ההפתעה של פיני

לפני המשחק פיני גרשון הודיע לעיתונאים שיתכוננו להפתעה קטנה. כשהאיטלקים הובילו 2-14 אחרי ארבע דקות, התעוררה התהייה האם הוא צפה את ההתרסקות. האמת היא שהוא כנראה התכוון להרכב ההרפתקני שהציב במחצית השנייה - ארבעה גארדים עם פארקר כגבוה שני, אבל ספק אם הוא חשב שההרכב הזה יהיה הניסיון הנואש האחרון שלו לחזור למשחק.

מכבי חזרה מפסק זמן עם הרכב הנמוכים בפיגור 62-47, ובמשך שתיים-שלוש דקות הצליחה לייצר מומנטום חדש. הכל נגמר כשבולרי קלע שלשה מטורפת עם בונוס עבירה. זה היה מסוג הסלים שסוגרים משחק ושמים עליו פלומבה.

גרשון אולי עמד בהבטחה וניסה להפתיע, אבל מכבי לא עמדה בתנאי הראשון, הקבוע, שהיא מחוייבת לעמוד בו אם היא רוצה לנצח משחקים באירופה - לחתוך את נתוני השלשות של היריבה. מילאנו קלעה כמו משוגעת מעבר לקשת, מבולרי ועד קלבריה, ואם קולדבלה הקשיש יורה 4 מ-4 מהשלוש באמת אפשר לסגור את הבאסטה.

השבועיים הבאים - וילנה בחוץ וברצלונה בבית - יגידו אם מה שקרה אתמול למכבי היתה תחילתו של משבר חדש, תוצאת היעדרו של וויצ'יץ', או סתם ערב לאה בהיכל ריק שהאווירה בו הזכירה את יד אליהו במשחקי הבית של הפועל ת"א.

הכל הלך הפוך מהרגע הראשון: מכבי הפציצה מבחוץ במקום ללכת פנימה, כפי שהיא נוהגת במשחקי חוץ, בהיעדר ההפעלה של וויצ'יץ' באסטון נעלם מההתקפה, ובהגנה האיטלקים דאגו לשחק עליו ולהוציא ממנו עבירה בכל שלוש דקות על הפרקט. סולומון נראה שוב מנותק מהקבוצה ומהסל, גרין וארנולד החזירו לגרשון על חוסר האמון שהוא מפגין כלפיהם כבר כמה חודשים.

אם יש סיבה לאופטימיות, חוץ מההנחה שהשפעת של ניקולה תחלוף בקרוב, היא שמכבי בעידן גרשון היא קבוצה של משחקים גדולים. אתמול זה היה כנראה המשחק האחרון העונה שאפשר להפסיד בלי שייגרם נזק ממשי. בשבוע הבא עוברים לשלב ההכרעה.