טובים
1. מר 81. קובי בריאנט קלע 81 נקודות מול טורונטו. הכל כבר נאמר והכל נכתב והכל ידוע. אבל גם למדור ספורט, מכובד ככל שיהיה, מותר לפעמים להתנהג קצת בילדותיות, וכמנהג הילדים לחזור פעם נוספת גם על מה שכבר נטחן בכל פורום. הרי בסופו של יום כל ילד חולם עכשיו לקלוע 81 כמו קובי, וגם אם זה אומר לשחק אנוכי, וגם אם זה אומר שזה אנטי כדורסל, זה עדיין מצית את הדמיון ומעורר את החושים. וזה לא פחות חשוב מכל תצוגת הגנה של ממפיס, אשר מסוגלת לסיים משחק בתוצאה שבה שתי הקבוצות יקלעו פחות מ-81, ולא פחות חשוב מכל מהלך טקטי, מבריק ככל שיהיה, של לארי בראון. אז סטנדינג אוביישן לקובי בריאנט, ועוד אחד לקינוח.
2. בצל האירועים. באותו לילה מר ונמהר, בו קובי בריאנט חיסל טריפל טימז של טורונטו כאילו היו חטיפי שרימפס, שוחק גם אחד המשחקים המדהימים של השנה, ואחד שרשום מעתה גם בספר השיאים של הליגה. סיאטל החלשה וחסרת עמוד השדרה ההגנתי באה לפיניקס, ב- 22.01.2006, וניצחה אותה בתוצאה 149:152, שיא נקודות בעשור האחרון, ותוך ששתי הקבוצות קולעות 32 שלשות, שיא NBA. אז נכון שהיו גם שתי הארכות במשחק הזה, ונכון שקובי יותר גדול, אבל בכל זאת, משחקים כאלו מגרים אף הם את החושים, ומספקים הנאה גדולה מן המשחק בליגה הטובה בעולם.
3. חוזרים בתשובה. פילדלפיה שיחקה 3 משחקים בלי אלן אייברסון בשבוע האחרון. כולם חזו קריסת מערכות, וחשבו שבלי האבא הגדול הילדים יאבדו את הראש. הניצחון על ניו יורק, ועוד יותר הניצחון על אורלנדו, ללא התשובה, גרמו לשאר השלד של פילדלפיה להרים את הראש. הם מסוגלים לנצח גם בלי AI, והם אפילו מסוגלים, רחמנא ליצלן, לשחק הגנה ראויה לשמה. בשני הניצחונות הללו ספגה פילדלפיה בממוצע 78.5 נקודות, בניגוד מכמעט 102 שהיא סופגת בממוצע כאשר אייברסון על המגרש.
אז נכון שאייברסון חיוני לפילי לפחות כמו שאנסטסיה מיכאלי חיונית למפלגת "קדימה", אולי טיפה יותר, אבל עדיין, זה לא אומר שאי אפשר לגמרי גם בלעדיו. יש חיים גם מחוץ לתשובה.
4. רון רון? ארטסט? בחמישייה הטובה? מתי זה קרה בפעם האחרונה? השבוע רון רון שיחק בסקרמנטו העיר, אחרי שני משחקי חוץ מאז שעבר בטרייד, וקפץ ברבע הרביעי להציל כדור. הוא נחת באיזור השורה הראשונה של היציע. מישהו חושב שדיוויד שטרן ירחיק אותו הפעם?
רון רון חזר אלינו, הוא משחק כבר מספר משחקים ולא נראה כאילו החסיר זמן. הוא חלק מן ההתקפה, עוזר בהגנה ועכשיו רק נותר לראות אם כל זה יעזור לסקרמנטו להפוך את המגמה ולייצר ריצה מאוחרת לפלייאוף. יש להם כלים לכך, נראה אם זה גם יתממש.
5. שקט במערב הפרוע. דאלאס עוברת עונה נפלאה, ומקבלת מעט מאד תקשורת ביחס להישגים. הנחמד בכל הסיפור הוא שככה מעדיפים את זה בממלכת קיובן השנייה. ולמה השנייה? כי בשקט בשקט, בלי נאש ובלי פינלי, קיובן שוב בנה אימפריה אשר נותנת עונה גדולה, ודאלאס שווה במאזן לסאן אנטוניו בקרב הישיר על המקום הראשון במערב, עם מאזן 10:36 ועם 10 ניצחונות רצופים.
נוביצקי הבלתי נלאה מעניק גב מושלם לג'ייסון טרי, שנותן עונה נהדרת, לג'וש האוורד הנפלא, למרקיז דניאלס (שעדיין לא פרץ כפי שהוא יכול), לדווין האריס, שעוד יהיה שחקן גדול בליגה הזו ואפילו לסטקהאוס, אשר חזר מן הפציעות חד וטוב. הכימיה הקבוצתית טובה, ואם רק היה שם סנטר נורמלי אולי הם היו מועמדים לגיטימיים ללכת רחוק רחוק גם אחרי אפריל. ומצד שני, לך תדע, אולי זאת באמת העונה שלהם?
רעים
1. קוצבי לב. הפייסרס מאינדיאנה היו אמורים לפי התוכנית ללכת השנה עד הסוף. אז נכון שרון רון הרס את התוכנית בפעם השנייה ברציפות, אבל האם קבוצה תלויה עד כדי כך בשחקן אחד? גם בהיעדרו של ארטסט, הקבוצה צריכה הייתה להפגין השנה רוח לחימה הרבה יותר משמעותית מזו שאנו רואים כעת. במצב הנוכחי, עם מאזן שלילי (22:21) ועם שישה הפסדים רצופים, אינדיאנה מתחילה לראות גם את הפלייאוף לוט בערפל. הפציעה האחרונה של ג'רמיין אוניל, לחודשיים לפחות, לא משפרת את המצב. העונה של אינדיאנה נזרקה לפח, ואני לא אתפלא אם גם סטויאקוביץ' ימשיך להיראות רע גם שם וישתלב היטב באווירת הנכאים המקומית.
2. חתולי רחוב. העונה השניה של השארלוט בובקאטס מסתמנת כאסון בהתהוות. 13 הפסדים רצופים והמאזן הגרוע בליגה לא באמת מספרים את הסיפור, למען ההגינות. שארלוט היא הקבוצה הפצועה בליגה, וסובלת מחוסר מזל משווע. לא שלפני כן הייתה שם קבוצה ראויה לפלייאוף, אבל ראינו חבורת לוחמים צעירים , אשר מאמינים שיום אחד הם יוכלו לקחת את גאוות היחידה שלהם אפילו צפונה מצומת קסטינה. ועכשיו? ג'ראלד וואלאס, אמקה אוקאפור, קארים ראש, ברווין נייט, קית' בוגאנס, שון מאי - אלו הפצועים של הקבוצה נכון לעכשיו. אז עם היד על הלב, איפה הייתה סאן אנטוניו בלי דאנקן, מאנו, ברוס בואן, רוברט הורי ומייקל פינלי?
3. חלומות מתנפצים. בגולדן סטייט היה מי שחלם על פלייאוף השנה, והיה מי שהעז גם לחלום מעבר לסיבוב הראשון. ההתלהבות מן הלוחמים מוצדקת, ברמת העיקרון, בזכות הרכב שחקנים צעיר ומוכשר, ובזכות המהלכים האמיצים של כריס מאלין. אבל המציאות טופחת על הפנים. מאלין לא הצליח להביא את רון ארטסט, שהלך למי שעלולה להיות יריבה על מקום בפלייאוף, והקבוצה טובעת בבינוניות מרגיזה. 8 הפסדים בעשרת המשחקים האחרונים רק מדגישים את הצרה.
4. מרכוס האיום. אין שום סיבה שבעולם שכריס פול, רוקי ועולל רך בשנים, ישחק עם קרע ברצועות של יד שמאל, עם חבישה מגבילה, ועם כאבים, ומרכוס קמבי ישב חודש על אזרחי בגלל פגיעה בזרת הקטנה, הפינקי. אז חיכינו למר קמבי חודש ימים, בעונה מטורפת שלו, עונת קריירה, ובמשחק החזרה הוא נפגע שוב. עכשיו כואב לו. וכאשר למרכוס האיום כואב אפשר להמר שהוא לא ישחק כדורסל. ואכן מרכוס שוב מחמיץ משחקים ונח בצד, מחלים ונהנה מהחיים. קמבי מקפל לתוכו את כל הפגמים של שיטת החוזים המובטחים.
5. סערה על ההדסון. פינת כריס קרוס ע"ש כריס מיהם מארחת הפעם, לראשונה בתולדותיה, קבוצה שלמה - ניו יורק ניקס. אלא שיש להוסיף הערה מבארת תחילה: השחקנים לא אשמים בעובדה ש-25 חמישיות שונות נוסו עד כה על ידי לארי בראון. הם גם לא אשמים בזה שהבורג הכי מסובב היום בליגה כבר לא נעוץ במוחו של רון ארטסט, אלא דווקא שייך למוח שאמור לנווט את התנהלותה של קבוצה שלמה.
אין שום סיבה שבעולם שדייויד לי, רוקי מוכשר, ישחק 49 שניות מול פילדלפיה, ויתרום 0 עגול ויפה בהתאם, וישחק 29 דקות שני לילות לאחר מכן מול אטלנטה, ויתרום 18 ו-6 בהתאם. עוד פחות מובן מדוע שוב לילה לאחר מכן לי משחק רק 5 דקות ועוזר מאד למאמץ הקבוצתי עם 2 נקודות.
אין שום סיבה שבערב אחד צ'אנינג פריי, עוד רוקי משובח שיכול היה לפרוח בכל מועדון אחר, ישחק חצי שעה ויתרום 18 ו-7, באחוזים טובים, ובערב אחר ישחק רבע שעה ויתרום רק 4.
איזה ביטחון אמור להיות לשחקן שיכול בכל ערב נתון לשחק או לא לשחק? לשחק 35 דקות או 35 שניות?
צופים 5
כמדי שבועיים אנו ממליצים על 5 משחקים מרתקים לקראת השבועיים הבאים. לא בטוח שתוכלו לראות אותם בטלוויזיה הישראלית, אבל שווה לנסות:
1. 05.02.2006, בין שבת לראשון, 03:00, אינדיאנה מארחת את דטרויט- הכל תם ונשלם, אבל הקהל לא נוטה לשכוח. אינדיאנה בכושר רע, דטרויט כרגיל בכושר.
2. 08.02.2006, בין שלישי לרביעי, 03:30, דאלאס מארחת את הלייקרס- בפעם האחרונה שהקבוצות נפגשו, פיל ג'קסון עצר את קובי מלקלוע 80, מה יקרה הפעם?
3. 09.02.2006, בין רביעי לחמישי, 04:00, פיניקס מארחת את ממפיס- ההתקפה הכי טובה בליגה מארחת את (אולי) ההגנה הכי טובה. מפגש סגנונות, שתי קבוצות אדירות.
4. 12.02.2006, יום ראשון בערב, 22:30, מיאמי מארחת את דטרויט- שאק מתחמם? דטרויט עדיין מאיימת על השיא של שיקגו?
5. 14.02.2006, בין שני לשלישי, 02:00, קליבלנד מארחת את סאן אנטוניו- אי אפשר בלי המלך ג'יימס שיקבל את ברוסלי בואן על הראש. יהיה מעניין.