רביעי אחרי הסערה: עין הנמר

עונת ה-NFL הנוכחית מתחילה להזכיר את הסיפור על ההוא שנכנס לבר ואומר למוזג "מהר תן לי ויסקי לפני שזה מתחיל". המוזג לא שואל שאלות, ונותן לו שוט ויסקי. האיש גומע בשלוק אחד ואומר "מהר תן לי עוד אחד לפני שזה מתחיל". המוזג מתחיל לחשוד אבל עושה מה שאומרים לו. בפעם השלישית שהאיש חוזר על היציאה המוזג אומר לו "הלו, רגע, מה עם הכסף?" והאיש אומר: "הופה! הנה זה מתחיל..."

שני שליש עונה יכולנו להתעלם מהם, להשתעשע ברעיון שנגמרה הרודנות שלהם, ששחר חדש מפציע בליגה – אבל הנה זה מתחיל. הניו אינגלנד פטריוטס שמו הכאבה רצינית ביותר על הראש של הטאמפה ביי באקנירס – קבוצה לא רעה כשלעצמה –והבהירה לכל מי שעדיין לא תפס (אנחנו הזהרנו כבר בשבוע שעבר) שאולי לא תהיה לה ביתיות מעבר לסיבוב הראשון בפלייאוף, אבל בהחלט יהיה לה מה לומר שם בכל זאת. אפשר היה לראות על הפנים של שחקני טאמפה ביי את ההבעה המוכרת הזו – לא בדיוק ייאוש, אלא משהו שאומר "וואי, קשה עם החבר'ה האלה. אנחנו מנסים הכל וכלום לא הולך". האלופים עצרו את משחק הריצה של טאמפה – המדורג בדיוק באמצע הליגה – על 2.5 יארד לריצה (לאריזונה, האחרונה בתחום זה, יש 3.1 יארד לריצה). אלה מאיתנו שאינם אוהדים אותה יכולים להיאנח ולקוות שאולי בכל זאת, השנה זה יהיה אחרת. אלה מכם שכן אוהדים אותה יכולים להזיל ריר.

MVP! MVP! MVP! – זה מה ששרו האוהדים בג'איינטס סטיידיום לטיקי בארבר, לאחר עוד הופעה מדהימה שלו, שבין השאר ניפצה את שיא המועדון למשחק בודד עם 220 יארד ב-29 ריצות (7.35 יארד לריצה – יותר מפי 1.75 ממה שקנזס סיטי מרשה בדרך כלל), וגם שיפרה את שיא המועדון לעונה שקבע טיקי רק אשתקד. לשון אלכסנדר, שמוביל את הליגה ביארדים וטאצ'דאונים, יש קו התקפה מעולה שכולל שני שחקנים שחתומים קבע בפרובול. לטיקי, שמדורג שני בליגה ביארדים, יש קו התקפה שחתום קבע ברשימת הפצועים, וקווטרבק עם חלב על השפתיים ונטייה למסור לחטיפות, שרק מגבירה את הלחץ שמונח על משחק הריצה. יש להניח ששון אלכסנדר, שינסה בשני משחקיו האחרונים לתת ארבעה טאצ'דאונים ולשבור את השיא לעונה, יזכה בתואר, אבל טיקי בארבר נותן לו וואחד פייט. הופעתו המחשמלת של יקיר המדור (שכללה ריצת ט"ד ל-41 יארד ועוד ריצה ל-55 יארד) האפילה על הופעה מצוינת של לארי ג'ונסון מקנזס, שנתן 167 יארד ושני ט"ד ב-31 ריצות. לפני המשחק אמרתי לידידי דני לרדו, הפרשן המזדמן של וואלה! פוטבול, שג'ונסון הולך לחגוג עם שבעה יארד לריצה על הגנת הקרקע הפצועה של הקבוצה שלו. הכחולים עצרו את המפלץ הצעיר על 5.5 יארד לריצה (גם המון, אבל הכל יחסי), וזה חיפה על כך שלא הצליחו להגיע לקווטרבק טרנט גרין.

דנבר ניצחה את באפאלו, שנתנה משחק לא רע בכלל יחסית לחולשתה לאחרונה, באמצעות משחק מאד סולידי מכל הבחינות. רוד סמית' תפס 11 מסירות ל-137 יארד וט"ד, ועבר את רף אלף היארד בפעם השמינית בתשע העונות האחרונות. הבועט ג'ייסון אילם מדנבר הפך לשחקן הראשון בתולדות הליגה הרושם 100 נקודות זכות בכל אחת מ-13 עונותיו הראשונות בליגה. למרות שבאפאלו נתנו משחק סביר, חייבים להגיד לגנותם דבר אחד: 13:54 לסוף הרבע השני, דאון רביעי של באפאלו מקו ה-33 של דנבר. הביזונים מסתדרים כאילו לבעוט שער שדה, ואז בועטים הרחקה. כוונת המשורר היתה לתקוע את דנבר עמוק בתוך השטח שלה, אבל זה ממש לא קל ממרחק כזה, והבעיטה נכנסה לאנדזון – מה שנתן לדנבר את הכדור מקו העשרים, למרחק הרחקה בפועל של 13 יארד שלמים. לא עדיף כבר לנסות בעיטה של 50 יארד? עזבו – עם המאזן שלהם, בשלב זה של העונה, לא עדיף ללכת על זה, לעשות לאוהדים נחמד בלב?

נו, הקולטס הפסידו בשעה טובה (או רעה, תלוי מאיזו עדה אתם), והזקנים מהחבובות – סליחה, ממיאמי 1972 – יכולים להרים כוסית של דיאט קוקה קולה, כמו שסיפר מאמן אותה קבוצה מושלמת עד מיאוס, דון שולה. הסיבות לניצחון של סן דייגו רבות, אבל בראשן הייתי שם את "עין הנמר". כפי שהוגדר בסרט "רוקי 3", עין הנמר הוא המבט שיש לך בעיניים כשאתה רעב להצלחה ופשוט לא מוכן לקבל הפסד. לסן דייגו, עם הגב לקיר אחרי הפסד מביך מול מיאמי, היה את עין הנמר. לקולטס, שהבטיחו את הביתיות לאורך הפלייאוף ונלחמו רק על השמנת, היה פחות. הקולטס אמנם עשו קאמבק מדהים, כשרשמו 17 נקודות ללא מענה תוך שש דקות כדי לעלות ליתרון 16:17, אבל נדמה שמאותו רגע פשוט נגמר להם האוויר ונשפך המנוע. סן דייגו הצליחה בגלל שהיתה מסוגלת הן לעצור את הריצה (אדג'רין ג'יימס עם 25 יארד, בפחות משניים לריצה) והן ללחוץ על הקווטרבק (ארבע הפלות וים הטרדה), ויש מעט מאד קבוצות שמסוגלות לעשות את זה מול הקו של אינדיאנפוליס. למעשה, היחידה שאני יכול לחשוב עליה בהקשר הזה מזכירה לי את הבדיחה עם ההוא שנכנס לבר ומבקש שיתנו לו כוסית ויסקי, מהר לפני שזה מתחיל... אינדיאנפוליס עשתה עבודה מצוינת בעצירת לאדייניאן טומלינסון (85 יארד כוללים, 3.15 יארד לריצה), אבל לא היתה מוכנה לנשק הסודי ששמו מייקל טרנר, שחקן שנה שנייה ממכללת צפון אילינוי האלמונית, שדחף לה סכין של 83 יארד לטאצ'דאון לתוך הלב. וואו, הבחור הזה מהיר. אבל איש המשחק הוא לא טרנר הזה, אלא שון מרימן, הליינבקר של הצ'ארג'רס, עם שתי הפלות קווטרבק ושבעה תיקולים, שפשוט היה בכל מקום במגרש.

עוד קבוצה שהפגינה את "עין הנמר" היא כמובן זו של הנמרים הבנגאליים מסינסינטי. עם הזדמנות לסגור אליפות בית ראשונה מאז שג'ינס עם ניטים היה פריט אופנתי, החבר'ה של מרווין לואיס לא אכזבו ונתנו לדטרויט בראש, 17:41. סינסינטי ממשיכה להוביל את הליגה בהפרש בין לקיחות כדור לאיבודי כדור, וזה סימן מעודד לקראת הפלייאוף. דטרויט, שהוזכרה בתחילת העונה על ידי רבים וטובים כמועמדת לאליפות ה-NFC צפון, תבחר במקום זה בעשירייה הראשונה בדראפט. היי, אולי הם ייקחו עוד תופס. קרסון פאלמר שבר את שיא הבנגאלס עם מסירת הטאצ'דאון ה-30 שלו העונה, ולמרות שבעשור וחצי האחרונים זו היתה קבוצה עלובה, בעשור שלפני כן הם בכל זאת הלכו פעמיים לריקוד הגדול, אז לא לזלזל. צ'אד ג'ונסון הרשים את העולם כשאחרי תפיסת טאצ'דאון הסתכל סביבו, כאילו מהסס בנוגע לצעד הבא, ואז פשוט הושיט את הכדור לשופט. "זה היה משחק חשוב מדי, אז הלכתי על בטוח", הסביר הג'וקר של המפוספסים, שצריך 96 יארד בשני המשחקים האחרונים כדי לשפר את שיאו האישי לעונה, שעומד כרגע על 1355. אם תנצח בשני משחקיה הבאים, תרשום סינסי את מאזנה הטוב בהיסטוריה.

היוסטון טקסאנס, שהבינו כנראה שלפתוח רגליים זו לא שיטה, הפגינו את עין...חתלתול הפרא, נקרא לזה, ורשמו את ניצחונם השני העונה, על האריזונה קרדינלס המאכזבים. קורט וורנר, שהיה מושלם עם 10/10 ל-115 יארד וט"ד, עד שמתח את רצועות הברך בצורה חמורה וגמר את העונה. ג'וש מקאון, שנכנס במקומו, מסר ל-12 יארד, מסירה לא מושלמת, עוד אחת וחטיפה, והוחלף על ידי ג'ון נבארה הצעיר, שהיה מוצלח במידה ניכרת למרות שהופל ארבע פעמים. משחק המסירה של אריזונה היה בסדר גמור. הריצה, לעומת זאת, הסתפקה ב-39 יארד ב-13 ריצות. שוין.

הפילדלפיה איגלס, שהושפלו לפני שבועיים ונשדדו בשבוע שעבר בהארכה, סופסוף ניצחו משחק, באדיבות הסט. לואיס ראמס המחוררים. הרוקי ריאן מואטס המשיך להרשים, עם 12 ריצות ל-78 יארד וט"ד (6.5 פר. יפה לו). זה חיפה על יכולת די עלובה של מייק מקמהון הקווטרבק, שהשלים 15/28 ל-97 יארד בלבד, ט"ד ושלוש חטיפות. אבל הט"ד היה שווה ניצחון, ונמסר למשחרר למרחק (זה שמוסר את הכדור אחורה לבעיטות), כך שלא הכל שחור. את הראמס הוביל בריצה, בפלאשבק עצבני מהעבר, מרשל פולק, עם 87 יארד יפים ב-16 ריצות בלבד. למרשל יש רק 262 יארד על הקרקע כל העונה, ואני לא חושב שאנחנו רוצים לראות אותו עושה עוד פחות. יורשו של מרשל, סטיבן ג'קסון, היה דווקא סביר, עם 82 יארד ב-16 ריצות, אבל בלי ט"ד. זה הכל מזימה נגד רוזנטל, אני אומר לכם.

קרוליינה התעללה בניו אורלינס סיינטס המשועממים, ניצלה את הפסד שודדי הים מטאמפה וחיזקה מאד את סיכוייה לאליפות הבית. עם זאת, אם טאמפה תנצח בשני משחקיה האחרונים (אטלנטה וניו אורלינס) וקרוליינה תפסיד אחד משני משחקיה האחרונים (דאלאס ואטלנטה), טאמפה תהיה אלופת הבית. סטיב סמית' דפק יופי של ביצועים, עם 85 יארד וטאצ'דאון (סמית' מוביל את הליגה ביארדים ומדורג שני בט"ד), אבל את עיקר העבודה במשחק עשתה ההגנה של הפנתרים, שחטפה את קווטרבק ניו אורלינס טוד באומן ארבע פעמים.

חיים קשים עשתה טנסי לסיאטל, אבל בעיקר היא עשתה לה טובה גדולה, כשהכריחה אותה לחזור מפיגור ולהילחם במשחק שהיה אמור להיות טיול. שון אלכנסדר הבלתי נלאה הפך לרץ האחורי החמישי בלבד בהיסטוריה שרושם 1,600 יארד בעונות רצופות, אחרי שטחן 172 ב-26 ריצות וגם הוסיף טאצ'דאון. אלכסנדר, כאמור, זקוק לארבעה טאצ'דאונים בשני משחקים כדי לשבור את שיא הליגה, ול-332 יארד בשני משחקים כדי להגיע לאלפיים. סיאטל מן הסתם מצטערים מאד שלא סגרו איתו חוזה לפני תחילת העונה. מצד שני, אם הרצון של אלכסנדר להוכיח להם כמה טעו יעניש אותם כל הדרך לסופרבול, נראה לי שהם יגידו תודה. סטיב מקנייר שיחק כנראה בפעם האחרונה במדי טנסי לעיני הקהל הביתי, היות שבעונה הבאה מגיע לו בונוס של 50 מיליון דולר, ואין שום דרך שבעולם שהטייטאנס הולכים לתת לו אפילו רבע מזה. סיאטל הבטיחה לעצמה שבוע מנוחה ועלייה ישר לסיבוב השני של הפלייאוף. ניצחון באד משני משחקיה האחרונים יקנה לה ביתיות עד הסופרבול.

מינסוטה תפרה רצף של שישה ניצחונות, כשחמישה מהם באו מול קבוצות נחותות ואחד בפוקס מטורף מול הג'איינטס. אבל לכל דבר יש סוף, והפיטסבורג סטילרס באו למטרודום ושיתקו את הוויקינגים לחלוטין. אנשי הפלדה הרשו ליריביהם רק 198 יארד כוללים, חטפו לבראד ג'ונסון שני כדורים (כמות שווה לחטיפות שמסר בכל ששת המשחקים הקודמים) והפילו אותו פעמיים. לפיטסבורג, שנראתה בדרך לנשירה מהפלייאוף לפני שבועיים בלבד, יש שוב סיכוי ריאלי מאד להגיע לטורניר הסופרבול. אנשי הפלדה אינם שולטים בגורלם, אבל להם יש שני משחקים קלים יחסית – קליבלנד ודטרויט. אם ינצחו את שני אלה, וסן דייגו תפסיד לדנבר (שטרם הבטיחה לעצמה עלייה אוטומטית לסיבוב השני) או לקנזס סיטי, זה ייתן לביג בן וחבריו את הכרטיס.

במשחק שהפך לחסר חשיבות, בעקבות ניצחון הפטריוטס יום קודם, גברו המיאמי דולפינס על הניו יורק ג'טס 24:20. הג'טס נשארו בתמונה, תיאורטית, במרדף אחרי רג'י בוש, אבל בדרך המשיכו לגלות שבחירת הדראפט שלהם מהסיבב הרביעי, סדריק יוסטון, עוד עשוי להיות שחקן בליגה הזו. יוסטון רץ 15 פעם ל-84 יארד, ויוכל להמשיך להראות מה הוא יודע בשני המשחקים שנותרו – אחד מהם מול האלופה, שתרצה להמשיך במומנטום שלה.

ערב משחקם הביתי מול הסן פרנסיסקו פורטי ניינרס, היו הג'קסונוויל ג'אוגוארס פייבוריטים נצח ב-16 נקודות הפרש. אני אישית לא הבנתי לרגע מדוע. ליגוארים אין התקפה שתצדיק פער כזה. ואכן, החתולים נאלצו לירוק דם עד ששער שדה נתן להם ניצחון דחוק 9:10 שהשאיר אותם בכיסא הנהג לקראת הפלייאוף. ג'ימי סמית' הבלתי עציר עלה למקום השביעי בהיסטוריה בתפיסות עם 852, ולמקום ה-12 בהיסטוריה ביארדים, עם 12,155.

סבסטיאן ג'אניקובסקי, הבועט של אוקלנד, הוא דוגמא מושלמת למה אסור לקחת בועט בסיבוב הראשון. הפולני השיכור אומנם בועט חזק, רק לא כל-כך מדויק, מאזנו השנה עומד על 19 מ-29 בעיטות מדויקות, שזה די עלוב, וכולל החטאות בכל שלושת הניסיונות מ-50 יארד ומעלה. אני יודע שחבל לוותר על בחירת סיבוב ראשון, אבל יש דברים יותר טובים בשוק. חוצמזה, קליבלנד ניצחה יותר מאשר בכל העונה שעברה, מה שאומר שהמאמן רומיאו קרנל כבר מביא שיפור.


אם במשחק הקודם בין דאלאס לוושינגטון נזקקו האחרונים לקאמבק מדהים כדי לנצח, הפעם התוצאה לא עמדה בספק לרגע. אדומי העור התעללו בבוקרים בזכות שלישיית טאצ'דאונים של הטייט-אנד\פולבק כריס קולי, ומדהים לציין שלמרות ארבעה טאצ'דאונים במסירה, הסתפק הקווטרבק מארק ברונל ב-163 יארד בלבד, באחוזים סבירים של 12 מ-20.


ביום ראשון בערב ראיתי חצי מהרבע הראשון של המשחק בין אטלנטה לשיקאגו, ואז נרדמתי בביטחון די מוחלט באשר לזהות המנצחת. למה, תשאלו? כי כשאטלנטה מתחילה שלוש התקפות רצופות במרחק שאינו עולה על 57 יארד מקו המטרה, ובמקרה השלישי על קו ה-35 של שיקאגו, ולא מצליחה להוציא מזה אפילו נקודה – זה אומר שאין לה מה למכור במשחק. מייקל ויק היה איום ונורא, ואת רוב 122 היארד העלובים שלו (באחוז מזעזע של 13 מ-32) הוא רשם בגרבג' טיים. גם קייל אורטון משיקאגו, שאת יכולתו כמוסר ביקרנו כאן בשבוע שעבר, היה מחריד, ונשלף מהמשחק לאחר שהשלים רק 2 מ-10 מסירות. במקומו נכנס רקס גרוסמן, שמיד הפיח רוח חדשה בקבוצה עם התקפה לטאצ'דאון בה דייק בשלוש מחמש מסירות (וגם נהנה מקצת מזל שהחזיר לו את הכדור אחרי חטיפה). גרוסמן הוכרז כקווטרבק הפותח של הדובים, שעדיין נאבקים על אחד משני הכרטיסים החופשיים לסיבוב השני של הפלייאוף.


המשחק בו טבחה בולטימור בגרין ביי 3:48 עשה צדק מבחינה אחת – הוא הקנה לגרין ביי הפרש נקודות שלילי שמתחיל להיות דומה למאזן הניצחונות העגום שלהם,. עד לפני שבועיים היה לאורזים מאזן 10:2 והפרש נקודות חיובי (בעיקר בעקבות הרמיסה של ניו אורלינס מוקדם יותר העונה). היה מאד עצוב לראות את ברט פארב מבייש את עצמו על המגרש, וחייבים לשאול אם לא הגיע הזמן שהאיש יפרוש. עם כל האהבה לרוח הלחימה שלו, בשתיים שלוש עונות האחרונות שלו אין הרבה הבדל בינו לבין כישלון כמו אהרון ברוקס. כשאתה מקום שני בהיסטוריה בטאצ'דאונים ומקום שלישי ביארדים, זה לא לעניין שיזכרו אותך כמי שבערוב ימיו דמה לאהר'לה בורקס.

1. אינדיאנפוליס קולטס (1) - נגמר הקרקס. עכשיו יוכלו להושיב את הכוכבים אחרי המחצית מול סיאטל, ולעלות לחימום כלים מול אריזונה במחזור האחרון.

2. ניו אינגלנד פטריוטס (הולי קראפ, הם היו 12) - They're Baaaaaack

3. סיאטל סיהוקס (2) - מה שלא הורג, מחשל - כמו למשל 24 נקודות רצופות של טנסי, שמכריחות אותך לעשות קאמבק.

4. דנבר ברונקוס (3) - שני ניצחונות נותנים להם שבוע חופש ועוד משחק בית.

5. סינסינטי בנגאלס (4) - רשות חיות הבר מודיעה: לראשונה זה 15 שנה, הנמר הבנגאלי הוצא מרשימת החיות בסכנת הכחדה.

6. פיטסבורג סטילרס (5) - אפילו בן רותליסברגר השתפך על התצוגה ההגנתית של החברים שלו.

7. סן דייגו צ'ארג'רס (6) - הברק לא מכה פעמיים, וגם החבר'ה האלה לא יודעים לשמור על יציבות, אבל כשהם מכים זה כואב.

8. קרוליינה פנת'רס (8) - אסור להם להוריד את הרגל מהגז

9. ניו יורק ג'איינטס (10) - מאז קרובים-קרובים לא היו כל-כך הרבה אנשים חמים על טיקי.

10. שיקאגו (8) - מוחסין מוחמד טען שהוא עבר לשיקאגו כי גרוסמן מצא חן בעיניו. אחרי כמה מסירות בליל ראשון הבנו למה.

11. ג'קסונוויל ג'אגוארס (7) - 10 נקודות וזהו? על פריסקו? ומה תעשו מול קבוצת NFL – מינוס?

12. וושינגטון (17) - מחזיקים בשובר שוויון על דאלאס. שני ניצחונות וכנראה שהם בפנים.

13. טאמפה ביי באקנירס (9) - חייבים לשים את ההשפלה מול האלופה מאחוריהם, כי המקום בפלייאוף לא מובטח בכלל.

14. דאלאס קאובויס (11). אם הבוקרים מחמיצים את הפלייאוף, האם ג'רי ג'ונס יסבול את הטונה לעוד עונה?

15. קנזס סיטי (12) - חייבים שני ניצחונות וגם להחזיק אצבעות לדנבר השנואה. יותר מדי "אם".

16. מינסוטה (16) - הועמדו במקומם, ועכשיו חייבים לנצח את שני המשחקים הנותרים וגם להתפלל.

17. מיאמי (18) - ניק סייבן מאמן השנה?

18. אטלנטה (15) - מילא החורים בהגנה, אבל מה זה ההתקפה הזו?

19. בולטימור (26) - זה לקח שלושה חודשים יותר מהצפוי, אבל העסק התחיל להתחבר. אפילו ג'מאל לואיס נתן 100 יארד.

20. קליבלנד (19) - האם צ'ארלי פריי באמת יפתח עבורם בעונה הבאה? חזון למועד. בינתיים זה נחמד.

21. פילדלפיה (20) - הריאן מואטס הזה לא נראה רע בכלל, אבל נראה אותו בזמן אמת, כשקבוצות מתכוננות אליו.

22. בפאלו (21) - הרחקה מ-33 יארד? אין טיפה בושה?

23. סט. לואיס (22) - האוהדים שרים למארץ "תישאר, תישאר, תישאר" (בבית, הכוונה)

24. אוקלנד (23) - אם הם לא משתפרים שנה הבאה, אל דייויס עוד יתבע אותם

25. טנסי (28) - גברים עם כבוד

26. ניו יורק ג'טס (25) עם כל הכבוד לסדריק יוסטון, אני עדיין רואה אותם לוקחים רץ באחת משתי הבחירות הראשונות.

27. אריזונה (27) - אוי, מה שמשחק ריצה היה עושה לקבוצה הזו...(כן, זה בדיוק מה שאמרנו שבוע שעבר. למה, השתנה משהו?

28. גרין ביי פאקרס (26). יאללה, ברט, דחיל עיונק. תשאיר לנו את הזיכרונות היפים טריים בראש.

29. דטרויט (29) - האם מאט מילן הוא המנכ"ל העלוב בהיסטוריה?

30. ניו אורלינס (29) - טוד באומן, אנה באומן, לא ממש משנה.

31. סן פרנסיסקו (31) - עשו לג'ק דל ריו דפיקות לב מואצות

32. יוסטון (32) - הוכיחו שעוד יש להם כבוד, אבל נראה מה יהיה בקרב הענקים מול פריסקו, במחזור הנעילה

רוזנטל השמגג נהיה לאט לאט מפלצת, ועלה לגמר זו שנה שנייה ברציפות. הבעיה שלו: פייטון מאנינג לא צפוי לשחק יותר ממחצית. זה נכון לגבי כל הכוכבים של אינדי, וזה הולך לדפוק לא מעט קבוצות בשבוע הזה, בו נערכים רוב גמרי הפנטסי. אם אתם בעניין, הנה לכם כמה עצות: סייג' רוזנפלס ממיאמי הוא הימור לא רע מול טנסי, וריאן מואטס מפילדלפיה יכול להביא לכם אליפות מול אריזונה. בהצלחה.

רוזנטל מוסיף: לך, לך, יא לא מבין אחד. אין ג'וש מק'קאון ווי טראסט!