יפה שעה אחת קודם

לפני שאתחיל בטור השבועי, רציתי להודות לקורא ירון ששלח לי אימייל והתעניין בבריאותי בעקבות הטור של שבוע שעבר. ירון, אני שמח להרגיע אותך - אני לא מסומם, וכנראה שאני גם יחסית שפוי, אבל תודה שהתעניינת.

לגבי השאלה שלך בקשר לאיך זה יכול להיות שטום בריידי לא ה-MVP, דווקא יש לי הסבר. הוא פשוט לא היה יותר טוב משון אלכסנדר, מטיקי בארבר, או אפילו מלארי ג'ונסון. הוא עמד בסיטואציה לא קלה. חצי מקו ההתקפה שלו נפצע, הראנינג בקס שלו נפצעו עד שהיו צריכים למצוא מישהו מהרחוב. ולמרות כל זה הוא נתן מספרי שיא בקריירה. אבל עם כל הכבוד, הוא פשוט לא נראה מספיק טוב יותר מדי פעמים. את המספרים שלו הוא נתן כי הוא היה חייב, מכיוון שההגנה שמה את ניו אינגלנד בבורות שההתקפה היתה צריכה לחלץ מהם. לפעמים זה עבד, לפעמים לא.

בסופו של דבר, הפטריוטס אמנם זכו בבית שלהם, אבל מדובר בבית שבו נתנה מיאמי פייט רציני. הם מארחים משחק פלייאוף, אבל יש להם שני ניצחונות פחות מלקבוצה שאותה הם מארחים. והכי חשוב - את השינוי בניו אינגלנד לא הוא הביא. בתחילת העונה הם ניצחו כי קבוצות פחדו מהם, באמצע העונה הם נראו רע, ולקראת סוף העונה הם שוב נראו מפחידים, מהרגע שההגנה התחילה לשחק. אז אם יש שחקן שמגיע לו ה-MVP בניו אינגלנד, זהו דווקא טדי ברוסקי. אני לא מזלזל במה שבריידי עשה, והוא ללא ספק אחד משלושת הקוורטרבקים הכי טובים בליגה. אבל לדעתי הוא לא ברמה של MVP.

עכשיו לגבי סיום העונה, רגע עצוב ל-20 קבוצות, וזמנים של תקווה ל-12 מאושרות. לפני שניגע בפלייאוף, הערה לגבי מחזור הסיום.

אני מכיר רבים שאמרו שהמחזור הזה, במתכונתו הנוכחית, הוא בדיחה. מצטער, אני ממש לא מסכים עם זה. קודם כל, היו לא מעט קבוצות שהוא קבע להם לא מעט. תשאלו את סן פרנסיסקו, שבשלב מסויים של המחזור היתה לה את בחירת הדראפט השלישית, ובסופו של דבר יש לה את הבחירה השביעית. או קבוצות שהמשמעות של המשחקים היתה יותר מיידית. למשל וושינגטון, שבמחצית המשחק שלה מול פילדלפיה היתה על סף הדחה מהפלייאוף. לדאג פלוטי ניתנה ההזדמנות להיכנס לספרי ההסטוריה בזכות המחזור הזה.

אז אולי למי שקנה כרטיס מתוך ציפיה לראות את פייטון מאנינג וקיבל את ג'ים סורגי יש סיבה לכעוס. אבל אם פייטון היה נפצע במשחק שלא משנה שום דבר בכלל, להרבה אוהדים של הקולטס היתה סיבה לגיטימית מאוד לכעוס. סך הכל, חוץ מיוסטון, פריסקו, אטלנטה ובמידה מסויימת דאלאס, שהגנתה קיבלה את הבשורה שהיא בחוץ שעתיים לפני שהתחיל המשחק שלה, רוב הקבוצות הציגו משחק תחרותי. ומה לנו, צופי הפוטבול, כי נלין על זה שיצא לנו לראות עוד משחק אחד בעונה הקצרה מדי של הספורט הנהדר הזה?

יכולנו לשבת בנחת, בלי לחצים, ולראות את לארי ג'ונסון נותן עוד הצגה מול סינסינטי. יכולנו לראות איך מסיבה בלתי ברורה השחקנים של מינסוטה נלחמו למען המאמן שלהם, מה שלמזלם ולמזלינו לא שינה את הגורל שלו.

מה שמביא אותי לנושא הבא: פיטורי המאמנים. שמעתי דעות שזה לא כל כך יפה ולא כל כך בסדר לפטר מאמנים ממש עם סיום המשחק. אני מסכים. את מייק טייס היה צריך לפטר הרבה קודם. מייק מארץ שמר על המשרה שלו פשוט כי הוא היה חולה ולא היה יכול לאמן. אם הוא היה בריא הוא היה אמור להיות מפוטר מזמן.

בכלל, כל הפיטורים מוצדקים, ויש עוד כמה חבר'ה שמשום מה ישמרו על המשרה שלהם. הבעתי את דעתי כבר, שמתוך 22 השחקנים שעומדים על המגרש, התפקיד הכי חשוב בפוטבול הוא של המאמן. לשחקן, ויהיה טוב ככל שיהיה, אין שום יכולת לקבל תמונה כוללת על כל מה שקורה במגרש - גם כל חלקי ההתקפה, גם כל חלקי ההגנה, גם הקבוצות המיוחדות. מי שבוחר את השחקנים, מעמיד אותם על המגרש, נותן להם תוכנית פעולה מדוקדקת ובמקרה הצורך במהלך משחק מבצע שינויים זה המאמן. וקשה לי להאמין שבין כל אנשי המקצוע שמסתובבים היום, אי אפשר למצוא את ה 32 הכי טובים.

עושה רושם שמולארקי יישאר בבפאלו, כשלפחות דונאהיו הגרוע הולך הביתה. גם בריאן ביליק צפוי לשמור על משרתו בבולטימור, אלוהים יודע למה. הרמן אדוארדס אולי יעזוב את הג'טס סוף סוף, אבל אם כן זה יהיה לקנזס ולא הביתה. ויש עוד כמה גבוליים, כמו דניס גרין שהיו לו רק שנתיים באריזונה, אבל הוא עשה בהן המון טעויות. אם כך, אז גם בשנה הבאה לא יהיו על הקווים ה-32 הכי טובים שיש.

זהו זה. בקושי התחילה, וכבר נגמרה לה עוד עונה. 20 קבוצות כבר בבית, והפלייאוף אוטוטו יוצא לדרך. השנה הפלייאוף באמת פתוח, בניגוד לשנתיים האחרונות שהכל היה בידיים של ביליצ'ק. אז תשבו בנחת, ותיהנו מעוד חודש של כיף, שבסיומו נותר רק לקוות שגביע הלומברדי יגיע לדאון-טאון דנבר.