קשטן, תתפטר

ביום רביעי שעבר הוא המריא לשוויץ עם איצ'ה מנחם ונטש את הקבוצה המבולגנת שלו, ביום שישי הוא נכח בהגרלת מוקדמות יורו 2008 והחמיץ את האימון המסכם, אתמול (ראשון) הוא כבר קיים ישיבת עבודה מפורטת עם משה סיני בהתאחדות, היום הוא כינס מסיבת עיתונאים כמאמן הנבחרת ואמר את דעתו (סופסוף) על ההגרלה. בין לבין, קשטן (מאמן הפועל ת"א, למי ששכח) מצא זמן לנצח את הפועל כפר סבא החלשה.

אם לא שמתם לב, הראש של קשטן כבר חזק ביורו 2008. הוא כבר אוכל, ישן וחולם נבחרת, גם אם המשכורת נכנסת מהפועל ת"א. ייתכן שהמשמעת הקפדנית שלו תחזיק את המסגרת האדומה כהווייתה, ייתכן כי הקבוצה הלא רעה שבנה תשרוד את רוב האתגרים המצחיקים שיש לה בליגה (כמו זה בכפר סבא), אבל קשטן חוטא לקבוצה שהכי מזוהה איתו בשנים האחרונות, ממנה הגיע לנבחרת. אם שחקן של קשטן היה נוהג כך ומנסה לרקוד על שתי חתונות, השועל הוותיק היה מראה לו את הדרך החוצה, ובצדק. המשחק הכפול הזה של קשטן פוגע גם הפועל ת"א וגם בנבחרת, שלא תזכה להכנה ראויה לקראת הקמפיין הבא, שיחל רק שלושה חודשים אחרי שהמאמן הלאומי ייכנס רשמית לתפקיד. היושר המקצועי של קשטן, זה שהוביל אותו להצלחות הגדולות ביותר בכדורגל הישראלי, צריך לעזור לו להגיע להחלטה המתבקשת: או שהוא כל כולו בהפועל ת"א, או שיתפטר לאלתר ויעבור כבר עכשיו לנבחרת. מחליף ראוי כבר יש לו.

כל התנאים היו לרעתו. הוא נכנס לקבוצה מצורעת עם מומנטום חזק כלפי מטה, קבוצה שלא הוא בנה; הכוכבים מנופחי האגו והצעירים הממורמרים ריכלו עליו מדי יום בעיתון. הפונקציונרים מהוועדה המסדרת של מאמני ישראל הקיאו עליו את שנאת הזרים והגזענות שהיתה טבועה בתוכם ולא נתנו לו שנייה של חסד. הוא היה אמור לספק את הקהל הכי תובעני בארץ ולעמוד בדרישות הקפדניות של עיתונאי ישראל, משמע הצלחה מיידית בלי שום קשר לעובדות בשטח.

אבל טון קאנן עמד בכל האתגרים הללו, ומוציא את המקסימום בסיטואציה הקיימת: לא נכנס לעימותים מיותרים עם כוכביו, נותן במה מוצדקת וביטחון לכשרונות הפנטסטיים ליאור ז'אן ויובל שפונגין. מכבי שלו נפרשת נכון על מגרש, תוקפת עם שבעה ושמונה שחקנים, כאשר לכל אחד ברור לאן הוא הולך ונמני לא נתקל יותר ברגליים של ברקוביץ'. יהיו כאלה שימשיכו להתעסק בתפל ויתעקשו לדבר על הדיפלומטיות של סוכן המכוניות מהולנד, על הדרך הערמומית שבה הוא השתחל לשניים מהג'ובים הנשחקים בליגת העל. שימשיכו, זה רק מעיד עד כמה האיש מוכשר, מעניין, ועד כמה מבקריו מקפידים לכתוב על כל דבר חוץ מכדורגל. התוצאות מדברות בעד עצמן: חמישה משחקים ללא הפסד, שני ניצחונות והכי חשוב: בלומפילד כמעט מלא. פרננדז, מאחוריך.

הסיפור האנושי המדהים של טוטו תמוז, מאפיל על הכוכב האמיתי של הפועל פ"ת ואחד הבולטים בליגת העל, יוסי שבחון. שמונה שערים, שני בישולים, ניצחון מדהים על מכבי חיפה, וכל זה בקבוצה שעברה קיץ קטסטרופלי ואיבדה את רוב נכסיה. בדרך כלל, שחקן צעיר ומוכשר בימינו תופס את הפינה שלו ומסתתר בסיטואציה כזאת, אבל שבחון לקח מנהיגות על הקבוצה המפורקת, באחת העונות הקשות שלה בעשרים השנים האחרונות. לורמוט ומליקסון יש עוד הרבה מה ללמוד ממנו, למרות שעליהם מדברים הרבה יותר. הם יכולים להתחיל באיך מנצחים קבוצה ענקית כמו מכבי חיפה ולא עושים במכנסיים.

נדמה כי הביקורת הלא מקצועית, רוויה בשנאת זרים, מצליחה להשפיע על לואיס פרננדז. אחרת קשה להבין מדוע הוא תירץ את התיקו של בית"ר ירושלים נגד נצרת עילית בחסרונם של מליקסון, ברוכיאן ואסולין. גם אם חוסר ההגינות של מבקריו מוציא אותו מדעתו, מאמן גדול כמוהו יכול להסביר בנועם כי קבוצה גדולה בונים בפרק זמן ארוך, לא באמצע עונה, במקום להיכנס עם כל הילידים לארגז החול ולרצות אותם באמתלות לא רציניות. למרות שהוא מאמן הרבה יותר טוב, יסודי וגדול מקאנן, יש לו עדיין מה ללמוד מההולנדי בכל הנוגע להתנהלות נכונה, שהפכה את ההולנדי למשיח בישראל, ללא שום רקורד.

רק אתמול (ראשון) פרננדז יכול היה לקבל מקאנן שיעור מצוין, כאשר ההולנדי נדרש להגיב להתקפה של לופא קדוש כלפיו. מאמן מכבי ת"א, בחוכמה מרובה, לא ניצל את הניצחון על בני סכנין כדי להיכנס לאותו ארגז חול ולהחזיר לקדוש על העלבונות שהטיח בו. הוא הבין מזמן כי ישראל שונאת את הזרים שמגיעים אליה ולכן אין טעם להיכנס איתם למלחמות מיותרות, גם אם הוא צודק ברוב במקרים. פרננדז, שנכנס גם השבוע לעימות מיותר עם הגוף הכי אנכרוניסטי חוץ מהכנסייה הקתולית, ההתאחדות לכדורגל, יכול להקל על עצמו אם ינהג באופו זהה, בדרך להגשמת המטרות של בית"ר ירושלים בשנים הבאות.

בסוף המחזור ה-19 בעונה שעברה היתה הפועל ת"א במקום הלפני אחרון, בו נמצאת היום מכבי פ"ת. לשתי הקבוצות, הפועל ת"א של אז ומכבי פ"ת היום, יש דבר משותף: שתיהן לא היו מוכנות למאבקי תחתית, שתיהן חשבו שכל ניצחון קטן מסמל תחילתו של קאמבק וקרסו, לשתיהן לא היה את השחקנים המתאימים למאבקי הישרדות, שתיהן קרסו תחת הלחץ יוצא הדופן של הקו האדום, למרות סגל שחקנים טוב למדי (גם ג'ובאניני, הרכש החדש של מכבי פ"ת, הוא לא שחקן לקרבות תחתית). יש רק שני הבדלים בולטים בין שתי הקבוצות: הראשון הוא שלהפועל ת"א היה מספיק קהל כדי לדחוף את הקבוצה מהבוץ ולהזכיר לשחקנים המבולבלים את המסורת של המועדון, השני הוא שלהפועל היה בסוף העונה מאמן שמומחה במצבי לחץ כאלה, שייע פייגנבוים.

"אנגליה, קרואטיה ורוסיה זה כמעט בלתי אפשרי, אבל בכדורגל הכל אפשרי" (אלי כהן על הלוגיקה שמאחורי הגרלת מוקדמות היורו)

"סוואן ניסה לגמור לי את הקריירה" (שמישהו יזכיר לאייל ברקוביץ' כי הקריירה שלו כבר נגמרה, ולא בגלל עבאס סוואן )

ההצלחה של מכבי פ"ת בשנים האחרונות היתה רק התפאורה לשליטה העירונית – התענוג האמיתי של הלוזונים. אבל אחרי כמה חודשים קטסטרופליים, בהם איבדה את רוב העוצמה שלה ומעמדה בליגת העל נמצא בסכנה ממשית, יכול מאוד להיות שהלוזונים הולכים להפסיד בשבת הקרובה את ההגמוניה להפועל פ"ת. לא בטוח שמזה הם יוכלו כבר להתאושש.