וול סטריט

הפיסטונס שוב שולחים נציג, קיי-מארט חוזר להיות מפלצת, שאקיל ממשיך לדעוך ומייקל פינלי נעלם. אסף רביץ עם המניות החמות והקרות בליגה

אסף רביץ
30/01/2006

מניות חמות:

ריפ המילטון (דטרויט פיסטונס):

בפלנטה שמחוץ לקובי הפיסטונס הם עדיין התופעה הלוהטת של הליגה השנה. עם מאזן של 5:36 בנקודת האמצע הדיבורים על עונה של 70 נצחונות מתחילים להישמע רציניים. בילאפס וראשיד כבר כיכבו במשבצת הזאת, הפעם תורו של המילטון, ביג בן ופרינס בהמתנה. ריפ עבר השנה התמקצעות- הוא לא תורם הרבה ברוב הקטגוריות אבל הופך לקלע היעיל בליגה בלי תחרות. 51 אחוז מהשדה ומהשלוש זה הנתון השנתי, בעשרת המשחקים האחרונים (כולם נצחונות, למי שלא היה בטוח) היד מאופסת על 57.8% מהשדה ו-61% מהשלוש בדרך ל-22.4 נקודות.


אנטואן ג'יימיסון (וושינגטון):

החלטה מצוינת אחת של אדי ג'ורדן יכולה להיות נקודת המפנה בעונה הבינונית של המכשפים. לפני שלושה שבועות הוא הוריד את ג'יימיסון והייווד המאכזבים לספסל, ואחרי שני נצחונות עם חמישייה של ארינאס וחוטבי עצים החזיר אותם לחמישייה. השניים הבינו את המסר ומאז נראים הרבה יותר טוב, ויותר חשוב- הוויזארדס ממשיכים לנצח. בשמונה המשחקים מאז החזרה לחמישייה (חמישה נצחונות) ג'יימיסון משחק כמו האולסטאר שהוא יודע להיות ומספק 23.6 נקודות, 10.1 ריבאונדים, 2.6 אסיסטים ו-2.6 שלשות.


קניון מרטין (דנבר):

זהירות- דנבר מתעוררת. התבוסות לקליפרס אומנם נראו רע, אבל הן עצרו ריצה של שבעה נצחונות רצופים ו-11 מ-13 הראשונים ב-2006. כרמלו ממשיך לקלוע 30 נקודות למשחק, אנדרה מילר חוזר לנהל את העניינים כמו שצריך, ארל בויקינס חוזר להלהיב, משחק הריצה שלהם חוזר להיות קטלני וכל זה קורה בלי המפלצת העונה לשם מרקוס קמבי שרק עכשיו חוזר מעוד פציעה. קיי-מארט, כמו תמיד, הוא הברומטר. בפתיחת העונה החלשה הוא היה חלש ו/או פצוע, עכשיו כשהכל מתקתק סביבו הוא מתחיל להראות למה הוא מסוגל. ב-8 האחרונים יש לו 17.6 נקודות, 9 ריבאונדים ו-1.4 גגות.


מייק מילר (ממפיס):

השחקן השישי של השנה? בהחלט מדובר במועמד רציני. עושה רושם שהעלייה מהספסל עושה רק טוב למילר- הוא קולע בדאבל פיגרס כבר 20 משחקים ברציפות, השיג טריפל דאבל ומייד אחריו משחק של 18 נקודות ו-16 ריבאונדים, קולע כמעט 3 שלשות למשחק בחודש וחצי האחרונים ויש לו חלק חשוב בריצה המוצלחת של ממפיס השנה. הריצה קצת נעצרה בזמן האחרון, אבל כל זמן שההגנה של הגריזליז בראשות באטייה המצויין תמשיך להיות הטובה בליגה מקומם בפלייאוף לא נראה בסכנה.


הידו טורקוגלו (אורלנדו):

גראנט היל ונלסון פצועים, סטיב פרנסיס עדיין לא החליט אם הוא שחקן כדורסל ואיכשהו אורלנדו יוצאת מהמשבר עם חמישה נצחונות רצופים יפים. רוב המניות על הרצף הזה צריכות ללכת לטורקי החביב שהחליט לשם שינוי לקחת את ההזדמנות שהפציעה של היל סידרה לו. ב-9 האחרונים הוא עומד על 20 נקודות למשחק, ב-5 האחרונים הוא כבר לוקח את ההתקפה עליו עם 23.4 נקודות, 6.4 ריבאונדים, 3.6 אסיסטים, 1.8 שלשות ו-6.6 הליכות לקו. מי היה מאמין שיש לו את זה.

עוד בוואלה!

מלא בסיבים תזונתיים וללא כולסטרול: כל מה שלא ידעתם על אגס ישראלי

בשיתוף חברת גליל

מניות קרות

שאקיל אוניל (מיאמי):

שומרים אותו לפלייאוף, הוא עדיין הסנטר הטוב בליגה, איתו מיאמי הרבה יותר טובה. הכל נכון, ובכל זאת אין ברירה אלא להגיד את זה - שאקיל של השנה זה לא מה שאנחנו רגילים, אפילו ביחס לשנה שעברה הירידה עצומה. האחוזים מהשדה ומהקו נמוכים מתמיד, הוא עושה פאול כל 7 דקות, ירידה דראסטית באסיסטים ובלוקים, ההגנה האתלטית של פיניקס עצרה אותו פעמיים ברציפות וגם איתו ההיט לא נראים כמו קבוצה שיכולה לאיים על התואר. והרי רק בשביל זה הם הביאו אותו.


מייקל פינלי (סן אנטוניו):

פינלי דווקא היה אמור לאהוב את המצב החדש שלו- בלי לחץ להוביל, בלי הגנות שמתמקדות בו, חלק מקבוצה מחוברת ושוטפת שתסדר לו המון זריקות טובות, ג'ינובילי פצוע חצי מהזמן. לא הייתה שום סיבה שהוא לא ייתן 15 נקודות למשחק באחוזים טובים. אבל פינלי מסתפק בפחות מ-10 נקודות אותן הוא קולע בפחות מ-40 אחוז מהשדה, ונראה שהוא נדבק בחוסר החשק של הספרס שמזייפים בדרך למקום השני בליגה. בפציעה הנוכחית של מאנו את המקום בחמישייה קיבל ברנט בארי, ופינלי עולה ל-20 ומשהו דקות, מחטיא כמה שלשות, לוקח ריבאונד מזדמן והולך לאסוף עוד צ'ק ממארק קיובן שמשלם לו 16 מיליון דולר השנה כדי שיעשה בושות אצל היריבה הגדולה.


דרון וויליאמס (יוטה):

ביוטה החליטו ללכת על פוינט גארד בדראפט האחרון והסקאוטים סימנו את וויליאמס. הם עבדו קשה כדי לקבל את המקום השלישי בדראפט ולקחת אותו, ובדרך גם לוותר על פוינט גארד אחר העונה לשם כריס פול. חצי עונה מאחורינו ווויליאמס לא מצליח לגנוב דקות מקליברים כמו מילט פלאסיו וקית' מקלאוד. הוא התחיל בסדר אבל סלואן משתמש בו פחות ככל שהזמן עובר ובינואר הוא מסתפק ב-7.7 נקודות ו-2.6 אסיסטים. כל זה לא היה נורא אם הפוינט גארד שנבחר מקום אחד אחריו לא היה מוביל את ההורנטס לעונה מצוינת ומשחק בשלוש רמות מעל לכל רוקי אחר. עם כריס פול על הגב יהיה לו הרבה יותר קשה לעמוד בציפיות והרבה פחות זמן להתפתח.


סבסטיאן טלפייר (פורטלנד):

את אותה הבחירה השלישית המדוברת יוטה השיגה מפורטלנד, שהחליטה שהיא לא צריכה פוינט גארד כי יש לה את טלפייר. אז הם העדיפו לקחת שוטינג גארד מהתיכונים בבחירה שישית (מרטל וובסטר, 4.2 נקודות בינתיים). כך שבדיוק כמו דרון וויליאמס, גם טלפייר ייאלץ להישפט כשחקן שהקבוצה שלו ויתרה על כריס פול בגללו. בשנה השנייה שלו בליגה טלפייר נתן תפוקה סבירה בפתיחת העונה עד שנפצע וחואן דיקסון, לשעבר מועמד למכבי ת"א, החליף אותו. דיקסון לא הסתפק בתפוקה הרבה יותר יציבה וטובה מטלפייר, הוא גם הוביל את הבלייזרס להרבה יותר נצחונות והרוויח ביושר את האמון של מקמילן. אז עכשיו דיקסון ממשיך לעשות עבודה מצוינת בחמישייה, טלפייר לא עושה יותר מדי מהספסל (5.7 נקודות ו-2.6 אסיסטים מאז החזרה מהפציעה) וכריס פול... נו, אתם יודעים.


קייל קורבר (פילדלפיה):

למוריס צ'יקס נמאס מקורבר, שחקן שב-40 דקות לא עושה הרבה חוץ מהפגזות מבחוץ, וג'ון סלמונס ההגנתי והמגוון יותר התחיל לכרסם בדקות שלו ולאחרונה אף לקח לו את המקום בחמישייה. הידית, שהייתה חמה רק לפני חודש, הגיבה בהתקררות על גבול הקפאון. מ-14.8 נקודות עם 54 אחוז מהשלוש בדצמבר קורבר ירד ל-9.2 נקודות ב-36 אחוז מהשלוש ו-33 אחוז מהשדה בינואר, וגם בשאר התחומים הוא עושה הרבה פחות. וכמו כל דבר אחר שעובר על הסיקסרס השנה, גם הירידה של קורבר לא מזיזה אותם ממאזן ה-50 אחוז שלהם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully