גמר חתימה טובה

אחרי שעברנו על הנפילות בעסקאות של הקיץ, הגיע הזמן להסתכל על חצי הכוס המלאה בדמות ההחתמות והטריידים שהאירו פנים. חלק מהשחקנים עומדים בציפיות, בעוד אחרים מציגים יכולת שאף אחד לא ידע שקיימת אצלם ב-DNA. את איזיאה תומאס ודני איינג' לא תמצאו כאן, אבל כן תראו חבר'ה כמו גרג פופוביץ' וג'ו דומארס, שבהחלט יודעים את העבודה. לכל מי שחושב שהניהול באמריקה הוא מעולם אחר, נגלה שבסך הכל נעשו הרבה יותר מהלכים גרועים מטובים.

דוניאל מארשל (20 מיליון לארבע שנים) – 10.8 נקודות, 7.5 ריבאונדים, 2 שלשות, 0.9 חטיפות ו-0.8 חסימות:

מארשל הוא רול פלייר מצוין שיודע את מקומו ותפקידו. הוא כאן כדי לפתוח את ההתקפה בעזרת הפגזות מרחוק ולהוריד כדורים חוזרים. אחרי התחלה פושרת של העונה, הוא התאפס על עצמו ומתחיל לנגוס בדקות של דרו גודן מהספסל.


שארונס יסיקביצ'יוס (12 מיליון לשלוש שנים באינדיאנה) – 9.8 נקודות, 3 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 42.5 אחוזים מהשלוש ו-91.5 אחוזים מהעונשין:

יכול להיות ששמעתם על השחקן הזה. הוא ליטאי וזכה באליפות אירופה בשלוש העונות האחרונות שלו ביבשת הישנה. הוא גם יצא עם אחת שהייתה פעם מיס עולם. נשבע לכם. בכל מקרה, הליטאי האלמוני הזה עושה עבודה לא רעה ומסתגל אט אט ל-NBA.


ג'מאל מגלור (הגיע בטרייד מההורנטס למילווקי בתמורה לדזמונד מייסון ובחירת דראפט) – 9.3 נקודות, 10.3 ריבאונדים ו-1.3 חסימות:

הקנדי התחיל את העונה חלש מאוד, אבל כעת הוא כבר מכונת דאבל דאבל יציבה ואמינה, בדיוק מה שהבאקס צריכים עד שאנדרו בוגוט יוכל לתפוס פיקוד. היציבות של מגלור בולטת לאור החולשה של רכש אחר של הקבוצה, שאיכשהו חמק מתחת לרדאר שלי בבחינת האכזבות, הלוא הוא בובי סימונס (11.9 נקודות ב-39.3 אחוזים מהשדה ו-5.1 ריבאונדים).


קארון באטלר (עבר לוושינגטון יחד עם צ'אקי אטקינס בתמורה לקוואמי בראון) – 14.9 נקודות, 5.1 ריבאונדים, 87.2 אחוזים מהעונשין ו-1.6 חטיפות:

אם קוואמי הוא אחד הפלופים הצפויים, אז באטלר הוא אחד התורמים הצפויים. מדובר בסמול פורוורד דינמי שיודע להגיע לקו וידרוש בקיץ חוזה הגבוה בהרבה מה-2.4 מיליון שהוא מקבל כעת. הלייקרס לא רצו לשלם לו, ולכן שלחו אותו לבירה, אבל הוויזארדס לא מתלוננים.


טיישון פרינס (47 מיליון לחמש שנים בדטרויט) – 15.8 נקודות ב-48.2 אחוזים מהשדה ו-4.2 ריבאונדים:

פרינס הוא מהשחקנים שהסטטיסטיקה עושה עמם עוול. למרות הידיים הארוכות והזריזות שלו, הכוח העיקרי של הנסיך הוא בהגנה, שם הוא גורם ליריביו לקחת זריקות קשות ומקשה עליהם לקבל את הכדורים בבלטות הנוחות להם. וג'ו דומארס השיג אותו באותו מחיר של עגלה כמו מייק דאנליבי.


זאזה פאצ'וליה (16 מיליון לארבע שנים באטלנטה) – 11.5 נקודות ו-9.3 ריבאונדים:

הגרוזיני נותר הגבוה היחידי בקבוצה לאחר מותו המפתיע של ג'ייסון קולייר, ולמרות אחוזים רעים מאוד עבור שחקן פנים (39.8), ההוקס מרוצים מהיציבות שלו.


מייקל פינלי (9 מיליון לשלוש עונות בסן אנטוניו) – 11.1 נקודות ו-1.1 שלשות:

פינלי עושה בדיוק מה שהספרס ידעו שהוא יעשה – ייתן משחקים גדולים כשהקבוצה תיזדקק לו. כעת מאנו ג'ינובילי פצוע, והגארד הוותיק נכנס לחמישייה, מאז הוא קולע 16.7 נקודות, כולל כמה במאני טיים, ואפילו סל ניצחון אחד.


סם קאסל (הגיע לקליפרס ממינסוטה בתמורה למארקו יאריץ') – 16.3 נקודות ו-7.2 אסיסטים, וקטינו מובלי (42 מיליון לשש שנים) – 15.5 נקודות ו-5 ריבאונדים:

לקאסל יש קעקוע על הכתף שאומר "שו מי דה מאני", ומכיוון שהוא בשנת חוזה, התפוקה חוזרת להיות מה שהייתה בעבר. מובלי לא מרעיד עולמות ואולמות, אולם הוא מהווה אופציה התקפית אמינה בקבוצה שצועדת קדימה אל עבר המאזן הטוב ביותר שלה אי פעם.

בוריס דיאו (מאטלנטה לפיניקס) – 10.6 נקודות ב-48.6 אחוזים מהשדה, 6.7 ריבאונדים, 6.2 אסיסטים ו-1.2 חסימות:

הגארד-פורוורד-סנטר של הסאנס הגיע לקבוצה עם מוניטין של שחקן עצלן, אבל במדבר של אריזונה גילו בחור רציני בעל יסודות כדורסל מהטובים בנמצא. אין כמעט דבר שהצרפתי לא יודע לעשות על המגרש, ופיניקס היא עבורו המקום המושלם: קבוצה דינמית ומגוונת שמאפשרת לו להוביל כדור, לרוץ למתפרצות, לשמור נמוכים וגבוהים כאחד, וכו'.


חוזה קלדרון (חתם כשחקן חופשי מטאו ויטוריה) – 7 נקודות, 3 כדורים חוזרים, 6.5 אסיסטים וחטיפה:

הספרדי בן ה-24 לא אמור היה לתרום כבר העונה, אבל חוסר האנוכיות שלו ויכולת מסירה סולידית הכריחה את המאמן סם מיצ'ל, שמשום מה ממשיך לזלזל בכדורסל האירופי למרות השיעור שקיבל מהצהובים, לתת לו יותר דקות על חשבונו של מייק ג'יימס.


מייק סוויטני (5 מיליון לשנתיים הקרובות, עבר מניו יורק לשיקגו) – 11.8 ב-49.1 אחוזים ו-6.3 ריבאונדים:

מעט אחרי הטרייד שהביא את סוויטני לשיקגו יחד עם טים תומאס ובחירת דראפט בתמורה לאדי קרי ואנטוניו דיוויס – היו שאמרו שדווקא סוויטני עתיד להתגלות כשחקן הטוב ביותר מבין כל אלו שהחליפו כתובות. בהתחשב במשכורת הזעומה (יחסית) שהפורוורד-סנטר מקבל, אין ספק שזה הוכח כנכון.


ג'ראלד וואלאס (16.5 מיליון לשלוש עונות בשארלוט) – 14.1 נקודות ב-53.7 אחוזים מהשדה, 5.8 ריבאונדים, 2.2 חטיפות ו-1.5 חסימות:

כולם ידעו שלוואלאס יש אתלטיות ופוטנציאל, אבל אחרי כמה שנים עמוק על הספסל של הקינגס ועונת נדנדה אחת בשארלוט אשתקד, כנראה שאפילו הפורוורד עצמו לא כל כך האמין שיש לו מה למכור ברמות הגבוהות ביותר. זו הדרך היחידה להסביר מדוע הוא הסכים לחוזה שכזה, שבטח לא הולם שחקן שנותן תרומה ניכרת בשני צידי המגרש.


אלונזו מורנינג (1.1 מיליון במיאמי בחוזה לעונה אחת) – 10.3 נקודות ב-55.7 אחוזים מהשדה, 7.8 ריבאונדים ו-3.6 גגות:

ולחשוב ש"זו" היה ככה קרוב לפרישה הקיץ. כששאקיל נפצע, מורנינג הציג יכולת טובה יותר ממה שמישהו מאיתנו יכל להאמין. כל הכבוד.


בובי ג'קסון ואדי ג'ונס (הגיעו לממפיס בתמורה לג'ייסון וויליאמס וג'יימס פוזי) ודיימון סטודמאייר (17 מיליון לארבע עונות בממפיס):

שלושת החבר'ה האלה לא נכנסו לרשימה בזכות מספרים יוצאי דופן, כי אין להם כאלו. הם כאן כי הצליחו להשתלב בכדורסל הקבוצתי של מייק פראטלו בממפיס ולהפוך את הקבוצה למנצחת, בניגוד גמור לדעה של פרשנים טיפשים (כמוני).


סמוש פארקר (חוזה מינימום של 1.5 לשתי עונות בלייקרס) – 11.5 נקודות ו-1.7 חטיפות:

אף אחד לא האמין בסמוש, חוץ מסמוש, סמוש כן האמין בסמוש. אח, איזה כיף להגיד את השם הזה. בכל מקרה, הרכז הזה פרץ לתודעה מיד בפתיחת העונה, ולמרות שהאט קצת את הקצב, הוא בהחלט הפתעה מרנינה, בייחוד לאור הגרושים שהוא מקבל.


דסאגנה דיופ (6.5 מיליון לשלוש עונות בדאלאס) – 4.6 ריבאונדים ו-2.1 גגות ב-17.9 דקות:

אף אחד לא חשב שדיופ יכול לשחק כדורסל, אבל המאבס נתנו לו צ'אנס, וכעת יש להם סנטר מחליף סולידי שחוסם זריקות בקצב מדהים. צפו לשיפור במהלך שלוש העונות של החוזה.


אדי האוס (1.7 לשתי עונות בפיניקס, חוזה מינימום לוותיקים) – 10.6 נקודות ו-1.5 שלשות, וג'יימס גונס (11.5 מיליון לארבע עונות, הגיע מאינדיאנה בתמורה לבחירת סיבוב שני) – 10.5 נקודות ו-2 שלשות:

צמד השוטרים האלה הגיע בדיוק למקום שבו היו צריכים אותם. אחרי שבכתבה הקודמת סקרנו כמה שחקנים שלא ידעו איך לבחור קבוצה, אז עכשיו הזמן לתת כבוד לחבר'ה שעשו החלטה שעשויה להשפיע על שארית הקריירה שלהם. פיניקס משחקת משחק מהיר שכולל אינסוף יריות מרחוק, וזה בדיוק מה שהאוס וג'ונס מביאים איתם. זיווג מושלם.