החמישייה הטובה
1. שלווה באגם. אל תסתכלו עכשיו, אבל הלייקרס באמת משחקים לא רע. 9 ניצחונות ב-11 המשחקים האחרונים ומקום שלישי בבית הפסיפי, לפני גולדן סטייט, חצי משחק מאחורי פיניקס, ורק אחד מהקליפרס. הלייקרס שומרת על סיכויי פלייאוף, ועושים את זה תוך שהם מבליטים את בריאנט הנמצא בכושר נהדר (שחקן השבוע בליגה, רק שלשום עם שיא קריירה של 62 נקודות, בשלושה רבעים בלבד), ואת אודום עם הופעות אול-אראונד כל ערב מחדש. אמנם LA לא משכנעת כרגע בבית, עם מאזן מאוזן של 6:6, אבל משחקת הרבה יותר טוב בחוץ, ומשאירה מקום לאופטימיות בקרב אוהדיה.
2. חופשי ומאושר. צ'ונסי בילאפס נהנה מעונת קריירה, וכידוע לכולנו הוא אינו עולל צעיר. הרכז עומד על שיאי קריירה בנקודות ובאסיסטים עד כה העונה, ומהווה נדבך מרכזי באביב ההתקפי של הפיסטונס, תחת הדרכתו של פליפ סונדרס. ובתוך כל זה, השבוע החולף היה הטוב ביותר שלו העונה, עם 22.6 נקודות לערב ו-11.6 אסיסטים, תוך שהוא קולע ב-52 אחוזים מהשדה ורושם גם 3 שלשות למשחק. הבוכנות קיבלו מהפוינט גארד (שלישי בליגה באסיסטים) הופעות של 30 ו-28 נקודות, ערבים של 19 ו-12 אסיסטים ושלשות מכל הכיוונים. דטרויט בכלל נראית בלתי עצירה כרגע עם מאזן 3:21, אחת הפתיחות הגדולות בהיסטוריה, ולבילאפס יש חלק מרכזי בזה.
3. הדור הבא. אטלנטה כבר כיכבה כאן בטור הזה בעבר, אבל שווה עוד אזכור. זה לא שההוקס שוחטים עכשיו את הליגה, אבל אחרי פתיחת העונה המזעזעת שלהם, 5 ניצחונות ב-11 המשחקים האחרונים הוא בהחלט הישג לא רע. ויותר חשוב מן המאזן, היכולת בשבועיים האחרונים היא מקור האופטימיות בקרב האוהדים (המעטים), ובקרב אוהדי הכישרונות הצעירים (הרבים) בקבוצה. ג'ו ג'ונסון הוא עדיין (למרות כל הביקורת) שחקן בקאליבר גבוה, אל הארינגטון הוא מכונת נקודות וריבאונדים (והוא רק בן 25), שני הג'ושים (סמית' וצ'יילדרס) עוד ירשמו בליגה הרבה הישגים יפים, זאזה פאצ'וליה מלא פוטנציאל ושני הרוקים החדשים (מרווין וויליאמס וסאלים סטודמאייר) הם כאן כדי להישאר. נכון שאחרי כל המילים היפות אתם חושבים לפחות על פלייאוף? אז התשובה היא כן, כבר בשנה הבאה.
4. מנועים קדימה. לקראת הכריסמס שב אל מיאמי מנוע הדיזל, כדי לחמם את החופים של פלורידה אשר בניגוד לטבעם התקררו קצת בהיעדרו של האריסטו הגדול. מאז החזרה שלו להרכב (חופף בערך לחזרה של ריילי אל הקווים) קולע השאק 20.4 נקודות לערב, מוריד 8.4 כדורים חוזרים, חוסם 1.4 והכי חשוב עזר להיט לנצח 5 מ-6 המשחקים כשהוא עם מכנסיים קצרים ולא בחליפה מהודרת (אגב, נראה נהדר על אזרחי). כל זאת עד ההפסד הלילה לניו ג'רזי. זו הדומיננטיות של שאקיל ובזה כוחו, ואם רק יצליח להישאר בריא מכאן ואילך, בחופי פלורידה שוב יוכלו לשוב לשייט בשלווה ולחלום על אליפות.
5. העתיד כבר כאן. במילווקי, כמו באטלנטה, מסתכלים הרבה על העתיד, אבל בניגוד להוקס מציגים גם הווה לא רע בכלל. מילווקי מראה הרבה ניצוצות של כישרון, ווינריות על המשקל (מאזן 0:9 במשחקים צמודים של 5 נקודות הפרש או פחות). לבאקס עומק מבטיח כמעט בכל עמדה, וכמה צעירים מלאים כישרון ורעב, כמו טי. ג'י פורד, מו וויליאמס וכמובן הבחירה הראשונה בדראפט האחרון אנדרו בוגוט, שהשבוע רשם לעצמו את סל הניצחון הראשון בקריירה, ולא פחות מאשר מול אלופי העולם. מילווקי אטרקטיבית, כיף לראות אותה, והיא מאיימת על המקום השני בבית המרכזי של המזרח (בהנחה שדטרויט יושבת שם מספיק חזק במקום הראשון).
אל תפספס
החמישייה הרעה
1. כישוף כושל. וושינגטון פתחה את העונה במאזן מצוין של 1:5, וגם הופיעה כאן בטור כאחת הקבוצות המפתיעות והמבטיחות במזרח. הגיע הזמן לבדוק מה קרה מאז, והנה, בדיקה קצרה מעלה שמאז אותה פתיחה המאזן של האשפים עומד על 13:7. פתאום השיטה בוושינגטון לא עובדת, פתאום אנטואן ג'יימיסון לא מתפקד (8 נקודות בממוצע, בשבוע החולף, וב-25 אחוזים מן השדה), ופתאום גילברט ארינאס פחות מפחיד ולא מספיק כדי לסחוב לבד את הקבוצה. יכול להיות ששני הניצחונות בדנבר ובפיניקס יזיזו את מטוטלת חזרה אל המקום הנכון.
2. סייקו לוקו. לארי בירד האמין בו, ג'רמיין אוניל סמך עליו, שאראס חשב שאיתו אפשר לקחת אליפות, ואני בניתי עליו בליגת הפנטסי, אבל השעון המיוחד של רון ארטסט תיקתק לבסוף, והשאיר את כל חבורת המאמינים הזו עם העין בחוץ. כרגע לא ברור מה יהיה הסוף בסאגה הזו, רון-רון מחליף דעה כמו שסטיבן ג'קסון מחליף את סופגי הזעה שלו, והמניות שלו בצניחה טוטאלית. אם מישהו עוד מאמין בו, או אפילו מסמפט אותו, איך אומרים, הוא עצמו צריך איזו בדיקה קלה.
3. דוגהאוס. זק רנדולף הוא כנראה אחד השחקנים הכי עצלנים בליגה, וגם לא אחד החכמים שבהם. פורוורד גדל גוף יחסית (2.06, 115 קילו), עם פוטנציאל ללא גבולות, אבל עם נטייה לאחר לאימונים, להגיד את הדברים הלא נכונים למאמן ולזרוק ג'אמפ שוטים במקום לשים גוף מתחת לסל, גם כאשר המאמן מבקש את זה ממנו באופן מפורש. השחקנים האחרים בקבוצה אומרים עליו שהוא מחפש אך ורק את הסטטיסטיקה האישית וההצלחה הקבוצתית מעניינת אותו כקליפת השום, ובכלל נראה שפורטלנד פשוט מעדיפה להיפטר ממנו ומחפשת עבורו טרייד, אם יימצא הצוות המקצועי שעוד מאמין שאפשר לאלף את היצור המוזר הזה. ועכשיו, בנוסף לכל, גם כואבת לו הברך בה עבר ניתוח בקיץ, מה שאומר שהוא גם לא בריא במאה אחוז. צרה צרורה.
4. שביתה והעיר הגדולה. מיליונים בתפוח הגדול סובלים משביתה של אמצעי התחבורה בעיר, כאשר הטמפרטורה ברחובות קפואה. מסתבר שגם אמצעי החימום במדיסון סקוור גארדן של הניו יורק ניקס שובתים, אחרת אי אפשר להסביר את הקור הנושב בימים אלו מן הקבוצה של לארי בראון. 9 הפסדים מ-11 המשחקים האחרונים, כולל תבוסות בבית למילווקי, אורלנדו וסן אנטוניו, והופעה רעה באטלנטה. שום דבר לא עובד כמו שצריך, שיטה עדיין אין, חמישייה עדיין אין, ורק צ'אנינג פריי עושה קולות של מישהו שאפשר לבנות עליו משהו. בינתיים בקרב האישי בין בראון לפיל ג'קסון, הזוהר ההוליוודי מנצח בגדול את הנוקשות הניו יורקית.
5. כריס קרוס. בפינת כריס קרוס, ע"ש כריס מיהם, מצאתי לנכון לציין השבוע את מו וויליאמס, הרכז המוכשר של מילווקי. ב-16 לדצמבר נתן מו משחק ענק מול בוסטון וקלע 24, עם 9 הורדות, 4 מסירות לחברים ו-3 גניבות. הייתם צופים חזרה על המספרים היפים בטווח של 24 שעות? שוב טעיתם. למחרת, בבית מול יוטה, זרק מו 3 מ-15 מהשדה, כולל 0 מ-5 מחוץ לקשת, ריבאונד אחד בלבד ו-5 איבודים. פליק פלאק לתפארת כריס מיהם. שלושה ימים לאחר מכן, אגב, שוב נתן מו משחק מעולה, עם 28 נקודות, 5 ריבאונדים ו-4 אסיסטים. מיסטר אינקונסיסטנסי.
צופים 5
החל מהשבוע, נצביע בכל טור על חמשת המשחקים המומלצים של השבוע הבא, על פי העניין.
ואלו הם משחקי השבוע הקרוב:
1. 25.12, שבת: מפגש כריסמס מרתק בין מיאמי ללייקרס. הקורבט מול קיר הבטון, הדור הבא.
2. 25.12, שבת: עוד מפגש כריסמס בין דטרויט לסן אנטוניו. שחזור הגמר מן השנה שעברה.
3. 27.12, בין שני לשלישי: סן אנטוניו - אינדיאנה. ארטסט עוד יהיה במיקס עד אז?
4. 29.12, בין רביעי לחמישי: דטרויט - מיאמי. לשאקיל ולריילי יש הרבה מה להוכיח.
5. 31.12, שבת: קליבלנד - דטרויט. לברון מארח את בילאפס, אילגאוסקס את הוואלסים.
*סייע בהכנת הכתבה: ליאור חובב