לפני הטור השבוע, יש לי עיצה לחיים שלא קשורה לפוטבול. אל תתחתנו עם פולניות. רוזנטל יגיד לכם לא להתחתן בכלל, אבל אם כבר תעשו את הצעד הזה, לפחות לא עם פולנייה. ואם כבר התחתנתם, ועוד עם פולניה, אז אל תצטננו בחורף כשיש תינוק בבית, כבר עדיף לחטוף את החיידק הטורף.
עכשיו, יש לי שאלה. ביום ראשון האחרון, בשעה 8 בערב, כמה מכם התיישבו באופן אוטומטי על הספה, והעבירו לערוץ המזרח התיכון, רק כדי לראות שם משהו בשחור לבן? אני יכול לכם שאצלי היד התחילה לרעוד (ולא רק מהחום). העברתי לפוקס - הראו שם גולף, שגם זה לא ספורט (לא כליפא - זה לא! ספורט). אמאל'ה מה עושים עכשיו? שאלה טובה, ואני חושש שאין לי תשובות למתמכרים החדשים. המכורים הוותיקים ודאי הקליטו, והכינו את עצמם נפשית, אבל כל פעם מחדש זה מכה בך. עד ספטמבר יש עוד הרבה, הרבה זמן.
למען האמת, יש עוד משחק אחד, שבו מייק שאנאהן וג'ייק פלאמר ייפגשו עם ג'ון פוקס וג'ייק דלהום, אבל המשחק הזה יהיה בהוואי, והוא לא ממש נחשב. אז נשאר בעיקר לעקוב אחרי קרוסלת המאמנים המדהימה, ליהנות קצת מסבלם של הריידרס ומחוסר היכולת שלהם להחתים מאמן, ולהעריך את היכולת של ניק סייבן לצאת מנצח גם מהחלק הזה של העונה. קייפרס ומולארקי נכשלו כמאמנים ראשיים, אבל כמתאמים הם היו ויהיו מצויינים. וכמובן, באפריל יבוא אלינו לטובה הדראפט, השנה אומרים שהוא צפוי להיות משהו מיוחד.
טוב, בסדר, יש גבול ליכולות ההדחקה שלי. נשאר עוד משחק משמעותי אחד העונה. לקח לי קצת זמן, אבל בסוף התאוששתי מהמפלה המוחלטת של דנבר, וכיוון שזה משחק הפוטבול האחרון שנשאר, אז בוא ננסה להתכונן אליו כמו שצריך.
אנטי קליימקס
נראה מה אומרים ב-ESPN לקראת המשחק: טרל אוונס בדרך לדנבר. מה הקשר למשחק? זהו, שכנראה הדבר הכי מעניין לקראת הסופרבול הקרוב, הם דברים שלא קשורים אליו. אחרי חיפוש מעמיק מצאתי שתי כתבות צבע לקראת המשחק, שתיהן על תאונות. על המיניבוס של שחקני סיאטל נפל השער האלקטרוני, והאוטובוס של פיטסבורג מגיע לדטרויט לתחנה האחרונה שלו.
אני באמת מנסה להתלהב, זה בכל זאת המשחק האמיתי האחרון שנראה העונה. נתחיל במאמנים. מייק הולמגרן דווקא היה כבר בסופרבול פעמיים, ואפילו ניצח פעם אחת. אבל בפעם האחרונה שהוא היה בסופרבול, הוא נתן לקבוצה היריבה להבקיע כי הוא התבלבל בספירה של הדאונים. אופס. אולי מהצד השני תבוא הישועה? מי שמכיר אותי, ואת חוסר ההערכה שלי לביל קווהר, כבר יודע שגם משם אני לא אופטימי.
ביל קווהר הוא שמרן ופחדן. אני יודע שאני אקבל תגובות בנושא הזה, במיוחד לגבי קווהר, אז בואו נסתכל בצורה שבה הוא ניהל את משחק גמר ה AFC: ריצה, ריצה, דאון שלישי ארוך ומסירה. למזלו, היה לו את ביג בן שישלים את המסירות, וממולו היה את דנבר שלא ידעה לנצל את העובדה שהוא ניסה בכל הכח להחזיר אותה למשחק במחצית השנייה. אני אראה למה אני מתכוון:
במחצית התוצאה היתה 3:24, והכדור של פיטסבורג. המהלכים בדרייב הראשון היו מסירה לשבעה יארד, ריצה למינוס 3, מסירה שבעה יארד ודאון ראשון. ריצה ל-2, ריצה ל-5, מסירה ל-14 יארד ודאון ראשון. ריצה ל-0 יארד, מסירה לא מוצלחת ומסירה ל-7 יארד. פאנט. וזה עוד היה נסיון אמיץ. בדרייב הבא, זה היה ריצה ל-3, עוד ריצה ל-3 יארד, ומסירה לא מוצלחת. אחרי הפאנט, דנבר השיגה טאצ'דאון וצימצמה ל 24:10. ככה זה גם המשיך. כשלא היתה ברירה, כשהוא רצה קצת לשנות, אז קווהר נתן לביג-בן למסור. ברוב הזמן, ראינו נסיונות ריצה, שלרוב לא הספיקו.
ואין מה להוריד זמן מהשעון בשלב כל כך מוקדם. במחצית השניה דנבר השיגה שני טצ'דאונים ארוכים. בהתחלה הם עברו 80 יארד ב 2:24 דקות, ואח"כ 85 יארד ב-3:47. לא הפאסט ברייק של אינדי, אבל עדיין מספיק מהר כדי להשאיר סיכוי סביר.
זה הזמן שבוא צריך לשים את הרגל על הגרון ולחתוך, ולא לשחק שמרני ולתת לקבוצה הביתית מומנטום ואמונה שהיא יכולה לעשות שינוי. נכון שבדטרויט הקבוצה הביתית, זאת שתביא יותר קהל, אמורה להיות פיטסבורג. עדיין, אני מקווה בשבילם שהם לא יהיו תלויים בבחירת המהלכים של המאמן שלהם ברגעים המכריעים.
שלא תבינו מכל האמור לעיל שצפוי סופרבול משעמם, אלא רק שהשחקנים שהגיעו הם לא בדיוק כוכבי על שמרתקים את המדיה, כמו אותו טרל אוונס, שגם אחרי שלא שיחק יותר מחצי עונה הוא עדיין מספק יותר כותרות מכל אלה שהולכים לשחק במשחק הכי גדול של השנה, ביחד.
נוחרים אל התואר
השחקנים בסיאטל נראים כל כך משעממים, שהם הצליחו להרדים את כל העולם שלא ישים לב אליהם. אולי זה בכוונה? כי עם כל הכבוד לפיטסבורג, ולרצון שלי שקבוצה מה-AFC תזכה, איך אפשר להגיד שהסטילרס הם פייבוריטים כל כך ברורים? הסיהוקס הם קבוצה כל כך מאוזנת, שמחוברת ביחד כל כך טוב, שלא ברור למה הם לא הפייבוריט הגדול פה. למעשה, אין להם כמעט חוליה שהיא חלשה.
מה שאולי מסמל יותר מכל את הסיהוקס האלה, היא העובדה שהם ויתרו על קורן רובינסון עתיר ה"הייפ", והביאו את ג'ו ג'רובישיוס המשעמם. אולי משעמם, אבל את הקטע של לתפוס את הכדור ולא להפיל אותו כל הזמן הוא יודע מצויין.
לסיאטל יש את קו ההתקפה הכי טוב בליגה, ולו רק בזכות העובדה שארבע חמישיות מתוכו משחקות ביחד כבר ארבע שנים. השנה, שלושה מהם בפרובול. בכלל, כל משחק הריצה שלהם בפרובול. 3 שחקני קו ההתקפה, הפולבק, וכמובן שון אלכסנדר. זאת הקומבינציה שפיטסבורג תצטרך להאט, כשבמקביל דראל ג'קסון שלא בפרובול בעיקר כי היה פצוע חצי עונה, אנגרם וג'רוביצ'יוץ יתקפו את החוליה האחורית של הסטילרס.
מצידם, שכל הזמן ידברו בעיתונות על הרגע המרגש של משחק הפרישה של בטיס בבית, על ביג-בן (שהוא באמת ענק), אפילו על טרל אוונס. הם בסך הכל יבואו לעשות את העבודה שלהם. את הראיונות לעיתונות אפשר לתת גם ביום שני, או כמה ימים אחר-כך, מדיסנילנד. כמובן, בתנאי שהמאמן שלהם לא יתבלבל בספירת הדאונים.