היה חרא של משחק, וסיום קצת עצוב לעונה הזאת. אבל אני כן רוצה להזכיר שלא סתם פיטסבורג וסיאטל הגיעו לאן שהגיעו בצדק. הן הגיעו באבו-אבוה של צדק.

פיטסבורג ניצחה בסינסינטי, באינדיאנאפוליס ובדנבר. סיאטל עצרה את ההגנה החונקת של וושינגטון שלא הפסידה חודשיים לפני כן, ואז את קרוליינה שבדיוק סיימה לפרק את הג'איינטס והברס, שתיהן בחוץ.

שתי הקבוצות האלה עשו מה שצריך בעונה הרגילה כדי להגיע לפלייאוף (סיאטל עשתה כמובן קצת יותר), ואז והן הגיעו לינואר חמות אש. אף אחת מהן לא צריכה לבקש סליחה על זה שהן שיחקו ביום ראשון, בזמן שקבוצות "ראויות יותר" ישבו בבית. זה כמובן לא מצדיק את החולשה המוחלטת שלהן.

הבעיה שלי היא שבמשחק הזה אף אחד לא התעלה על עצמו. לא היה אף שחקן שהשאיר אותך עם רושם של "וואו!" היו הרבה שעשו במכנסיים, ואם היה צדק אז כמה מהם צריכים היום להירשם בלשכת האבטלה הקרובה לאיזור מגוריהם. אפילו היינס וורד, שקיבל בצדק את ה-MVP, לא עשה שום דבר יוצא דופן. הוא הפיל טאצ'דאון בטוח ששחקן ברמתו חייב לתפוס, הוא תפס תפיסה גדולה בקצות האצבעות ועוד שתי מסירות ארוכות, שנרשמות יותר לזכות מי שמסר אותן מאשר למי שתפס אותן. בסופו של יום, הוא את העבודה שלו עשה, לא יותר ולא פחות, ועל זה הוא קיבל MVP. פשוט כי לא היה אף אחד אחר בפיטסבורג שהתקרב אליו. כל ההגנה המהוללת של פיטסבורג היתה רעה, והכוכבים שלה היו גרועים. פולאמלו לא נראה פצוע או איטי, הוא פשוט נראה לא חד.

בסיאטל היה את האסלבק, שניצל עד תום את חופש הפעולה האדיר שהחבר'ה של פיטסבורג נתנו לו, ואם הוא לא היה מוסר את האינטרספשן ההוא שגמר לסיאטל את המשחק, אז הוא היה היום ה-MVP, והייתי הרבה יותר שלם עם הבחירה הזאת. אבל השופטים ביטלו את המסירה שלו לסטיבנס לקו היארד האחד, ודארל ג'קסון שנעלם מסוף הרבע הראשון חתך לאמצע, בזמן שהאסלבק מסר עמוק כדור שאפילו אייק טיילור במשחק מזוויע לא יכול היה להשמיט.

חלק שנוטים להתעלם ממנו, או לא לייחס לו את החשיבות הראויה של ההגנה וההתקפה, הוא החלק של הקבוצות המיוחדות. אבל אלה של סיאטל הפסידו להם את המשחק לא פחות מהשופטים. ג'וש בראון, באיצטדיון סגור, החטיא 2 שערי שדה ממרחק גדול, לא בגלל המרחק אלא משום שהוא לא כיוון טוב. מי שחושב שזה היה רחוק לו מדי, שיסתכל באיזו קלות הוא הבקיע מ-47 יארד כשלא היה עליו לחץ.

אבל מצבו טוב לעומת הפאנטר שלהם. אם לטום רואן יש היום עדיין עבודה, אז כולנו צריכים ללכת לבוסים שלנו ולבקש העלאה במשכורת. 3 פעמים הוא עמד קרוב לחצי אבל בצד של סיאטל, 3 פעמים הוא בעט לטאצ'-בק. במיוחד במחצית הראשונה, לפני שפיטסבורג הצליחה איכשהו לברוח. אם הוא היה קובר את הכדור ליד קו השער, סיאטל היתה מצליחה לעלות ליתרון יותר גדול מ-0:3. זה, כמובן, בהנחה שהזברות לא היו מוצאות איזה תירוץ לעצור אותם במקום שפיטסבורג לא מצליחה.

לא השופטים ניצחו לפיטסבורג את המשחק, אבל הם מאד, מאד, מאד עזרו. כל החלטה גבולית הלכה לכיוון של הסטילרס, וכמה החלטות לא גבוליות, גם הלכו לכיוון של הסטילרס. אני דווקא חושב שלא היו צריכים לבטל את הטאצ'דאון של ביג-בן. אצלנו בפאב הדיעות (המאד רעשניות) היו 2 בעד טאצ'דאון, 2 נגד והמלצרית, שלא הצליחה בכלל לראות את הכדור. במצב כזה אתה לא הופך את ההחלטה. אבל היו מספיק מקרים מרגיזים אחרים, וכולם הלכו לכיוון אחד בלבד.

אז מה היה לנו? המשחק האחרון של השנה לא התעלה לרמה גבוהה, אף כוכב לא התעלה על עצמו וחלקם עשו במכנסיים בגלוי. אף שחקן משנה לא התעלה על עצמו, והשיפוט היה גרוע. לא הדרך שבה אנחנו רוצים לזכור את המשחק הזה עד שספטמבר יבוא, בעוד יותר מ-200 יום.

אז בוא ניקח רגע נשימה עמוקה, נזכור כל אחד מאיתנו איזה רגע מתוק של הקבוצה שלו השנה. לכל אחד יש כזה, אפילו לאוהדים של פריסקו.

אצלי זה המחזור השלישי, ה-26 לספטמבר. המאנדיי נייט בין דנבר לקנזס סיטי. בבוקר המשחק אשתי ילדה את הבן שלנו, עומר. בלילה, אחרי שלא ממש הצלחתי לישון, קמתי וראיתי משחק מעולה, וניצחון גדול על יריבה מושבעת. מומלץ מאד כשאתה גם ככה בהיי.

הנה, אני כבר מרגיש יותר טוב.