אל תפספסו את ההיסטוריה

האינסטינקט היה להיות בעד בגדאטיס. הרגש הטבעי קרא לאהוד את האנדרדוג מקפריסין, הסינדרלה המפתיעה, הרוח המרעננת שנושבת בחום האוסטרלי. קל היה לחבב את האמוציונליות וההתלהבות של בגדאטיס (ושל החברה החמודה והבלונדינית שלו), במיוחד כשמולו עמד מין שעון שוויצרי, שמתקתק עבודה בכל משחק ומנצח בכל טורניר, גם אם לפרקים הוא נראה כבוי וחסר מוטיבציה. חובבי הספורט מרגישים לא פעם מחויבות לאנדרדוג. זו טעות קלאסית.

לא רק שסגנון המשחק של פדרר הוא הרבה יותר מלהיב משל הקפריסאי, הוא כנראה יותר מדהים משל כל אחד אחר אי פעם. לרצות שפדרר יפסיד זה כמו לרצות שברזיל לא תיקח את המונדיאל כי היא כל הזמן מנצחת, לשאוף שרונאלדיניו יפסיק לכבוש כי הוא מוכשר מדי, או לקוות שג'ורדן לא יקלע כי זה כבר משעמם. תעריכו את זה שאתם רואים אותו משחק ותנצרו כל רגע, כי למרות שזו קלישאה, יום אחד תצטרכו להשוויץ במשהו בפני הילדים שלכם. רבותיי, ההיסטוריה משחקת טניס מול העיניים שלנו.

חגיגה. אופוריה. מה, את מי כבר קיבלנו? האנגלים האלה, הרי כשהם משחקים בחוץ הם תמיד מעגלים פינות. הרוסים בנסיגה כבר שמונה שנים, הקרואטים לא לקחו אף אליפות עולם. פה ושם הגיעו לרבע הגמר, לא משהו רציני. היורו מחכה לנו, רק לנו.

נמאס מפיזור האופטימיות אצלנו ומהאמונה העיוורת הזו. ספק גדול אם המזל שהיה לנו בקמפיין הנוכחי יחזור. ואם לא די בכך, כמו שהפועל ת"א של קשטן נראית, כנראה שגם כדורגל לא נראה במוקדמות אליפות אירופה. נראה שאפילו אם היינו מוגרלים לבית של איטליה וצרפת, היה מי שהיה דואג לומר ש"זה לא בשמים". אבל לפני שצובעים את העולם במשקפיים ורודים, כדאי למצוא מישהו שמסוגל לתת גול מלבד יוסי בניון והעורף של אבי יחיאל. וכדאי לעקוב אחרי המשחקים מול מקדוניה, כי לא בטוח שהם לא יסיימו לפנינו.

הניצחון של הפועל פ"ת על מכבי חיפה לא אומר שפ"ת תרוץ מעכשיו בצמרת ושמכבי חיפה תתחיל להפסיד בשרשרת ותאבד את האליפות שמונחת כבר בכיס. אבל הוא כן יכול להוות השראה לכל מי שמאמין בכדורגל התקפי ובצמצום פערים. בדקה ה-55, כשעוד הרבה כסף היה על השולחן, החליט ניר לוין לוותר על מגן (ארז אליאב), וצירף חלוץ נוסף (אלנתן סלמי) ליד טוטו תמוז. מהרגע הזה השתלטו המקומיים על המגרש, העלימו קבוצה שאף אחד עד היום לא הצליח לדגדג, וכבשו שלישייה תוך פחות מ-20 דקות.

משה סיני התארח בסוף השבוע ב"שישי חי ובועט" והסביר מדוע שיחקה הנבחרת כמו ששיחקה במפגשים מול אירלנד ושווייץ בבית ובחוץ: "צריך להבין שאלו נבחרות שמכתיבות את הקצב, ולא אנחנו. צריך היה להיערך אחרת". מבלי להיכנס להבדלי הרמות בין הנבחרות הללו לישראל, הנחת היסוד הזו היא זו שיכולה להשאיר אותנו עוד מספר שנים באותה הבינוניות. קרואטיה ורוסיה לא טובות מאירלנד ושווייץ, בואו נקווה שהלקח נלמד. לתשומת לבך, דרור קשטן.

"בגלל שהבלגיות פרשו". אמלי מאורסמו זכתה בטורניר הגראנד סלאם הראשון שלה, אבל לפחות עד לזכייה הבאה תיאלץ לשמוע, גם אם בחדרי חדרים, את המשפט המעצבן הזה – "בגלל שהבלגיות פרשו". האמת, הזכייה של הצרפתייה לא הייתה יפה במיוחד. קלייסטרס נטשה במערכה השלישית, הנין ארדן כבר בשנייה, במשחק שמהרגע הראשון לא נראה כמו קרב שקול. אלא שמאורסמו לא נטלה את היתרון שלה בזכות סמים ממריצים, שיפוט אוהד ומשוחד או כל סיבה סובייקטיבית אחרת. היא זכתה כי היריבות שלה נמסו כמו שוקולד לינדט. וזו ממש לא אשמתה. הזכייה שלה נכונה, לגיטימית וצודקת כמו כל ניצחון אחר בכל טורניר אחר.

אם חסרה לכם עוד סיבה למה מאור מליקסון ואבירם ברוכיאן עדיין לא בקעו מהביצה, קיבלתם אתמול (שבת) הסבר מצוין לכך, אחרי שהשניים לא הטריחו את עצמם למשחק של בית"ר ירושלים בנצרת עילית. בין אם זה היה באישור הקבוצה ובין אם לא, זלזול כזה אינו מתקבל על הדעת. מילא שכבר שלוש שנים הם לא נותנים תפוקה, מילא שמדובר בשחקנים הכי רכים וחלשים מנטלית, שני הילדים המפונקים יכולים לפחות לגלות מחויבות קבוצתית ולאמץ את המכונית שלהם עד נצרת עילית, שעה וחצי נסיעה בסך הכל.

ועוד הערה קטנה בהקשר: נראה כי לואיס פרננדז לוקח יותר מדי ברצינות את הביקורת הלא מקצועית וההסתה נגדו. אחרת קשה להבין מדוע תירץ המאמן את התיקו בנצרת עילית בשחקנים המורחקים, ועוד שלח עקיצה מטופשת לגיא לוי, מאמנם של מליקסון וברוכיאן בנבחרת הצעירה.