דקירה בלי רייטינג

שני אוהדים שויתרו על בילוי בשמש הנעימה לטובת צפייה במשחק כדורגל, גמרו את היום בבית-חולים. ילדה אחת נפגעה בראשה מאבן, בחור צעיר נחתך (שלא לומר נדקר), כשמסביבם מהומת אלוהים. לא, זה לא קרה בסכנין, בטדי, או בדרבי התל-אביבי. אם זה היה קורה במקומות הללו, האירוע הזה היה פותח את דיווחי המחזור בטלוויזיה או בעיתון, הרבה לפני ההפסד הראשון של טון קאנן, ובצדק. הבעיה היא שאין כאן שום פרט פיקנטי כמו מלחמת הערבים ביהודים בדוחא ולהיפך, אין פה שום הזדמנות לתייק שוב את אוהדי בית"ר כברברים היחידים בכדורגל ולנקות את מצפוננו, אפילו אין כאן רייטינג שמן כמו בדרבי בין מכבי להפועל ת"א. מה לעשות שהדרבי של פ"ת לא עומד בקריטריונים האלה, למרות שנחצה בו שוב קו אדום בכל הנוגע לאלימות במגרשים. את הדיון בגועל הנפש הזה, שכולל תמיד את חברי הכנסת העלובים שמנסים לקפוץ על עגלת הפרסום הקל ולקשקש איזה משהו בנושא, נדחה עד למשחק הבא בין סכנין לבית"ר או לדרבי התל-אביבי. יוסי שריד ואחמד טיבי לא ילכלכו את הידיים בשביל כמה פצועים בדרבי הפתח-תקוואי חסר הרייטינג.

נוון ספאחיה הוא אחד המאמנים היחידים ביבשת שמציבים מצ'אפ לפיני גרשון. בשני המשחקים מול מכבי תל אביב הוא מצא את התשובה להתקפה של גרשון, שמתבססת בעיקר על פיק אנד רול ועל יכולת המסירה של ניקולה וויצ'יץ'. הקרואטי גרם למכבי תל אביב לצאת מתוכנית המשחק שלה, אבל הוא לא הראשון. גם בשנתיים הקודמות ניצחו הצהובים משחקים לא מעטים למרות כדורסל לא מזהיר, פשוט משום שהיו מוכשרים יותר מיריבותיהם. מכבי יכולה היתה לנמנם במשך 30 דקות, ואז לחסל את היריבה בכמה חטיפות ושלשות.

כך היא גם חזרה למשחק ביום חמישי, אבל כוחה לא עמד לה. מכבי איבדה את הקילר אינסטינקט של שאראס, שהיה חסר לה בדקות האחרונות, אבל לא רק אותו. נכון לעכשיו, פחות מדי שחקנים תורמים לה. לפני שנתיים, במשחק המופלא מול קבוצה ליטאית אחרת, ז'אלגיריס קובנה, החזיקו את מכבי במשחק שאראס ודייויד בלותנטל, שעלה מהספסל, בזמן ששאר שחקני החמישיה לא תפקדו. את המסירה המכרעת מסר גור שלף לדרק שארפ – שניהם מחליפים. בעונה שעברה חיפה דיון תומאס על פציעות של ניקולה וויצ'יץ' וערבים חלשים של מייסיאו באסטון. העונה, ג'יימי ארנולד עף לספסל אחרי איבוד אחד, יניב גרין אבוד ושרון ששון נחתך בקיץ מאוראל גרייט. מכבי היתה זקוקה לעוד שחקן כדורסל טוב אחד כדי לנצח, ואז ההכנה המופתית של ספאחיה היתה יורדת לטימיון. אם פיני גרשון לא ירשה למחליפים שלו לטעות (או לחילופין יביא במקומם שחקן שהוא מאמין בו), היעדרו של השחקן הזה יעלה למכבי באובדן הגביע.

בתחילת העונה היה לי, כמו לרבים מאוהדי הכדורגל בארץ, ספק גדול לגבי העתיד של ראובן עטר בליגת העל. לכל אורך עשרת המחזורים הראשונים של העונה חרב הפיטורין ריחפה סביב התלתלים של המאמן. בתנאים הבלתי אפשריים, בין אשר אלון ליאמר, ועל רקע מחלוקות בין עבדול ראזאק לבנין ובין מסודי לשאר העולם, עטר היה אמור להיות מראשוני המאמנים למסור את המפתחות. לנתניה היו נתוני פתיחה דומים, אולי אפילו קשים יותר, מאלה של העולה השניה, הפועל כפר סבא. הקבוצה, למי שלא זוכר, פתחה את העונה עם שלושה הפסדים. אחרי שני שליש ליגה היא במקום השישי.

אבל הדבר הכי מרשים אצל עטר ונתניה היה העובדה שהמאמן שיחק כדי לנצח, למרות שלכאורה היה צריך להיות מרוצה מנקודה. החילוף של שלומי אדרי במחצית היה מעולה, ואחר כך גם ההעלאה של עבדול ראזאק וההימור על התקפה גם בעשרה שחקנים. עטר עשה בית ספר בחילופים לטון קאנן, שהכניס את המחליף הראשון שלו, איל ברקוביץ', רק עשר דקות לסיום. צריך לסייג: מכבי נתניה צברה את שלוש הנקודות אחרי שלושה משחקים ללא ניצחון, אבל כשמסתכלים על ההישגים הצפויים של רוני לוי, הפטפטת של קאנן ופרננדז, חוסר היציבות של קשטן והפועל ת"א וההידרדרות של ניצן שירזי ובני יהודה, ברור מי מאמן העונה בליגת העל, לפחות עד כה.

טרייסי מקגריידי ויאו מינג ירכיבו 40 אחוז מחמישיית האולסטאר של המערב ב-NBA. מקגריידי ויאו משחקים בקבוצה, יוסטון רוקטס, שהמאזן שלה הוא 29:17, השלישי מלמטה בליגה. בעצם, גם "משחקים" הוא מונח בעירבון מוגבל, כי יאו היה מושבת ב-21 משחקים העונה וטימאק ב-12.

אבל מיליארד סינים לא יכולים לטעות, וככה יאו מקבל יותר קולות מלברון ג'יימס או מקובי בריאנט. בעצם, צודקים גם 300 מיליון האמריקאים שבחרו, כי לדירק נוביצקי ולאלטון ברנד, שני מועמדי MVP לגיטימיים, לא מגיע להיכנס במקום יאו ומקגריידי. וינס קרטר, שאחרי שנבחר על פארש בשנים קודמות, לא צריך להיות שם דווקא בעונה שבה מגיע לו. וראשיד וואלאס, שצועד עם דטרויט לעונה קסומה, יהיה בחמישייה רק כברירת מחדל במקום ג'רמיין אוניל המדשדש והפצוע. אכן, בחירה מעולה. אני עדיין בשוק מכך שגרנט היל, שכל הקריירה נכנס לאולסטאר למרות שבילה אותה במכוני פיזיותרפיה, לא בפנים.

קשקושי הגלובליזציה של דייויד שטרן עברו כבר כל גבול. צריך להימתח מתישהו הקו בין שיווק נכון לפארסה, ואצל הקומישינר הבלבול רק גדל מרגע לרגע. איזה מזל שאנחנו לא מיליארד איש. אחרת הייתם רואים בחמישייה של המזרח אחד, שרונאס יאסיקביצ'יוס.