הגמר הכי גדול

מאת אורי בר-שביט

איזה חובב ספורט לא אוהב להשתתף במשחק בעל אלף הפנים – "מה המשחק/הסל/הגול הכי גדול שראית?". ההתלבטות היא אף פעם לא קלה, אבל אחרי גירוד הקרקפת לעומקה ולרוחבה וסינון כמה מרגעי הטניס הכי יפים שנראו בווימבדלון, נשארתי עם משחק אחד – ביורן בורג נגד ג'ון מקנרו, בגמר של 1980. אותו סיפור על ילד צעיר וחצוף שבא להפיל את השליט הכל יכול.

בורג, אז בן 24, היה תופעת טבע - שחקן קו אחורי קלאסי, עם בק-הנד (בשתי ידיים) מדויק וקטלני, שנראה תפור על מגרשי החימר, ואכן היה (6 זכיות ברולאן גארוס), אבל בנה את עצמו כאגדה עם ארבעה תארים וחמש הופעות רצופות בגמר, על הדשא של ווימבדלון (בגמר 75 הפסיד לארתור אש). מקנרו האמריקאי (ידעתם שנולד בגרמניה?), צעיר בשלוש שנים, היה הניגוד המוחלט לאבי מסורת הקרחונים השבדים. "סופר מאק" או "סופר בראט" (בראט בעברית – "ילד קקה"), נחשב לשחקן הכי שנוי במחלוקת בעולם הטניס - כשרון ענק על המגרש, אבל לא פחות בלעצבן את השופטים והקהל. לגמר של אותה שנה עלה בליווי שריקות בוז של הקהל האנגלי המנומס, אחרי שבחצי הגמר נגד קונורס, אמר לשופטים ובקול רם, כל מה שהוא חושב עליהם. למקנרו, שחבט ביד שמאל, היה סרב קטלני, בעיקר בתחכומו - הספין וחוסר היכולת לקרוא אותו, ולזה הצטרפו אינסטינקטים מחודדים ומשחק רשת מעולה..

מקנרו האנרגטי שלט במשחק מהפתיחה, זכה במערכה הראשונה ונראה היה כי עידן בורג קרוב מאוד להפוך להיסטוריה. אבל השבדי התאושש, לקח את שתי המערכות הבאות (אחת בשובר שוויון) ואחרי שהוביל 4:5 ברביעית, התואר החמישי נראה עמוק בתוך הכיס שלו. אבל זה לא נגמר כל כך מהר, מקנרו הציל שתי נקודות משחק בזינוקי התאבדות ליד הרשת, וגרר את המערכה לשובר שוויון. במהלך שובר השוויון היו למקנרו 7 נקודות מערכה ולבורג 5 נקודות משחק, כולל ארבע עם הסרב. בסופו, אחרי כמה מהלכים מבריקים משני הצדדים, ניצח מקנרו 16:18 והשאיר את בעלי הפיות הפעורים ביציע, לחמם את המושבים למערכה נוספת.

בדיעבד הודה מקנרו שבשובר השוויון הזה הציל את המשחק , אבל גם הפסיד אותו. הוא היה סחוט פיזית ונפשית ובורג, שמאז ומתמיד היה טניסאי חרוץ ועמיד יותר, שיחק במערכה החמישית בקצב משלו. מקנרו עוד נלחם, אבל הצליח לקחת רק 3 נקודות מול הסרב של בורג, איבד לבסוף גם את הסרב שלו ועמו ואת המשחק. תוצאת הסיום – 6:1 5:7 3:6 7:6 (18:16) 6:8, ותואר חמישי ברציפות לבורג.

כעבור שנה בדיוק הגיע בורג לגמר השביעי ברציפות. ומי חיכה לו שם? כמובן, מקנרו, שבסיומו של משחק צמוד נוסף, גם אם דרמטי פחות, ניצח - 6:4 ,6:7, 6:7, 4:6 ולקח את התואר הראשון שלו בווימבלדון. מקנרו המתיק את הנקמה כעבור חודש וחצי, עם ניצחון נוסף על בורג, הפעם בגמר הפלאשינג-מדו, והשבדי הדהים את עולם הטניס עם פרישה בגיל 25. מקנרו המשיך וזכה בווימבלדון פעמיים נוספות (83, 84), אבל גם משחק הגמר השני הכי גדול בו שמו הופיע על לוח התוצאות, ויש יגידו – הכי גדול, הסתיים לא טוב מבחינתו. היה זה ב-1982, כשג'ימי קונורס ניצח 6:3, 3:6 ,7:6 (7:2), 6:7 (5:7), 4:6, בגמר הכי ארוך בהיסטוריה של הטורניר - 4 שעות ו-16 דקות.