את עונת 2005 בטניס הישראלי אפשר להגדיר כהצלחה. אנדי רם ויוני ארליך, שהיו הנציגים הבכירים שלנו בסבב העולמי, המשיכו לבסס את מעמדם בצמרת העולמית, כשחלק מהתהילה הולכת לשחר פאר, שקפצה ממעמקי הדירוג העולמי למקום ה-45 והמכובד. פאר בת ה-18 עדיין לא הצליחה לעקוף את אנה סמאשנובה, אבל היא קרובה מאוד לעשות את זה. השנה, המטרה הגדולה של פאר היא להיכנס ל-20 הראשונות בדירוג העולמי. לא פחות. כדי לעשות זאת, קרוב לודאי שהיא תצטרך לבצע משימה שעדיין לא ביצעה: לנצח את אחת הטניסאיות הבכירות בדירוג העולמי.
אנה סמאשנובה רשמה עונה לא רעה בכלל ואחרי נסיגה מסוימת, הצליחה לקטוף תואר מספר 11 בקריירה (שמרה על 100 אחוזי הצלחה במשחקי גמר) וסיימה את העונה במקום ה-43 בעולם. השנה הקרובה תהיה קריטית עבור סמאשנובה בת ה-29, שהחליפה מאמן ומינתה את רוברטו ברוג'ין האיטלקי. קודם כל, היא תרצה לשמור על מעמדה כטניסאית הישראלית הבכירה ביותר. בנוסף, היא תצטרך לשמור על נקודות דירוג יקרות אותן השיגה בשתי זכיות בטורנירים בעונה שעברה. אם תפסיד בשלבים המוקדמים בטורנירים המקבילים השנה, היא תרד משמעותית בדירוג.
טניסאית נוספת שעדיין לא אמרה את המילה האחרונה היא ציפי אובזילר (136 בעולם), שתמשיך להתחרות בעיקר בטורנירים יותר קטנים ותקווה להרבה מזל בטורנירי הגראנד-סלאם, כדי להתקדם משמעותית בדירוג. אובזילר כבר הוכיחה בעבר שהיא יכולה להתמודד גם מול היריבות החזקות ביותר (זכור לנו בעיקר המשחק המצוין מול ז'סטין הנין-ארדן באליפות ארה"ב) והיא תנסה להצדיק זאת גם בדירוג העולמי.
דודי סלע, שנחשב בגיל 16 לדבר הבא של הטניס הישראלי, יקווה לשנה טובה יותר. מי שציפה מהילד מקרית שמונה לכבוש את הסבב המקצועני כבר בשנה הראשונה שלו, התאכזב. סלע, שעד לפני שנתיים השתתף בהצלחה בטורנירי הגראנד סלאם לנוער, לא ממש היטב להשתלב בטורנירים הגדולים והעביר את מרבית השנה בטורנירי פיוצ'ר נידחים. עם זאת, חשוב לזכור, בתחילת השנה שעברה הוא צבר לא מעט נקודות, שהעלו אותו לכיוון ה-200 הראשונים בעולם.
עונת החימר נפתחה, סלע עבר בהצלחה את מוקדמות הרולאן גארוס והוגרל למשחק הראשון מול לא אחר מאשר רוז'ה פדרר, באירוע ששודר מחוף לחוף. סלע, מן הסתם, לא הצליח להוות יריב לטניסאי הטוב בעולם, אבל החשיפה הגדולה לא זכה באותו יום, עשתה לו כנראה רק טוב. עם סיום עונת החימר הוא העביר הילוך, ונסע לארה"ב לעונת המשטחים הקשים. סלע זכה בשני טורנירי צ'לנג'ר (לקסינגטון וונקובר), שהפכו אותו לטניסאי הישראלי הבכיר של 2005. למרבה האכזבה, סלע לא הצליח לשמור על יציבות בסיום העונה מכמה סיבות. החיים של טניסאי מהמאייה השניה בעולם רחוקים מלהיות פשוטים. העומס בתחרויות, הפציעות, הנסיעות ובעיקר ההוצאות הכספיות האדירות, גרמו לו לחשוב לא פעם על פרישה מהמקצוע, אבל הכישרון השאיר אותו שם. בינתיים, לפחות.
נועם אוקון, שפתח את העונה כטניסאי הישראלי הבכיר, התקשה לשמור על היציבות ופינה את מקומו לסלע. הוא אמנם הצליח לעלות להגרלה הראשית בטורניר ווימבלדון ובאליפות ארה"ב, אבל לא השכיל לשמור על הנקודות החשובות בטורנירי הצ'לנג'ר והידרדר עד למקום ה-194 בעולם. את החודשים האחרונים, הוא העביר בהכנה לקראת העונה הקרובה, שעלולה להיות קריטית בשבילו. בגיל 27, אוקון כבר צריך לחשוב על הפרק השני שלו בחיים. ההצלחה שלו בטורנירים בשנה הקרובה תשפיע ככל הנראה על החלטותיו. כישרונו של אוקון מוכר לכולנו ממשחקי גביע דייויס שהתקיימו בארץ. מדובר בטניסאי מצוין, שלדעת כל הפרשנים ראוי להיכנס למאייה הראשונה בעולם, אלא שעולם הטניס יכול להיות לפעמים מאוד אכזרי. כדי להתקדם משמעותית בדירוג העולמי, שחקן כמו אוקון צריך לרשום כמה הצלחות ברצף מול טניסאים ברמתו וכאלה שקצת יותר טובים. המצב הבריאותי שלו (פציעות בברך ובכתף), יותר מזיק מעוזר בדרך לעמוד במשימה.
הראל לוי היה הסיפור העצוב של הטניס הישראלי. הטניסאי הגדול ביותר שהיה כאן מאז עמוס מנסדורף, זה שכבר היה במרחק נגיעה מהמקום ה-30 בעולם, מצא את עצמו הרחק באזור המקום ה-300, מנסה להרוויח נקודות בטורנירים זניחים בהם משחקים בעיקר ילדים בני 17. קשה מאוד היה להסביר את הירידה בכושרו של הראל לוי, שלא הצליח להרשים גם הילדים בני ה-7 שהגיעו לעודד את הנבחרת במשחקי גביע דייויס. פרשני הטניס כבר מחקו אותו ואי אפשר להגיד שלא הייתה להם סיבה טובה. לוי נראה פשוט רע, הציג טניס גרוע ובנוסף להכל, לא הצליח לשמור על רוגע במשחק ונראה עצבני במיוחד. לקראת מפגש גביע הדייויס מול זימבבואה, הוא כבר לא הוזמן לנבחרת ואם זה לא מספיק, גם הסתכסך עם האיגוד כשהיה לדוברם של הטניסאים שדרשו תשלום עבור הופעתם בנבחרת הדייויס. אולי העובדה שהוא נשכח מעט, עזרה לו לחזור לעצמו בסוף עונת 2005, כדי לרשום כמה הישגים מרשימים ולסיים את השנה בדירוג לא רע בכלל (יחסית), 211.
אנדי רם ויוני ארליך הצליחו לשמור על יציבות אחרי עונת 2004 וגם היו במרחק נגיעה מההגרלה הראשית של גביע המאטרס בשנחאי. הם הוסיפו לארון הגביעים עוד שני תארים מכובדים (נוטינגהאם ורוטרדם) והשתתפו בעוד ארבעה משחקי גמר. אחוזי ההצלחה שלהם במשחקי הגמר, ההפסד המרגיז לצמד בריטי אלמוני במפגש גביע דייויס בארץ והקלות בה קיבלו השניים את הכישלונות שלהם, פגעו מעט ברושם שהם יצרו בישראל. לטובתם, יאמר, שזה ממש לא הזיז להם ולא הפריע לעלות בחזרה על דרך המלך.
איפה הם פותחים את העונה?
שחר פאר פותחת את העונה באוקלנד, ניו זילנד (145 אלף דולר), משם יש לה זיכרונות טובים מאוד. בשנה שעברה באוקלנד היא עברה שלושה סיבובי מוקדמות בתור טניסאית אלמונית לגמרי, המשיכה להגרלה הראשית ונעצרה רק בסיבוב השלישי, נגד קטרינה סרבוטניק הסלובנית, שגם זכתה בטורניר. מאוקלנד היא תמשיך לקאנברה, אוסטרליה (145 אלף דולר). שבוע לאחר מכן, שיהיה השלישי של העונה, פאר תשחק באליפות אוסטרליה הפתוחה, לראשונה בקריירה בלי סיבובים מוקדמים.
אנה סמאשנובה פותחת את העונה בשבוע השני, בטורניר הובארט באוסטרליה, אולי כדי לשנות מזל אחרי הודחה בסיבוב השני בטורניר המקביל בקאנברה בשנה שעברה. משם היא תמשיך לאליפות אוסטרליה הפתוחה במלבורן.
ציפי אובזילר פותחת את העונה בטורנירים באוקלנד וקאנברה, שם היא תנסה להעפיל להגרלה הראשית מהמוקדמות. מקאנברה היא תמשיך למלבורן, למוקדמות אליפות אוסטרליה הפתוחה.
נועם אוקון והראל לוי (יחידים) ינסו להיכנס לטורנירים באדלייד וסידני דרך המוקדמות. משם ימשיכו לאליפות אוסטרליה הפתוחה במלבורן, שם יעשו את כל המאמצים כדי להיכנס להגרלה הראשית, מקום ששניהם מכירים טוב מאוד מהעבר.
אנדי רם ויוני ארליך את העונה שעברה הם פתחו בשנאי, הודו, ורשמו הפסד צורם כבר בסיבוב הראשון. הפעם הם החליטו לפתוח את העונה באוסטרליה, בלי הרבה נסיעות בדרך עד לטורניר הגראנד סלאם במלבורן. רם וארליך ישתתפו בשני הטורנירים, באדלייד וסידני.