פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        זה לא הכל כסף

        רוכשים עשירים הפכו את רוסיה וטורקיה למעצמות כדורגל, אבל רק אחרי שהשקיעו בתשתיות. האם גאידמק ולבייב יישמו את המודל?

        דרק סוואר הוא איש עסקים הולנדי רב פעלים, בעל עוצמה במדיה הרוסית, שמחזיק בחברת הוצאה לאור של מגזינים רבים, מסקס ועד כדורגל. בכתבה של סיימון קופר, שהתפרסמה לאחרונה במגזין "שם המשחק", הוא מספר על טלפון מפתיע שקיבל סוואר יום אחד, מאדם שהציע לו לרכוש את המגזין. על הקו היה לא אחר מהתמנון רומן אברמוביץ', שהסביר כי מדובר במגזין האהוב עליו.

        הקשר של סוואר לאותו אברמוביץ' לא נגמר כאן. איש העסקים ממוצא הולנדי הוא גם נשיא ליגת הנוער של מוסקבה בכדורגל. למרות תור הזהב האוליגרכי ששוטף את המדינה, שהוציאה מתוכה את מחזיקת גביע אופ"א, צסק"א מוסקבה, הליגה שמנהל סוואר מתקשה למצוא אפילו מגרשים להתאמן בהם. סוואר החליט לשכור מדינמו מוסקבה מתקנים, תמורת 30 אלף דולר לשנה. לנוכח הקשיים של הליגה לממן את העלות הגבוהה, סוואר כתב מכתב לאברמוביץ' וביקש ממנו לסייע לאותם ילדים שחולמים להיות כדורגלנים. עד היום הוא לא קיבל תשובה.

        אותה התעלמות של אברמוביץ' יכולה לעורר חשש גם כאן, בישראל, שלא יודעת בדיוק מה עומד מאחורי כניסת האוליגרכים לבייב וגאידמק לחיינו. נכון, על פניו זאת נראית כמו מהפכה חיובית, אלא שעולה השאלה אם אותם פילנתרופים (?) רוצים לשפר את היסודות של הענף החולה, או שמא רק לקשט אותו בזרים נוצצים שיפארו את שמם.

        האם השחקן הישראלי הצעיר יזכה לאותה תשומת לב והשקעה, או שמא יישכח בקרנבל? האם המתקנים העלובים בהם אנו נדחסים מדי שבת ייעלמו במהרה, או שמא ניאלץ לצפות בג'רום לרואה באורווה בפתח תקווה ונחשוב שאנחנו באירופה? האם החוליגנים שקיימים בכל קבוצות ליגת העל ייעלמו והרוב השפוי יחזור למגרשים, או שמא האמהות יחששו לשלוח את ילדיהן לכדורגל, רק בגלל שאותם טייקונים ינסו למצוא חן בעיני ההמון ולא יחנכו אותם? למרות שהכיוון נראה חיובי, כפי שמעיד הרנסנס שעוברת בית"ר ירושלים, עדיין חשוב לשאול אותן.

        בטורקיה לא מספיק להיות עשיר

        הדרך הטובה ביותר להתמודד עם השאלות הללו היא להביט החוצה, למקומות שעברו חוויה דומה. גאידמק ולבייב, כאמור, לא לבד. האוליגרכים משתלטים על כל עמדת כוח בספורט העולמי: מאלכסיי פדוריצ'ב, שרכש את דינמו מוסקבה, ואחר-כך גם את זכויות השידור של הליגה הרוסית ופ.ק מוסקבה; דרך קיא ג'ורבצ'יאן הבריטי איראני, שהפך את קורינתיאנס הברזילאית לצ'לסי של דרום אמריקה, כנראה בשליחותו של התמנון אברמוביץ'; ועד לנהירה של שחקני ההוקי הטובים ב-NHL לכסף הגדול ברוסיה.

        ברור כי מאחורי התקף הבולמיה הספורטיבי של אותם אילי הון מסתתרת כוונה סמויה לקבל לגיטימציה במדינה בה חיים ורצון לזכות בסטטוס חברתי עליון. אברמוביץ' באנגליה, גאידמק בישראל. אבל האם בכוונתם להשקיע בספורט לטווח ארוך, או שמדובר בשיגעון חולף? האם לב לבייב יעשה פרסה ברגע שיימאס לו להתקוטט עם גאידמק על הדשא, או לחילופין האם הבוס של בית"ר יברח ברגע שהמשטרה תגלה משהו מפליל נגדו? החשש הזה התגבר במסיבת העיתונאים האחרונה של גאידמק, שבאה אחרי שהאוליגרך הודיע על עזיבה בבוקר והתחרט כעבור כמה שעות. יוסי מלמן, כתב "הארץ" שעוקב מקרוב אחרי האוליגרכים ומכיר מקרוב את הספינים של גאידמק, פנה לטייקון כמו אל ילד קטן, ששוב מחפש תשומת לב ושאל אותו האם הוא יכול להבטיח שלא יאיים כך שוב. גאידמק, עם חיוך ערמומי על פניו, לא התחייב וגמגם תשובה מתחמקת.

        התרחיש עליו דיבר מלמן אכן מפחיד, כי אם יתברר לנו שהכדורגל הוא לא יותר מאשר שיגעון חולף ללבייב וגאידמק, שתי הקבוצות שלהם יתרסקו, כפי שקרה בהפועל ת"א כדורסל, תחת ולדימיר גוסינסקי. שלמה נאון, מומחה לכדורגל טורקי, שגם אליו הגיע הכסף הגדול, טוען כי סופת גאימדק ולבייב, שהגיעו משום מקום, לא יכול להתרחש בליגה של בלילי.

        "בטורקיה לא מספיק להיות איש עשיר, כדי לקנות ככה סתם קבוצה", מספר ניאון. "בגלאטסאריי, למשל, אחד התנאים להיות היו"ר זה להיות בוגר תיכון גלאטסאריי, שקיים מתחילת המאה. בבשיקטאש האוהדים לא בחרו איש עשיר דווקא, והלכו על סולימאן סבאת, איש שב"כ שצמח בתוך הקבוצה, הביא תורמים והצליח. לא כל אחד יכול להתמודד בבחירות, צריך להיות חבר אגודה. כל מי שיושב בהנהלה של פנרבחצ'ה הם רק אנשי הקבוצה. הנה, לא מזמן היו בחירות בטרבזונספור, האוהדים בחרו יו"ר חדש בגלל הכישלון של הקבוצה. הרעיון שמאחורי זה הוא לא להתבסס על יחידים, ולהפוך את הכדורגל לעסק רווחי. קח לדוגמה את בשיקטאש, שיש לה גם קופלקס דירות, שמכניס לה כספים נוספים".

        השיטה הזאת, שקיימת גם אצל חלק מהקבוצות בספרד, הצליחה בענק בטורקיה. לפני כ-12 שנה החל לזרום הכסף הגדול לכדורגל הטורקי, ובמקום כוכבים סובייטים ויוגוסלבים, הופיעו שם גם השמות הגדולים של מערב אירופה. הליגה הטורקית הצמיחה מחזיקת גביע אופ"א והנבחרת הגיעה לחצי גמר המונדיאל. למרות ההתרסקות של גלאטסאריי, שחובותיה צמחו ל-120 מיליון דולר, שחקניה לא קיבלו שכר מתחילת העונה וחלקם אף סירבו לצאת למחנה האימונים בשבוע שעבר, תהיו בטוחים שיימצא האיש המתאים באיסטנבול, שיתמודד על נשיאות הקבוצה ויוציא אותה מהבוץ.

        ההשקעה לטווח ארוך שיפרה ללא הכר את רוב המגרשים הישנים בטורקיה, ולא ברור מתי השינוי הזה יתחולל גם אצלנו, אם בכלל. האצטדיון של פנר הפך מחורבה למתקן מודרני, שאורחיו אפילו נהנים מחימום מגז טבעי. לא רק האיצטדיונים בטורקיה השתפרו, אלא כמעט כל תחום בענף, כפי שמעיד סלים טועמה.

        "לבוסים של הכדורגל בטורקיה יש הרבה כסף, לא יודע מאיפה", מספר טועמה, שביקר בקייסריספור הקטנה. "לקייסרי, למשל, יש 4 מגרשי אימון מצוינים ואיצטדיון מתקדם. לבוא לאימון בטורקיה זה לא כמו כאן. זה כמו יום עבודה בטורקיה. אתה בא בעשר בבוקר, נמצא כל היום עם הקבוצה במתקן, מתאמן, אוכל, והולך ה-16.30. לקבוצה יש אפילו טבח אישי. למרות שקייסרי לא קבוצה כזאת גדולה, זאת רמה אחרת".

        מאיפה יגרדו 13 ישראלים?

        האם המקצוענות בטורקיה, שהגיעה עד לקייסרי הקטנה, תשטוף גם את ישראל? ניאלץ להמתין ולראות. במיוחד יהיה מעניין לראות האם מאמן הפועל ת"א המיועד, אברהם גרנט, יעבור מאימונים של שעה ורבע למקצוענות נוסח צ'לסי, בחסות רומן אברמוביץ', שעומד כנראה מאחורי לב לבייב. השאלה היותר בוערת היא כיצד ירוויחו הכשרונות הצעירים מתופעת האוליגרכים, אם בכלל. בהנחה שרוב הכדורגלנים הישראלים הבכירים יישארו במכבי חיפה, השלד שהוביל אותה לשתי אליפויות רצופות, יצטרכו בית"ר ירושלים והפועל ת"א להילחם באלופה בשתי דרכים. הראשונה, והמועדת לכישלון, היא ללכת בכל הכוח על זרים יקרים; הדרך השנייה והסבלנית יותר היא לטפח במקביל גם את מאור מליקסון וגיל ורמוט ולהפוך אותם תוך שנתיים לכוכבים ששווים אליפות.

        כדאי לגאידמק ולבייב להבין מהר כי מי שמביא אליפות קודם כל הם השחקנים הישראלים הטובים, שנעזרים בזרים מצוינים, ע"ע מכבי חיפה בין השנים 2000 ל-2005. לפני כשנה ביקר זאביק זלצר, מאמן העל של נבחרות הנוער, בכנס של אופ"א עם מקביליו האירופיים, שם הוא שמע כיצד בליברפול ומונאקו שמו את טיפוחם של מייקל אואן ותיירי הנרי בראש סדר העדיפויות, עוד כשהיו בני עשרה. נראה אם ללבייב וגאידמק תהיה סבלנות דומה.

        יצחק שום, שעבד בשתי מדינות שעברו חוויה דומה לישראל, יוון ורוסיה, מסכים עם הגישה של ליברפול ומונאקו. "השאלה הגדולה היא אם האוליגרכים שנכנסו לכדורגל הישראלי יראו בכך פרויקט חיים, ישקיעו בילדים, בנוער, ויביאו למחלקות הצעירות מאמנים טובים יותר", תוהה שום. "אם זה יקרה, נבורך. צריך להבין שזה הכי חשוב. לכל קבוצה יש קאדר של 18 שחקנים, מהם רק חמישה זרים. צריך עוד 13 ישראלים טובים על ידם. הכוכבים הזרים הגדולים לא יגיעו לישראל, רק הבינוניים, ולכן הישראלים הכי חשובים. הבעיה היא שיש לנו רק חמישה שחקנים טובים בכדורגל הישראלי, שכולם רוצים אותם. אפילו אם החמישה יתחלקו שווה בשווה ולכל קבוצה גדולה יהיה ישראלי טוב, זה לא יספיק, בטח שלא לאירופה. כרגע אין מספיק שחקנים ישראלים טובים. האוליגרכים צריכים להשקיע בתשתיות. ברוסיה הזרים גם פוגעים בכדורגלנים הרוסים, שבכלל לא מתפתים לצאת החוצה בגלל שיש כסף אצלם. שחקן זר שיש לו יותר מ-10 הופעות בנבחרת המקומית שלו לא נחשב לזר ברוסיה, כך שיש הרבה זרים".

        אז אתה אומר שכסף לא תמיד מנצח, אם לא עובדים איתו נכון.

        "יש קבוצות ברוסיה ששמות הרבה כסף, אבל לא ממריאות. דינמו מוסקבה השקיעו 70 מיליון דולר, הביאו 7 שחקנים מנבחרת פורטוגל, אחד מנבחרת יוון, אבל הם סיימו במקום השביעי. לכן, אסור לשכוח את הנוער ולהשקיע הרבה בצעירים ולפתח אותם. אם ניקח את יעקב שחר, הנוער אצלו זה פרויקט חיים, הוא תמיד מביא לשם את המאמנים הכי טובים. גם אם הצעירים בחיפה לא משחקים, לשחר תמיד יהיה בסיס טוב שהוא טיפח. בלי ישראלים טובים לא יהיו קבוצות ישראליות טובות ולא יהיה מה לחלום על הצ'מפיונס ליג".

        שום טוען שביוון הפנימו זאת הכי טוב, והראיה לכך היא גביע אירופה בו זכו ב-2004, חריסטאס, זאגורקיס, בסינאס ושות'. "גם ליוון הגיעו זרים מצוינים, אבל כמעט בכל קבוצה יש אקדמיה לנוער, אותה מנהל שחקן עבר דגול. בפאו שחקני הנוער נמצאים כל הזמן עם הבוגרים וישנים במלון של הבוגרים. הנוער בפאו רואה כל אימון של הבוגרים, יש חינוך מגיל צעיר, מה גם שלא כל זר נכנס ליוון. הבוסים ביוון קבועים בדרך כלל. יש יציבות. את פאו מנהלת המון שנים משפחה ותיקה. את אוליפיאקוס קנה לפני כ-10 שנים אדם בשם קוקליס, שקודם כל מזוהה עם האוהדים והוביל את הקבוצה להרבה תארים".


        השינוי הזה בטורקיה ורוסיה הוציא עוד הרבה אוהדי כדורגל מהארון. שום מספר על אצטדיונים מלאים, אבל גם על עלייה במחירי הכרטיסים ברוסיה. כך גם בטורקיה, שם גבו לא מזמן כ-90 דולר על כניסה למשחק בין פנרחצ'ה למילאן. אם נראה בעתיד בקרוב עוד כמה כדורגלנים ישראלים טובים בנוסף לזרים משובחים, אם רמת האצטדיונים ומתקני האימונים תשודרג משמעותית, אם האוליגרכים ישפרו את היסודות של הכדורגל הישראלי, יקיאו מתוכו את החוליגנים ויהפכו את הענף לתרבות פנאי מושבחת לכל המשפחה, אולי צפייה בכדורגל תהיה שווה את הסכומים הללו. כרגע, כל עוד התשובות לשאלות הללו פתוחות וכוונתם האמיתית ומטרתם של האוליגרכים נותרת סמויה, ניאלץ להישאר עם החלומות, המגרשים העלובים, האבנים בסכנין ורימון ההלם בדרבי המילואים.