חצאי הגמר האיזוריים. תרשו לי ליהנות מהרגע, בכל זאת, מאז שאלווי הגדול פרש דנבר שלי לא היתה בשלב הזה. אבל ההנאה מהרגע הזה היא קצרה מאד, כי אלופת העולם בדרך למייל היי II, וצריך להיות מוכנים.
למעשה, כששלב הווילד-קארד עמוס ניצחונות החוץ כמעט הסתיים, ונשארה רק מחצית אחת אחרונה בסינסינטי, נראה היה שאנחנו נקבל את המשחק שכולם, חוץ מפייטון מאנינג, מחכים לו. אבל אז קיטנה נזכר שהוא רק מחליף, וגם הגנת פיטסבורג נזכרה בזה, והמפגש הפיקנטי הזה נדחה לפחות בשבוע.
עכשיו נשארנו עם 4 הקבוצות הכי טובות ב-AFC, ועם אחריות כבדה ביותר. בשבוע שעבר, כמו שרוזנטל המנחוס נזכיר לי כל הזמן, אני ניחשתי נכונה את כל המשחקים, בזמן שהוא כהרגלו לא הצליח אפילו להבין שניו יורק בלי הגנה לא תוכל לעצור את קרוליינה. אז בוא נתחיל לנתח את המשחקים :
אינדיאנפוליס קולטס - פיטסבורג סטילרס (מגרש סגור)
שתי הקבוצות כבר נפגשו העונה, והקולטס חיסלו את הסטילרס. כבר במהלך הראשון של המשחק, פייטון מסר להאריסון לטצ'דאון של 80 יארד. משם זה רק הלך והידרדר, בדרך להפסד 26:7. אבל זה היה המשחק הראשון שביג-בן חזר לשחק אחרי פציעה טורדנית באצבע.
הפציעה הזאת עדיין קיימת, אבל הוא למד לשחק איתה. מאז גם קבוצות הראו, שכדי לנצח את הקולטס, צריך לרוץ, ולהאט את קצב המשחק. לרוץ זה דווקא משהו שהסטילרס יודעים לעשות לא רע בכלל, אז ההתקפה של פיטסבורג אמורה להיראות לא רע בכלל.
מצד שני, יש את הקולטס, שכבר חודש הכוכבים שלהם לא שיחקו משחק משמעותי. לא מדובר על הנושא של החלודה. מדובר על העובדה, ואת זה יגיד לך אפילו כדורגלן מליגת העאלק שלנו, שכושר של משחק וכושר של אימון זה שני דברים שונים. הסטילרס מגיעים חמים, הם בשוונג של משחקים, והם פוגשים קבוצה שכנראה ייקח לה טיפה זמן לשחק באותה רמה. אבל אנחנו עדיין מדברים על הקולטס, קבוצה שעושה נקודות במהירות, ושפעמיים העונה כבר סגרה פיגורים גדולים בזמן קצר (נגד סנט לואיס וסן דייגו).
מבחינת התקפת פיטסבורג, המשחק יוכרע בין השוחות, בקרב בין קו ההתקפה לקו ההגנה. הם צריכים לתת לרותליסברגר מספיק זמן לנשום, מה שלא קרה במשחק הראשון בין השתיים. והם צריכים ליפתוח מספיק חורים לרצים של פיטסבורג, ואם אכן קורי סיימון ייעדר זאת תהפוך למשימה קלה הרבה יותר.
מבחינת התקפת אינדיאנאפוליס, הם קודם כל צריכים להגן על פייטון מאנינג. במשחקים האחרונים, מול קבוצות עם 7 קדמית חזקה, כמו סן דייגו וג'קסונוויל, היריבות הגיעו לפייטון בקלות. הפעם קו ההתקפה שלו בריא, ואמור להגן עליו יותר טוב, ולתת לו מספיק זמן למצוא את החורים בקו האחורי של הסטילרס. ויש כאלה, אפילו די הרבה.
לכן, בגלל שהחלק החלש של הסטילרס הוא הקו האחורי, שזה במקרה בדיוק החלק החזק של התקפת הקולטס, אני הולך פה על המדורגת ראשונה. זה יהיה יותר קשה ממה שאנשים חושבים, כי ביג-בן של השנה הוא לא אותו שחקן שפישל בפלייאוף של שנה שעברה, אבל הקולטס ינצחו את זה. לא שזה ישנה יותר מדי. כי המשחק הזה, הוא רק על הזכות להפסיד למי שתנצח את המפגש השני ב-AFC, ומי שתנצח בדטרויט בתחילת פברואר.
דנבר ברונקוס - ניו אינגלנד פטריוטס (10-12 מעלות, גשם)
קצת אחרי שיסתיים המשחק הלא מעניין בין סיאטל ולוושינגטון, על הזכות להיקבר בחיים על ידי הגנת שיקגו, משחק שבכלל לא בטוח שסיאטל תנצח, יתחיל המשחק שמושך את מירב תשומת הלב, ושממנו תצא אלופת הליגה.
פה, מה שהיה במשחק הקודם לא משנה כלום. נכון שדנבר חתכה את ההגנה של הפטריוטס, אבל מאז ההגנה שלהם התייצבה. ונכון שניו אינגלנד כמעט עשו קאמבק במשחק הזה, מ 28:3 ל 28:20, אבל מאז הברונקוס נזכרו שפוטבול משחקים 4 רבעים ולא 2 וחצי.
במשחק הזה, מצד אחד, יש את האלופה הגאה, שמעולם לא הפסידה משחק פלייאוף כשבריידי הוא הקוורטרבק. המאזן של 0:10 שלו הוא הטוב ביותר בהסטוריה. מצד שני, מאז שבריידי קיבל את תפקיד הקוורטרבק של ניו אינגלנד, המאזן שלו מול דנבר הוא 3:1, המאזן הכי גרוע שלו מול קבוצה בליגה.
מצד שלישי, הניצחון היחיד היה בדנבר, בעוד אחת מההברקות הגאוניות של בליצ'ק, מאמן שלא צריך להוכיח שהוא היום המלך הבלתי מעורער של הליגה. מצד רביעי, הוא ירש את מייק שאנאהן, שהעונה עושה קולות של אחד שמתכנן לחזור וללבוש את כתר הגאון. שאנאהן ביצע שורה של מהלכים שספגו הרבה ביקורת בקדם העונה, והיום נראים כהברקות אחת לאחת.
בכלל, המצ'-אפ בין שני המאמנים הללו, הוא אולי המצ'-אפ הכי מרתק. שני מאמנים, שיש להם שיטה ברורה, והם יודעים בדיוק לאן הם רוצים להגיע. שניים שיודעים גם לבנות תוכנית משחק, וגם להתאים אותה במחצית אם הדברים לא מסתדרים. דנבר היא הקבוצה הכי טובה בליגה, אחרי אינדי, בפתיחת המשחק. נו אינגלנד, ותעיד על כך ג'קסונוויל, היא הקבוצה שחוזרת מחדר ההלבשה בצורה הכי טובה.
אפשר להוסיף עוד הרבה, אבל המקום נגמר, הסיכויים הם די שקולים, וכאמור, מי שלא תנצח את המשחק הזה, תנצח עד הסוף. ריצ'רד סימור וטדי ברוסקי יהוו אתגר גדול למשחק הריצה של הברונקוס, אבל למרות התוצאה הסופית המרשימה מול הג'גוארס, ניו אינגלנד ביצעה יותר מדי טעויות לא אופייניות.
דנבר כבר עמדה בהרבה מבחנים קשים העונה (מאזן של 1:3 מול קבוצות שעלו לפלייאוף, מאזן של 3:7 מול קבוצות עם מאזן חיובי), והיו לשאנאהן שבועיים להתכונן למשחק הזה. הפעם, גם הלב וגם השכל, אומרים דנבר.