ראש בראש

בפעם האחרונה שמשחק עונה במלחה עורר עניין כה רב, פיני גרשון הגיע זה עתה ממכבי ראשל"צ למכבי ת"א, בעוד רדיסאב צ'ורצ'יץ' עדיין היה שחקן אהוד בירושלים. אמת, הפועל ירושלים גברה על ממכבי ת"א עוד כמה פעמים מאז, אבל בכל אחת מהפעמים היה ברור לחלוטין איך תסתיים העונה.

הפעם יש משהו שונה באוויר. רמת הכדורסל בליגת העל אמנם נמוכה מאי פעם, אבל אפשר לפחות להתנחם במשחק עונה אמיתי. התקציב הגבוה של הפועל ירושלים, 6 מיליון דולר, מאפשר לה להצטרף לרשימה של קבוצות שאיימו בעבר על מכבי ת"א, ובראשן הפועל ת"א, הפועל חיפה, הפועל רמת גן וכמובן הפועל גליל עליון, שקטפה לבסוף את התואר. הדרך של ירושלים תהיה קשה פחות מאשר של הקבוצות הללו, שהתמודדו עם מכבי בסדרת פלייאוף. לה מצפה משחק אחד בלבד, בהנחה שתגיע לגמר הפיינל פור, שייערך ב-8 ביוני בהיכל נוקיה. קודם כל, עליה לגנוב לפחות ניצחון ליגה אחד ממכבי, כדי ליצור הרתעה לקראת המפגש המכריע ולהוכיח לכולנו שהתחרותיות בליגת העל לא פיקטיבית.

הבאזז נוצר בעיקר בגלל שירושלים נראית מצוין במשחקים האחרונים, וגם משום שנראה שיש לה יתרון על מכבי בחלק מהמצ'אפס, בייחוד על הספסל. מצד שני, אנתוני פארקר וניקולה וויצ'יץ' הם עדיין השחקנים הטובים באירופה בתפקידים שלהם, פיני גרשון כבר היה בכל הסרטים ומכבי נראית כמי שחוזרת לעצמה בשבועיים האחרונים. תוסיפו למשוואה את הקהל החם במלחה, שידוע בשנאתו לאימפריה הצהובה בכלל ולגרשון בפרט, ותקבלו מפגש לוהט במיוחד.

למצ'אפס, אותם נסקור כאן, יהיה תפקיד משמעותי במיוחד. הנתונים הסטטיסטיים יתייחסו למדד יעילות, שמורכב מהנתונים הבאים: נקודות + אסיסטים + ריבאונדים + חסימות + חטיפות + משיכת עבירות + קליעות מהעונשין + קליעות לשתיים + קליעות לשלוש -איבודי כדור - חסימות על- עבירות - זריקות מהעונשין -זריקות מהשתיים - זריקות מהשלוש.

בתחילת העונה, האוהדים משני המחנות התקשו להתרגל למובילי הכדור החדשים שלהם. הירושלמים, שנפגעו כל כך מבגידתו של סולומון וחתימתו במכבי ת"א, התקשו להבין על מה הוציא ארקדי גיידמק 700 אלף דולר כשהביא את ג'נקינס. התל אביבים, שחלקם נפגע לפני שלוש שנים מסירובו של ג'נקינס להגיע לקבוצה, התקשו להתרגל למציאות החדשה ללא שאראס.

אחרי שפשוף קליל בארץ ובאירופה, שני השחקנים החלו לספק את הסחורה. אבל כרגע, המשכנע יותר הוא הוראס ג'נקינס, שרשם שיפור אדיר בחודש האחרון והוא למעשה האחראי העיקרי להצלחות של הקבוצה ביול"ב קאפ. ג'נקינס מוביל את קלעי הפועל ירושלים עם 18.3 נקודות למשחק. אחרי שספג ביקורת עקב משחקו האנוכי בתחילת העונה, הוא התחיל גם למסור לחברים וכרגע הוא מחזיק בממוצע של 4 אסיסטים למשחק. בנוסף הוא גם סוחט הכי הרבה עבירות בקבוצתו (5.3) וקולע ב-82 אחוזים מהעונשין.

וויל סולומון מחזיק בממוצעים דומים בליגה (17.3 נקודות, 4 אסיסטים, 32.7 דקות), אבל צריך לזכור שהמספרים גבוהים בעיקר בגלל היעדרותם של שני שחקנים זרים במכבי ת"א בכל משחק ליגה. במשחקים של מכבי ת"א מול היריבות הגדולות באמת באירופה, סולומון פקטור פחות משמעותי. יהיה מעניין מאוד לראות אותו מול שלושה גארדים בכירים כמו ג'נקינס, מייסון וטפירו, ובעיקר מול האוהדים שאהבו אותו כל כך במלחה. המדד הממוצע של ג'נקינס הוא 18 (21 ביול"ב קאפ). המדד הממוצע של סולומון הוא 14.8 (12.3 ביול"ב קאפ).

המנצח – הוראס ג'נקינס.

כמו ג'נקינס, גם הגארד השני בהפועל ירושלים, רוג'ר מייסון, לא ממש הובן בתחילת העונה. הדיבורים של ארז אדלשטיין על מחסור באימונים ועל השפשוף שהזרים שלו צריכים לעבור באירופה נראו כתירוץ, אלא שמייסון הוכיח מאז שהידית שלו שווה לא מעט כסף - גם אם לא את מלוא הסכום שירושלים שילמה לו.

כמו ג'נקינס, גם מייסון עומד על הפרקט 34 דקות בממוצע ומשיג 17.2 נקודות. הוא פוגע רק ב-50 אחוזים מה-2, אבל מחפה על זה במספר דומה מאוד באחוזים לשלוש. המדד הממוצע שלו הוא 16.8 (9.71 ביול"ב קאפ, מה שמרמז על ירידה ביכולתו במפגשים מול קבוצות גדולות, בסדר הגודל של מכבי ת"א).

אף מדד ממוצע לא יכול לספר את סיפור הדומיננטיות של אנתוני פארקר. בליגה יש לו מדד של 24, באירופה 21, ובשבועיים האחרונים הוא חוזר לכושר מהעונה שעברה. פארקר קולע בממוצע 15 נקודות, מוסר 5.2 אסיסטים ומוריד 4.2 ריבאונדים ובמשחקים גדולים הוא מתעלה. המנצח הוא אנתוני פארקר, אבל יד חמה של מייסון יכולה לגרום הרבה צרות למכבי.

בניגוד ליורוליג, המספרים של טל בורשטיין בליגה יותר משכנעים, גם בזכות העובדה שהוא נמצא הרבה יותר זמן על הפרקט. בורשטיין, אולי השחקן הישראלי הטוב ביותר, קולע בממוצע 13.6 נקודות למשחק, מוריד 4.9 ריבאונדים ומוסר 3.1 אסיסטים.

סליי נראה אאוטסיידר בתחילת העונה, אבל בשני המשחקים האחרונים של הפועל ירושלים הוא הרגיע את אדלשטיין והבוסים, והביא לשיפור משמעותי מאוד במעמדו בקבוצה. בעקבות ההופעות האחרונות, סליי העלה את ממוצע הנקודות שלו ל-9.7 ובנוסף הוא מוריד 2.7 ריבאונדים. אחוזי הקליעה שלו ל-2 הם הגבוהים ביותר בהפועל ירושלים (69.2) והוא מאוד אוהב ללכת גם לקו העונשין. המדד הממוצע של סליי הוא 8.3, המדד הממוצע של בורשטיין הוא 18.

על הנייר המנצח הוא בורשטיין, אבל סליי נראה לאחרונה בדיוק כמו השחקן שירושלים היתה צריכה ליד סקוררים כמו ג'נקינס, מייסון ומריו אוסטין: מחבר, קולע מבחוץ, מוסר (שישה אסיסטים בפרנקפורט) וחודר. אם הוא ימשיך להוכיח שלירושלים יש ארבעה זרים ברמה גבוהה, האיום של ירושלים על מכבי יהיה מוחשי הרבה יותר.

מצ'אפ בין שני גבוהים שנויים במחלוקת. באירופה, באסטון רחוק בינתיים מלהזכיר את השחקן של העונה שעברה, אבל בליגה הוא דווקא מסתדר מצויין. מריו אוסטין משיג מספרים מצויינים בליגה ובאירופה, אבל ההגנה שלו טעונה שיפור.

באסטון משחק השנה 22.8 דקות בלבד בממוצע בליגה וקולע 16.7 נקודות. הוא מוריד 5.2 ריבאונדים ומוביל את הליגה באחוזי ההצלחה בקליעות לשתי נקודות (81). באסטון סוחט 5.5 עבירות למשחק ודווקא בליגת העל הוא קולע מצויין מהעונשין (84.2). המדד הממוצע שלו הוא 23.7 (14 באירופה).

מריו אוסטין הוא אחד הריבאונדרים הטובים בליגה (8.5) והוא גם מוסיף 16 נקודות למשחק. האחוזים שלו ל-2 נמוכים בהרבה מאלו של באסטון (54.7), וזו אחת מנקודות התורפה שלו. בנוסף, לבאסטון יהיה כדאי גם לשלוח אותו הרבה לקו (58.3 אחוז). אוסטין עושה מספרים יפים, אבל נחשב לשחקן הגנה חלש, נקודת תורפה שגרשון ישמח לנצל. המדד הממוצע של אוסטין הוא 21 בליגה ועולה ל-24 ביול"ב קאפ, שם זכה רק בשבוע האחרון באם.וי.פי של המחזור. למרות זאת, עד שיוכח אחרת, לבאסטון יתרון קל.

מבלי לפגוע בכבודו של קוז'יקרו, כאן מדובר במיס-מאצ' מוחלט. ניקולה וויצ'יץ' הוא השחקן היעיל ביותר של מכבי ת"א בליגה והיעיל ביותר בליגה בכלל (מדד ממוצע של 28.2). וויצ'יץ' מקבל 31.5 דקות משחק בליגת העל ומחזיר עם 21.8 נקודות, 6 ריבאונדים ו-4.8 אסטסטים. באירופה המדד שלו יורד ל-16, אבל הקרואטי מכיר את הליגה וגם את מלחה טוב יותר מכל הזרים האחרים על המגרש.

עידו קוז'יקרו, לעומת זאת, אחראי על העבודה השחורה בירושלים. הוא קולע בממוצע 5.8 נקודות ומוריד 4.5 ריבאונדים. המדד הממוצע שלו הוא 6.7 בלבד. המנצח – ניקולה וויצ'יץ'.

בשבועות האחרונות תמאר סליי הוא באנקר בחמישיה של ירושלים, בעוד מאיר טפירו ומתן נאור עולה מהספסל. והספסל הוא גם היתרון הגדול של ירושלים, שעשוי להתברר כמכריע. מאיר טפירו, ארז מרקוביץ' ומתן נאור, נותנים בליגה תפוקה טובה יותר מזו של הספסל הצהוב (שארפ, גרין וששון) – 18.5 נקודות, 7 ריבאונדים ו-7.2 אסיסטים של הירושלמים לעומת 17.6 נקודות, 7.1 ריבאונדים ו-4.1 אסיסטים בצד השני. עם להתחשב בדיכאון של גרין ובתרומה הצנועה של ששון ביורוליג, שחקני הספסל של ירושלים יגיעו למשחק במוראל גבוה ובביטחון מאושש לעומת עמיתיהם בצהוב.

המנצחת – הפועל ירושלים.

פיני גרשון מנהל את משחקי קבוצתו העונה כמי שאין לו מה להוכיח. הוא דבק בשיטה מהעונות הקודמות, גם כשהיא לא עבדה; הוא לוקח חילופים שנראים לעיתים מנותקים משטף המשחק; הוא לא נלחץ מאיבוד יתרון, ומדבר כל העת על עמידה במדדים הסטטיסטיים, גם כשהמשחק מסתיים בהפסד.

גרשון יכול להרשות זאת לעצמו, משום שהוא נחשב כרגע למאמן הבכיר באירופה. ובכל זאת, המשחק בירושלים יהווה מבחן ראשון ליכולתו לבנות קבוצה כשדייויד בלאט לא בסביבה. בעונה שעברה, אחרי עזיבתו של מספר שתיים הנצחי שלו, מכבי המשיכה בסגל זהה לזה של עונת 2003/4, שנבנה כשבלאט עדיין היה לצידו. בקיץ האחרון לקח גרשון מספר החלטות שנויות במחלוקת, בעיקר בנוגע לסגל של מכבי בליגה: ההימור על סולומון בעמדת הרכז, ההנחה כי ג'יימי ארנולד יקבל אזרחות והויתור המוחלט על ספסל בשלב הראשון של העונה. באחד משחקני הספסל שנותרו, יניב גרין, מתעמר גרשון בשיטתיות, בחוסר הרגישות האופייני לו. מפתה לומר שהיהירות הזאת עלולה לעלות לו בהפסד בירושלים, שמתהדרת בארבעה זרים מצוינים ובספסל טוב מזה של מכבי, אבל קבוצות עבר של מכבי ת"א עשו טעויות קשות יותר ולא נענשו על כך, לפחות לא בליגה.

אלא שהקבוצה המצוינת שבנה ארז אדלשטיין לא שייכת לליגת העל בכדורסל. מדובר בחבורה עמוסה בכישרון ומאומנת, שהתאוששה בצורה מרשימה מפתיחת עונה אומללה. לאדלשטיין יש את מטען הכדורסל הדרוש כדי לנצח את מורו ורבו, השאלה היא אם הוא יפגין את קור הרוח המתבקש למעמדים הללו. אדלשטיין טרם ניצב לצד ידידו כעוזר מאמן במכבי בשל החשש של גרשון מאופיו של תלמידו. אם ירושלים תגיע מוכנה למשחק העונה, אדלשטיין יוכל לעשות צעד חשוב בדרך למחיקת הסטיגמה, ובעיקר לצאת בהצהרה לקראת ה-8 ביוני.

ועדיין, עד שיוכח אחרת, היתרון של גרשון.