גבר בין ילדים

לא הרחק משני הטאלנטים המדוברים, ישב אתמול ביציע הכבוד בבלומפילד אלי אוחנה אחד. בגילם של ורמוט ומליקסון, אוחנה רק היה מחכה למשחקים מהסוג שהיה אתמול בבלומפילד. הוא לא היה מסיים אותו עם 0 שערים, 0 בישולים, הוא לא היה מתחבא מהכדור, מתרשל, משקשק, בורח מאחריות. בגילם אוחנה כבר סחב קבוצה על הגב וניצח משחקים גדולים כאלה.

אבל אוחנה זה לא רק שחקן מפלנטה אחרת, אלא גם מדור אחר. הוא נולד לתוך מצוקה חברתית, כדורגל היה הדרך היחידה שלו לפרוץ את מעגל העוני. אחרי תקופת התאקלמות קצרה בליגה הראשונה, הוא לקח את עצמו ואת הקבוצה שלו לפסגות של הספורט הישראלי. אותו סיפור עם יוסי בניון. אבל ורמוט ומליקסון נולדו למציאות אחרת. עבור ילדי המעמד הבינוני כדורגל הוא הובי, סוג של תרבות פנאי. אם הם לא יצליחו בו, הם תמיד יוכלו לעשות משהו אחר או ליהנות מרשת הביטחון של ההורים שלהם.

זאת כנראה הסיבה העיקרית לכך שורמוט ומליקסון שוב נעלמו במשחק הגדול שנפל עליהם בבלומפילד, למרות שהם קיבלו תקופת התאקלמות ארוכה, ארוכה מדי, בקבוצה הבוגרת. קל להם נגד כפר סבא ובני יהודה, אבל המאני טיים גדול עליהם. לפעמים הם מגלים ניצוצות, אבל מיד כבים. מי יודע, אולי בעתיד הם יצאו מהבועה, יניב קטן עשה זאת בגיל 24, אבל כדאי ללב לבייב ולארקדי גאידמק לחשוב היטב אם הם רוצים אותם במשחקי העונה שצפויים להם בשנה הבאה.

קטן הלך, קולאוטי פצוע, עידן טל מקפיא מו"מ וחוטף קללות מהאוהדים, זנדברג בודק אופציות בחו"ל, דוידוביץ' יוצא למבחנים בסנדרלנד, הליגה היא כבר מזמן לא אתגר אמיתי, אבל שום דבר לא עוצר את המכונה של רוני לוי. היא אף פעם לא שבעה, לא מדושנת, גדולה מכל שחקן או פרשייה. ה-6:0 על נצרת עילית, למרות פער בלתי נתפס בטבלה ויריבות מגמגמות, היה אולי התוצאה המרשימה של מכבי חיפה העונה ושוב הוכיח כי המאמן שלה הוא כבר מזמן באירופה. אולי כבר אפשר לומר המאמן הכי טוב בארץ?

עכשיו כבר ברור כי ניצן שירזי הוא לא תופעה חולפת. גם בני יהודה שלו, למרות יכולת פושרת בניצחון על סכנין. מאמנים אחרים שהיו עוברים את המשבר האחרון של בני יהודה, שהיו מאבדים שחקן מפתח כמו בן לוז, שהיו נאלצים להסתדר ללא החלוץ האמיתי היחיד בקבוצה, משה ביטון, היו קורסים יחד עם הקבוצה שלהם. אבל השקט, ההגיון, השפיות, החוכמה וכמובן המקצוענות של ניצן שירזי הצליחו להתגבר גם על המכשול הזה, כשלכולם כבר היה נדמה כי הנה בני יהודה חוזרת להיות הקבוצה השבירה מהעבר הלא רחוק. זה אמנם לא הפועל ת"א ובית"ר ירושלים, בטח שלא מכבי חיפה, אבל בליגה הלא אוליגרכית בני יהודה עדיין הכי טובה.

רק ההישגים של השנים האחרונות מצליחים להסתיר את הצד המכוער בקרב חלק מאוהדי מכבי חיפה. אחרי שביזו בקללות המכוערות שלהם את ג'ובאני רוסו, אחד מגדולי שחקני מכבי חיפה, שהביא לקבוצה שתי אליפויות וליגת אלופות אחת, הגיע בשבת האחרונה תורו של עידן טל, שכל חטאו היה שניסה לנהל מו"מ מפוקח על עתידו ולנצל את המציאות החדשה בכדורגל, כדי להעלות את שכרו. לגיטימי מצידו של טל לדחות את המשא ומתן עם מכבי חיפה לסיום העונה, כשקבוצות אחרות עשויות להציע לו שכר כפול, מכוער וצבוע מצידם של אוהדי מכבי חיפה לכעוס עליו ולקלל אותו במשחק בנצרת עילית. מעניין כמה מאותם אוהדים היו נוהגים אחרת ומוותרים מראש על 200 אלף דולר.

לוני הרציקוביץ', למרות עונה מחפירה, נמצא אמנם רק חמש נקודות מאירופה, אבל אין לו סיבה לשמוח. המזל יכול להמשיך ולהציל את מכבי ת"א, אולי אפילו לסדר לה מקום בגביע אופ"א או זכייה בגביע המדינה, אבל כל בר דעת שצופה באימפריה השוקעת שבת אחרי שבת מבין שמדובר בקבוצה על ערש דווי, שרק מחכה שמישהו ינתק אותה מהמכשירים כדי להיבנות מחדש. מבט חטוף בסגל השחקנים שהזיע בדרך לתיקו המביש מול הפועל פ"ת, מגלה בבירור כי הטעויות שנעשו במועדון בשנים האחרונות השאירו אותו ללא בסיס סביר כדי לשרוד את היום שאחרי נמני. שילוב של שכירי חרב בנסיגה, שחקני בית בינוניים במצוקה ואבי נמני אחד שמתקשה יותר ויותר לסחוב על הגב שלו את הביזיון הזה. גם אם מכבי ת"א תדהים ותגיע לאירופה, היא עדיין תיראה כמו בית נטוש, מט ליפול, שייקח מינימום שנתיים כדי לשקם אותו. לא ברור מה טון קאנן מצא בקבוצה שאף מאמן לא ייצא ממנה חי? הכישלון הצפוי שם הוא כתם אותו יתקשה להוריד. לפחות זה יהיה עונש מושלם לחלק הגזעני בקרב האוהדים הצהובים, שקילל בשבת את סאלם אבו סיאם.

"ללכת ולקנות כל שנה ארבעה שחקנים חדשים, ולא משנה אם הם הכי טובים, היא לא הדרך הנכונה" (מוני הראל, ששילם בקיץ 160 אלף דולר על ואליד באדיר וצירף את ברדה, אובוקה, יברויאן, ורמוט, פרץ, לאקיץ' ואדפמי, לפני המשחק נגד בית"ר)

"מי שרודף אחרי שמות מפורסמים, יכולים ליפול לו מהידיים שחקני בית מוכשרים" (מוני הראל, שקבוצתו הפועל ת"א עלתה למשחק נגד בית"ר עם שחקן בית אחד, שמעון גרשון, ושיחררה לאחרונה את מסאיי דגו לאשקלון)

להפסיד לבני יהודה בחוץ זה לגיטימי, אבל לא נגד הפועל ת"א בבית. בני סכנין תתחיל בשבת לרצות את עונש המשחקים ללא קהל, ורק אז נדע כיצד פרשת המשחק נגד בית"ר השפיעה על הקבוצה של לופא קדוש. בעונה שעברה, אחרי פרשת שאהר חליילה ואסף קינן, הקבוצה של לחמן ואחר כך מומי זפרן כמעט ירדה ליגה. אבל בעונה שעברה סכנין עדיין נהנתה מהשלד שהוביל אותה לגביע המדינה, העונה לא נראה כי יש לה את החוסן להתמודד עם משבר דומה. נגד הפועל ת"א נוכל לדעת אם יש טעם להשוות בין שני המקרים.