כשמוני פאנן בכה

"הדבר שהכי קשה לי במכבי ת"א, הוא זה שהכל פתוח", אומר שארונאס יאסיקביצ'יוס במהלך סרטו של דני ענבר "השאראס של המדינה", המלווה את מסעו של השחקן וקבוצתו לשעבר אל גביע אירופה השני ברציפות, במוסקבה. "לכל קבוצה יש את הסודות שלה, את היחסים שלה, את השקט שלה. בברצלונה היינו נוסעים באוטובוס משלנו, כשכל מי שמלווה את הקבוצה היה נוסע באוטובוס נפרד. אבל במכבי הכל פתוח וזה לא הגיוני".

הפתיחות הזו היא המשפחתיות המפורסמת של מכבי תל אביב. מנגנון המבוסס על ניהול מקצועני ברמות הגבוהות ביותר, עם נגיעות קטנות של שכונה, של ישראל. המנגנון הזה איפשר לערוץ הספורט ומכבי תל אביב להרים ערב מרשים בהיכל נוקיה, בו עלו לרגל 4,000 צופים, כולל תמהיל מוזר של ידוענים כמו טון קאנן וארקדי גאידמק (היתה אפילו לחיצת יד), איל ברקוביץ', שלמה שרף, וגם מוקי משב"כ ס, כדי להצדיע לגדול שחקני ישראל, סליחה ליטא, שארונאס יאסיקביצ'יוס. מיקי ברקוביץ' והשועלים האחרים מתקופתו העדיפו את יאיר לפיד והכורסא החמה.

המשפחתיות הזו גרמה לליטאי, שהגיע למכבי אחרי שנבעט מברצלונה, להיבהל מכמות החום שעטפה אותו מהרגע בו פגשו עיניו את הקרחת הבוהקת של מוני פנאן, אבל יחד עם זאת הוא ידע בפנים כי מדובר באהבה ממבט ראשון. כי ככה זה במכבי, יעידו כולם: אהבה בלי פשרות. אנחנו מייצגים כאן את המדינה וזה כבר עניין רציני. שאראס לא התחבר מהתחלה לכל הביחד הזה, ולא חסך מאיתנו את הרטינות שלו לגבי הפתיחות המוגזמת של האנשים ברחוב והעיתונאים שסיקרו את הקבוצה.

גם במהלך הסרט של ענבר שאראס מתלונן על חוסר הסבלנות של האנשים שבסך הכל רצו לתת לו אהבה. ובמקרים אחרים, כששפר עליו מצב רוחו, הוא היה גם האיש הכי מגניב בעולם לאותם אנשים מעצבנים. אבל ככה זה כשאתה מלך: כולם רוקדים לפי הפיק אנד רול שלך.

למרות הציניות הזאת, חשוב עדיין לציין כי רעיון האימון הפתוח לקהל, בו ניתנה לילדים הזדמנות לשאול שאלות את אליליהם, הוא מבורך וצריך להיעשות לעיתים קרובות יותר. גם בחירת הלוקיישן של ערוץ הספורט, שהעניקה לסרט את הפלטפורמה המתאימה ביותר, ראויה לשבח.

שאראס היה ונשאר שחקן ענק ומפלצת רייטינג, והוא היה זה שהשפיע יותר מכל אחד אחר על שתי הזכיות של מכבי ת"א ביורוליג. הקהל ביד אליהו התגעגע לראות את הפרצוף שלו, והוא קיבל את זה על מסך של 40 מטרים. אחרי שהאורות עלו, הדמעות יבשו וגאידמק הסתנן החוצה, הופיע חתן השמחה על המסך בשידור ישיר מאינדיאנפוליס הקפואה, לקול תשואות הקהל, ודיבר בלייב עם חבריו לקבוצה, שנהנו לשאול אותו אם יש שם מישהי שמכבסת לו את התחתונים. שאראס צחק, מוני פנאן בכה, וכולם בהו ביאסיקיי, שחקן שביקר אותנו לשנתיים תמימות, כאילו הוא תלה את נעליו לבלי שוב.

"אני מתגעגע ליד אליהו", אמר השאראס, "ואני רוצה לחזור לשחק שם לפני שאפרוש", סיים. "כולנו יודעים שאתה ישראלי", ניסה הכרוז, "אני קודם כל ליטאי ואני גאה בזה, למרות שלבי הוא צהוב", חתם שארונאס את הדיאלוג הדרמטי. ורק וויל סולומון הביט בשאראס, שהתנפח לו מול העיניים למימדים של 40 מטרים, כמו בסיוט, וחשב על המשחק ביום חמישי, נגד ברצלונה.