מי יכול לנצח את דטרויט?

זה כבר ממש לא נעים: הפיסטונס קורעים את הליגה בהליכה, בפער עצום מהיריבות. גיל קדרון בודק אם מישהו מסוגל לעצור אותם בפלייאוף

גיל קדרון
20/01/2006

אחרי פתיחה של 5:32, ואחרי שני הניצחונות המשכנעים על האלופה סן אנטוניו ספרס (בבית ובחוץ), הדטרויט פיסטונס מיקמו את עצמם כקבוצה הטובה ביותר ב-NBA כיום. יש להם חמישייה גדולה ומאוזנת שבה כל בורג חיוני לתפקודה התקין של המערכת, ולמרות יכולת ה-MVP של צ'ונסי בילאפס, לא ניתן לומר כי הוא חשוב יותר לקבוצה מהארבעה האחרים. אחרי שתחת לארי בראון עלו הבוכנות מדרגה והפכו לכוח הגנתי אימתני, הגיע פליפ סונדרס, הוריד מהחבר'ה שלו את השלשלאות, הכניס אינספור מהלכים חדשים ומתוחכמים להתקפה, ואיפשר לכולם יותר חופש פעולה. שהכדורסל יהיה גם מהנה.

סימני השאלה מתחילים לצוץ רק כאשר בודקים את הספסל הקצר, אבל לאור הנחישות והאינטנסיביות של החמישייה, הדבר היחידי שיכול להכניס פסימיות למועדון הוא פציעה של אחד המרכיבים החשובים. בשנתיים האחרונות אף אחד מהחמישייה לא החמיץ הרבה זמן בגלל פציעה וכולם שם מקווים שקו הבריאות (הנדיר) יימשך. האם לשאר קבוצות הליגה יש סיכוי להתמודד מולם בסדרה של שבעה משחקים? נתחיל מהקל אל הכבד.

עוד בוואלה!

הכל מתחיל בעיניים: הסוד האמיתי של לאה שנירר ומיה דגן למראה צעיר

בשיתוף קליניק

אינדיאנה פייסרס (מאזן 16:21)

למה כן: אין סיבה אמיתית, אלא אם כן יגיע טרייד משמעותי על ארטסט, מה שלא צפוי לקרות.

למה לא: גם לפני הבלגאן עם רון-רון הקבוצה של ריק קרלייל נראתה כבויה וחסרת כיוון. ולאור הפציעות, הדשדוש והסגנון ההתקפי השבלוני, רצף האליפויות של שאראס ייעצר העונה.

קליבלנד קאבלירס (16:20)

למה כן: על לברון ג'יימס שמעתם?

למה לא: מלבד מספר 23 הצעיר, הסגל של הקאבס לא משתווה לזה של הפיסטונס, שלא לדבר על כך שהחבורה הצעירה מעיר הרוק עדיין לא החליטה איזו מין קבוצה היא. המאמן מייק בראון רוצה שהם יהיו כוח הגנתי, אבל בפועל הניצחונות מגיעים רק לאחר תצוגות התקפיות משכנעות. עם שחקנים גמורים/מאכזבים/בינוניים/לא מספיק טובים כמו אריק סנואו, דיימון ג'ונס, לארי יוז, דוניאל מארשל, דרו גודן וזידרונאס אילגאוסקאס קשה לראות מה יש לפרשים להציע. בעצם, תמיד אפשר לחזור לסעיף העליון.

ממפיס גריזליס (14:23)

למה כן: ההגנה הטובה בליגה, כימיה קבוצתית מצוינת, ופאו גאסול.

למה לא: לכמה מהשחקנים יש ניסיון בשלבים המאוחרים של הפלייאוף, אבל לא לקבוצה כולה כיחידה אחת, ואחרי הפציעה של דיימון סטודמאייר כוח האש שלהם קטן מדי בשביל ההגנות היריבות.

פיניקס סאנס (13:24)

למה כן: סטיב נאש משחק העונה אפילו טוב יותר מאשתקד, ומצליח להוליך חבורה אלמונית ומוגבלת, וללא אף סופרסטאר לרפואה (עם כל הכבוד לשון מריון) למאזן מדהים. אז אם, רק אם, אמארה סטודמאייר יצליח להתאושש בזמן לקראת חודשים אפריל-מאי-יוני ולחזור לכושר שראינו ממנו בפלייאוף של העונה שעברה, לא כדאי לאף אחד לזלזל בסיכויים של השמשות, שלמרות כל סימני השאלה מהקיץ כבר הספיקו להוכיח שכל המהלכים שלהם באוף סיזן היו חכמים ומדויקים.

למה לא: אמארה עבר ניתוח רציני בברך, מסוג הניתוחים שאחריהם רוב הספורטאים לא מצליחים לשחזר את היכולת שלהם מהעבר. רק תשאלו את כריס וובר, ג'ייסון קיד, דאג כריסטי, פני הארדווי ועוד. הסיכויים של סטומדאייר טובים יותר כי הוא צעיר וחסון, אבל מכיוון שיחזור רק במרץ, קשה להאמין שנראה את אותה מפלצת שראינו מול הספרס בגמר המערב האחרון. ובלעדיו אין העונה לסאנס סיכוי אמיתי מול אריות הליגה.

דאלאס מאבריקס (10:29)

למה כן: דירק נוביצקי נותן עוד עונת MVP, ג'ייסון טרי נלחם על החוזה הבא, ג'וש הווארד הופך למספר 2 לגיטימי, וההגנה של המאבס היא אחת מהטובות בליגה. גם הספסל עמוק יותר משל הפיסטונס, עם אריק דאמפייר, מארקיז דניאלס, ג'רי סטאקהאוס, קית' ואן הורן, דווין האריס, דרל ארמסטרונג ואדריאן גריפין. דאלאס כבר הביסה העונה את דטרויט, וסדרה גדולה של נוביצקי תיתן להם צ'אנס אמיתי, בהנחה שיצליחו לעבור את הספרס, כמובן.

למה לא: כי נוביצקי עדיין לא נתן סדרה גדולה באמת מול קבוצה גדולה באמת. כי בצבע יש להם את דסאגנה דיופ ודאמפייר. כי דטרויט מחוברת יותר כקבוצה וקשוחה יותר ובעלת יותר ניסיון.

מיאמי היט (16:23)

למה כן: במשחק האחרון של השתיים ראינו שיש להיט כלים להתמודד עם הבוכנות. שאקיל משחק במהלך העונה הרגילה פחות מ-30 דקות למשחק, אז אין שום סיבה שלא יגיע בכושר מפלצתי לפלייאוף, וידרוס את הוואלאסים כמו שהוא לא עשה בהפסד בשבעה משחקים בגמר המזרח של 2005. וכדאי לזכור שעד הפציעה של דווין וויד במשחק מספר 5, הפיסטונס לא הצליחו להתמודד איתו, אז למה שהדברים יהיו שונים עכשיו, כשסונדרס בצד אחד וריילי המנוסה בצד שני? ההיט יכולים להשוות את הקשיחות של הבוכנות בקו הקדמי עם אלונזו מורנינג, ג'יימס פוזי ויודוניס האסלם, ואם גארי פייטון וג'ייסון וויליאמס יישארו עם הראש מוברג, קואץ' ריילי לא ייתן להם להפסיד. יותר מזה, הוא יראה להם את הדרך לניצחון.

למה לא: כי שאקיל כבר מזמן מעבר לשיא, וצ'ונסי הולך לקחת בגדול את מאצ' אפ הרכזים. מעבר לכך, שרשרת המזון במיאמי עדיין לא נקבעה סופית, ולא מן הנמנע שנראה את אנטואן ווקר משליך לבנים מטר מאחורי הקשת במקום להוריד כדור לדיזל. ריילי מאמן גדול, אבל בכל העונות האחרונות שלו מאחורי הקווים ההיט התפרקו בפלייאוף.

סן אנטוניו ספרס (9:30)

למה כן: הספרס נחים עד הפלייאוף, וזה מתבטא בדקות המשחק של טים דאנקן ומאנו ג'ינובילי. הביג פונדמנטל שוב ישלוט מתחת לסלים מול הוואלאסים כמו שקרה בגמר, וג'ינובילי יחזור לעשות שמות בהגנה של הבוכנות, בזמן שטוני פארקר יקשה על בילאפס ויחדור שוב ושוב לצבע לנקודות קלות. וכשההתקפה תיתקע יעלו ניק ואן אקסל ומייקל פינלי מהספסל כדי לשחרר כמה צ'אקות מבחוץ. וזה בלי אף מילה על רוברט הורי. אל תתרשמו משתי התבוסות לדטרויט, סן אנטוניו זו קבוצה שבאופן מסורתי מאיצה אחרי פגרת האולסטאר ומגיעה לשיאה בפלייאוף.

למה לא: כי הפיסטונס רעבים יותר ורוצים נקמה. הם הרגישו שהורי והביתיות גנבו להם את התואר בעונה שעברה, וכשהבוכנות משחקים עם אש בעיניים הם ברמה אחרת לגמרי. בו בזמן, התחושה באלאמו היא שישנו שובע מסוים אצל חניכיו של גרג פופוביץ', והפעם, אם יגיע משחק שביעי, הקהל בפאלאס יעשה את העבודה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully