המלחמה האמיתית על הסופרבול

קודם כל, בואו נבהיר פה משהו: היום הכי טוב למי שבאמת אוהב פוטבול הוא לא הסופרבול, אלא סיבוב הפלייאוף שלפניו. גמרי החטיבות מספקים לא רק פוטבול איכותי יותר (למרות שחייבים להודות שכבר שנתיים ברציפות קיבלנו סופרבולים לא רעים בכלל), אלא בעיקר חוויה שיותר מעוצבת עבור חובבי המשחק ופחות מיועדת ללק בתחת לכל שאר העולם שיבוא לראות גם.

אז שבוע שעבר החוויה המשובחת הזו קצת נגזלה ממני. התכוונתי לשבת בבית ולראות, כי אור לא היה בבית עדיין בתחילת המשחק הראשון, אבל אז טען שאנון שארפ שאפשר לראות אצל בוסטונפול, אז קבעתי עם יו דאגלס להיפגש שם. עכשיו, למען ההגינות, חובה לציין שמר בוסטונפול היקר הזהיר אותנו שהוא מזפזפ לסנוקר בהפסקות הפרסומות, אבל לא הערכתי נכונה עד כמה יהיה בעייתי העניין של הזפזופ חזרה.

וככה יושבים עבדכם הנאמן ויו דאגלס ורותחים בזמן שאנחנו מחמיצים את הטאצ'דאון הראשון של פיטסבורג בגלל שמר בוסטונפול וידידו אבי חייבים לראות את גיבלרט וסאליבן נגד הנרי היגינס ואלייזה דוליטל בגלגולי ביצים. קצת סדרי עדיפויות, רבאק! (בוסטון מותק, אל תיעלב, אוהבים אותך הרבה למרות הכל).

ושאנון שארפ? מר שארפ הנקניק, אוהד דנבר עאלק, לא טרח להגיע בכלל למחצית הראשונה, (כי חייבים לתת זמן איכות לחברה" – זו שדבוקה אליו 24-7, אתם מבינים...לא חשוב). אוקצור, מגיע שארפ במחצית ואנחנו עפים מהחגיגה בסנוקר לבית של אור, שבינתיים הגיע. כמובן שהחמצנו את מופע המחצית. (גם אותך אוהבים הרבה, שארפ, למרות שאתה לא רציני).

אפשר היה לקוות שהסופרבול ייתן איזה פיצוי, אבל לא. כבר שבועיים שוברים ת'ראש איפה רואים. אנחנו צפייה המונית לא ממש אוהבים, אז צריך בית. אצל אוהד הניינרס לא בא בחשבון, מכל מיני סיבות. אצל אחי אוהד הג'טס גם לא, כי בכל זאת בת זוג לו, שאינה נמנית על אחינו בני עדות הפוטבול. אצלי יש אשה מעדה דומה וגם כן תינוק. בסוף הוחלט שרואים אצל עוד בוסטונאי אחד, אי-שם בסוף העולם, פינת חולון. לא שאצלו אין אשה וזאטוטה שצריכה לישון בשעות האלה, אבל הבנאדם טוען שיהיה בסדר, אז מי אנחנו שנשבור לו את המלה?

רוזנטל הוורקוהוליק אומר "תעזבו אותי באמא'שכם, אני אראה לבד וככה אוכל לעשות את הכתבה מהר ולעוף לישון". תמיד ידענו שמשהו אצלו בראש לא מהעם היהודי, אז שיראה לבד בחושך, הפולני (הערת עורך: שתוק, הדיוט. פולני, פולני, אבל לא אוכל גפילטע פיש).

בקיצור, בחיפושינו אחרי חוויית צפייה אנושית, אנחנו נודדים לפאתי גוש דן, למחוזות לא נחקרים של הרפובליקה החובתית. איפה נמצא שם מי יביא לנו אוכל בשעות הקטנות? איך נמצא את זה בכלל? שאלות מטרידות בזמן שאנחנו ניצבים מול המשחק האחרון, שאחריו תבוא השממה הגדולה, זו שתימשך עד ספטמבר. יאללה, פיטסבורג וסיאטל, שון אלכסנדר וג'רום בטיס, ביג בן ומאט האסלבק, תשאירו לנו טעם טוב בפה.