סוף שנה בבורסה

סטיב נאש (פיניקס):

בעונה שעברה נאש היה ה-MVP של העונה הרגילה. העונה הוא אפילו יותר טוב, ועדיין לא מדברים מספיק על כמה שהוא טוב. אמארה פצוע וג'ו ג'ונסון באטלנטה, אבל זה לא מפריע לסאנס להציג את המאזן הרביעי בטיבו בליגה (10:19). שון מאריון נהדר ובוריס דיאו מגדיר מחדש את המושג אול-אראונד, אבל רוב הקרדיט צריך ללכת למנהיג ולמנהל המשחק הטוב בעולם. בפלייאוף נאש הוכיח שכשצריך הוא יודע לייצר את הנקודות בעצמו, והשנה הוא ממשיך במגמה. פיניקס ניצחה 15 מ-20 המשחקים האחרונים שלה ונאש מספק בהם כמעט 20 נקודות בנוסף ל-10 אסיסטים הרגילים.

פאו גאסול (ממפיס):

הגריזליז חולקים עם פיניקס את המקום הרביעי וגם במקרה שלהם אף אחד לא יודע מאיפה זה הגיע. שיין באטייה ממשיך לעשות עבודה מצוינת ושקטה בשני צידי המגרש, מייק מילר הפך למפלצת ריבאונדים ושלשות, אדי ג'ונס ודיימון סטודומאייר (עד הפציעה) השתלבו נהדר במרקם הקבוצתי. אבל כל אלה רק משלימים את שנת הפריצה של גאסול, עוד שחקן שלא מדברים עליו מספיק. גאסול מקבל יותר דקות ומגיב בעלייה רצינית בתפוקה, בעיקר בבלוקים ואסיסטים. ב-7 המשחקים האחרונים (5 נצחונות) הוא לא מסתפק ב-24.7 נקודות ו-11 ריבאונדים ומוסיף 5.1 סוכריות לחברים ו-2.6 גגות.

דיוויד ווסט (ניו אורלינס/אוקלהומה):

נא להכיר - פאוור פורוורד שלא עשה יותר מדי בשנתיים הראשונות שלו בליגה, תגלית העונה עד עכשיו. ב-21 המשחקים האחרונים הוא מספק 17.8 נקודות באחוזים מצוינים, 8.8 ריבאונדים ועוד קצת מכל דבר. בזמן שדזמונד מייסון וג'יי.אר סמית מדגמנים בעיקר חוסר יציבות ופי.ג'יי בראון זה כבר לא מה שהיה פעם, ווסט הוא המספר 2 של כריס פול בהורנטס. מאחר שהצרעות הן עדיין ההפתעה הנעימה של העונה, זה לא משהו שאפשר לזלזל בו.

קייל קורבר (פילדלפיה):

הסיקסרס הם תעלומה השנה. אייברסון ביכולת שיא והשילוב שלו עם וובר עובד מצוין, אבל זה לא מתבטא בנצחונות. יש להם שומר ענק, חוטף ענק וחוסם ענק (איגודלה, אייברסון ודלאמבר, בהתאמה) ובכל זאת ההגנה שלהם היא אחת החלשות בליגה. מבט נוסף מגלה שהברומטר של פילי הוא דווקא הצלע החמישית - קייל קורבר, האיש והידית. בהפסדים הוא קולע 9.3 נק', בנצחונות 15.5. ב-11 המשחקים האחרונים הידית על אוטומט: 16.2 נקודות ו-3.4 שלשות למשחק ב-62 אחוז (!), והסיקסרס מנצחים שבעה מהם.

רובן פטרסון (פורטלנד):

הכל הפוך בפורטלנד כרגע. ארבעה שחקני חמישייה פצועים (רק זק ראנדולף המחופף נשאר) ודווקא עם הפירורים מקמילן מרגיש הרבה יותר בנוח ומשיג שלושה נצחונות יפים בארבעת המשחקים האחרונים (במינסוטה וסקרמנטו ומול פילי), כשגם לפני זה הם נתנו פייט יפה בדטרויט. הלהיט של הריצה האחרונה הוא רובן פטרסון, שמספק בארבעת המשחקים האלה מהספסל 18.5 נקודות, 5.5 ריבאונדים ו-1.8 חטיפות. פטרסון נחשב למופרע הראשי של הבלייזרס וכרגע בעיקר מסדר לעצמו חוזה סביר לשנה הבאה. מילה טובה מגיעה גם לגארדים החביבים חואן דיקסון וסטיב בלייק, בוגרי מכללת מרילנד ו-וושינגטון וויזארדס.

קירק היינריך (שיקגו):

מה עובר על הבייבי-בולס? התחושה הייתה שבקיץ הם עשו כל מה שצריך כדי להמשיך להתקדם, אבל בזמן האחרון כלום לא הולך להם. אחרי 11 הפסדים ב-14 המשחקים האחרונים, 6 הפסדים רצופים ומקום אחרון בבית המרכז, אפילו מקום בפלייאוף כבר נראה כמו משימה לא פשוטה. היינריך הוא הראשון שמופנית אליו אצבע מאשימה, שכן הוא אמור להיות המנהיג של הקבוצה הצעירה. אבל העונה הוא נחלש כמעט בכל קטגוריה וכמעט לא מורגש ביותר מדי משחקים (לא קלע בדאבל פיגרס בחצי מהמשחקים בדצמבר). כרגע נראה שהיינריך צריך כוכב לידו כי אין לו את מה שצריך כדי להוביל קבוצה חזקה. מי שמתגעגע לכוכבים לבנים תוצרת ארה"ב שיילך לראות מכללות.

בן גורדון (שיקגו):

עדיין עם הבייבי-בולס - הם עד כדי כך מאכזבים. גורדון נתן שנת רוקי גדולה ונחשב למר רבע רביעי, השנה לא נשאר מזה הרבה. הוא זורק כמעט רק מבחוץ, נחלש כמעט בכל קטגוריה, לא מגיע למאני טיים ונראה כמו סתם עוד רול פלייר עם יד טובה. ב-11 המשחקים האחרונים הוא קולע 9.9 נקודות ולא תורם כמעט באף קטגוריה אחרת, ובזמן האחרון נראה שסקיילס מתחיל להתייאש ממנו ונותן לו פחות ופחות דקות. למרות שאין דיבורים בנושא, זאת לא תהיה הפתעה גדולה אם גורדון לא יסיים את השנה בשיקגו.

לורנזן רייט (ממפיס):

עד הפציעות של סטודומאייר ומילר הגריזליז נראו הכי טוב עם חמישייה נמוכה וגאסול בתור סנטר. אבל גם אם זה לא היה עובד לא הייתה להם יותר מדי ברירה. רייט הוא הסנטר הלגיטימי היחיד בסגל המשונה שהלוגו בנה והציפייה הייתה שבשנת חוזה הוא ייתן תפוקה גדולה מהרגיל. התוצאה: רייט מגלה יכולת מחרידה מתחילת השנה ונותן מספרים בקליבר של ג'רום ג'יימס. נו, אולי גם הוא יתעורר לשלושה משחקים בפלייאוף ויקבל חוזה בניקס. רגע לפני שפרטלו מתייאש ממנו סופית הגיעו הפציעות וסידרו לו צ'אנס נוסף. לא הייתי מהמר על זה שהוא ייקח אותו.

ריף לאפרנץ (בוסטון):

לפראנץ התבלט כחוסם מצוין וקלע שלשות יעיל בדנבר והשילוב הזה הביא אותו לדאלאס בתקופת הבועה של קיובן. אחרי פציעות ברכיים הוא עבר עם החוזה המופרך שלו לבוסטון ונדמה היה שהוא התאקלם לא רע ביחס למצבו הגופני. אבל בחודש האחרון הוא נעלם מהראדאר. גם הירידה לספסל לא העירה אותו וב-17 המשחקים האחרונים הוא מסתפק ב-5.8 נקודות ו-3.6 ריבאונדים ב-23.5 דקות, שזה כמעט כלום בכל דרך שמסתכלים על זה. עם חוזה של 44.5 מיליון דולר ל-4 שנים לפראנץ הופך למועמד בכיר להיזרק במסגרת "חוק אמנסטי" בקיץ (בריאן סקלאבריני ייתן פייט) לו היו הופכים אותו למשהו שנתי.

דווין בראון (יוטה):

הבטיחו לנו שוטינג גארד קטלני שרק מחכה לצ'אנס אמיתי. אמרו שהוא לא יספור את גורדון גיריצ'ק הסתמי ויהפוך לשחקן חמישייה ביוטה. עברו חודשיים ובראון, שהגיע ליוטה מהספרס בקיץ, לא יכול להתלונן יותר על מחסור בצ'אנסים. בערך כל מה שזז בג'אז נפצע במהלך העונה ובראון לא לקח את ההזדמנות (לעומת מהמט אוקור, שניצל את הפציעות כדי להוכיח שהוא שחקן פנים מצוין) וסיפק את אותן 7.4 נקודות שהוא נתן בסן אנטוניו. גם כשגיריצ'ק פצוע סלואן מעדיף לשחק עם דרון וויליאמס כשוטינג גארד ובראון הוא סתם עוד שחקן על הספסל. אכזבה ענקית.